עבור לתוכן העמוד
Menu

משבר העגלים – האם הרש”פ בדרך ל”אביב ערבי”?

המצוקה הכלכלית בגדה הולכת ומחריפה לנוכח המלחמה הכלכלית בין ישראל לרש"פ • בתוניסיה משבר כלכי פחות חמור הצית את ה"אביב הערבי" • היום אחד המבחנים הגדולים של הרש"פ

בין ישראל לרמאללה פרצה מלחמה כלכלית, אשר עלולה לבשר את קריסתה של הרשות הפלסטינית. החלטות החרם המתקבלות ברמאללה זוכות להתנגדות ולזעם במחוזות האחרים בעיקר בג’נין ובחברון, ולהתנגדות הזאת יש ביטוי פעיל של שביתות נגד הרשות, ואיומים באלימות נגד הרשות.
כרגע מדובר בהחלטה של ממשלת מוחמד שתייה להפסיק את יבוא העגלים מישראל. לשכת המסחר של בעלי האיטליזים דחו את ההחלטה הזאת, וניסיון של סוחרים בג’נין לקנות את העגלים באופן לא חוקי גרם למעצרם של חמישה סוחרים, דבר שהוביל לאיום של סוחרי הבשר בגדה בשביתה כללית. בתגובה ישראל עצרה את יבוא עגלים מתחרים מחו”ל לגדה, ואת יצוא התוצרת החקלאית.

מאחורי הקלעים: כך תרם המרכז הירושלמי לקידום תכנית טראמפ

מדוע המתח הזה עלול לגרום לקריסת הרשות הפלסטינית? מכיוון שכמו שראינו בלוב, בתוניס, בלבנון ובעיראק אפילו ניצוץ כלכלי זעיר עלול להבעיר תבערה גדולה. כל הסער הערבי פרץ בגלל שרוכל בעיירה קטנה בתוניס לא קיבל רישיון לבסטה.

משבר העגלים איננו רק עניין שבין הסוחרים לבין המוקאטעה, אלא גם הציבור הרחב, שכן מאז שפרץ המשבר לפני כחודשיים עלו מחירי הבשר ברשות ב-15% ועם עצירת היבוא כולו, עלולים המחירים לזנק, וגם מעצר יצוא הסחורה החקלאית עלול להוריד את מחירי הירקות בשוק הפלסטיני, אבל גם לגרום להפסדים כבדים לחקלאים.
תסיסה ציבורית על רקע כלכלי מלווה בתוכניות הרשות הפלסטינית להוציא היום ( שלישי), הפגנות זעם נגד תוכנית טראמפ, עלולה להביא לידי הידרדרות ולאובדן שליטה. עד כה, ההיענות בציבור הפלסטיני להפגנות הרשות הייתה דלה עד לא קיימת, אבל קריאות להפגנות משולבות יחד עם תסיסה על רקע כלכלי, עלול להביא להתפרצות ברחוב הפלסטיני. הרשות תרצה לתעל אותם נגד ישראל, אבל הם גם עלולים לצאת נגד הרשות. לפיכך, הרשות מארגנת את ההפגנה הראשית בכיכר מנארה באופן מאוד מפוקח. המשטרה הפלסטינית לא תאפשר להפגנה לצאת מתחומי הכיכר.

“עסקת המאה”: הזדמנות אדירה לישראל

בשיחות שקיימתי עם מקורות ברמאללה התברר לי כי אין היענות ציבורית ליוזמה של הרשות, ולא ברור עד כמה ההפגנה תהיה מרשימה.
מייד אחרי תוכנית טראמפ, הורי התלמידים ברמאללה התנגדו לאפשר לילדיהם להפגין, ונראה מה יקרה היום. ההפגנה חשובה לאבו מאזן כי באותו יום הוא ינאם באום, והוא חייב להוכיח כי העם הפלסטיני תומך בו.

הרוח החיה מאחורי משבר העגלים הוא ראש הממשלה, מוחמד שתייה. הוא תוצר ה NGOS ברמאללה המעדיפים את הסיסמאות הלאומניות הנוצצות על פני הפרקטיקה של חיי היום היום. הוא מבטא במדיניותו את ההתנגדות היסודית של אירגון פת”ח ושל ה NGOS המרכסיסטיים-לאומניים לפרוטוקולים של פריס שהם הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו. הפרוטוקולים האלה קובעים שלישראל ולרשות הפלסטינית תהיה מעטפת מכס אחת, אבל הפלסטינים יכולים לייבא סחורות לאוו דווקא מישראל, אבל הסחורות המיובאות חייבות לעבור דרך המכס הישראלי. ישראל גובה את המכס בשם הרשות, ומעבירה אותו לרשות בצורה מסודרת.

ביטול הפרוטוקולים של פריס פירושו שבין ישראל לגדה, ובין הגדה לירדן, יוקמו תחנות מכס, ולמעשה הרשות תכניס את עצמה למצור מתוך בחירה.
עוד בתוניס, לפני שהרשות הפלסטינית התפרסה בשטחים, הנהגת פתח קיבלה החלטה סודית שלא לקיים את ההסכמים, ולנתק כל קשר כלכלי עם ישראל. מייד עם כניסת הרשות הפלסטינית לגדה, נכחתי בסדנה בשכם על ההיבטים הכלכליים של הסכמי אוסלו, וראיתי במו עיניי איך הכלכלנים של שכם התעמתו עם אנשי אשף, שזה עתה באו מתוניס. הכלכלנים של שכם אמרו כי עדיף לפלסטינים לשמור על קשר כלכלי עם ישראל, כי הכלכלה הערבית מתחרה בכלכלה הפלסטינית, בעוד הכלכלה הישראלית חזקה ומשלימה את הכלכלה הפלסטינית. אנשי אשף לא היססו לאיים על השכמים שלא לבטא עמדות לא פטריוטיות ובהמשך הזמן כל הכלכלנים שתמכו בקשר עם ישראל סולקו מן האוניברסיטאות. אגב, ההתנגדות ל BDS מן השטחים באה לידי ביטוי פומבי דווקא בשכם, הן מצדו של ראש העירייה המנוח, גסאן שכעה, והן מצדו של ראש האיגודים המקצועיים, שהר סעד.

פרדיגמה חדשה למזרח התיכון – השגריר פרידמן במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

העמדה הרשמית של הרשות הפלסטינית היא שהיא ממלאת החלטות של מוסדות אש”ף להתנתק בהדרגה מן הכלכלה הישראלית, כדי לחזק את הכלכלה המקומית, או להתחבר לכלכלות ערביות, אבל לאמיתו של דבר עמדתו של שתייה מבטאת נאמנות להחלטות פת”ח המקוריות מייד אחרי חתימת הפרוטוקולים של פריס, וכי הם למעשה חלק מן ה BDS. אחרי שיצליח המהלך עם העגלים, יש חרמות נוספות בקנה.

ישראל לא מעוניינת בהחרפת המצב הכלכלי ברשות הפלסטינית, וגם גורמים אחראיים בתוך הממשל הפלסטיני מסויגים מן המדיניות של שתייה, ולפיכך בסוף השנה שעברה הגיעה ישראל ושר הכלכלה הפלסטיני, שוכרי בשארה והשר הממונה על הקשר עם ישראל, חוסיין א-שיח’ להסכם כי ישראל תרשה להגדיל את יבוא העגלים מחול תמורת ביטול החרם על העגלים מישראל. אבל, שתייה לא וויתר, והחרם המלא חודש.

כאן התחוללה עליית מדרגה עם סוחרי הבשר בשטחים. חברון התחילה לעקוף את הרשות הפלסטינית, אבל עיקר הבעיה היא עם הסוחרים של ג’נין, כי משם מגיע עיקר היבוא הישראלי, ורב הסוחרים הם מג’נין. יש להם הסכם מכסים מיוחד עם ישראל המאפשר להם למכור בשר במחיר נוח לצרכן הפלסטיני.

מקורות כלכליים פלסטיניים מסרו לי כי מאחורי ההחלטות של רמאללה יש גם שיקולים של ריכוז הכוח הכלכלי ברמאללה על חשבון המחוזות, ביחוד ג’נין וחברון, וג’נין באמת נפגעה הכי קשה, והיא חלשה לעמוד מול רמאללה לבדה, ובימים אלה נערכות שיחות תיאום בין ג’נין עם שאר המחוזות כדי לתאם תגובה. לדבריהם, חברון חזקה מאוד, ויש בה לכידות חברתית חזקה, ולמעשה היא כבר קונה מישראל בלי לדווח לרמאללה ובלי לשלם לה מיסים, ורמאללה לא תוכל לפעול מול חברון החזקה.

הם טוענים כלפי שתייה שהוא מחזיק ביבואנים אחרים והם חשודים בו בקשרי שחיתות איתם, בכדי לסלק את הסוחרים מג’נין מן השוק. הוא מצדו מחשיד אותם שהם לא מדווחים על מלוא היבוא מישראל, וגורמים לאוצר הפלסטיני הפסדים כבדים. היבוא מן החוץ, לעומת זאת, יתן לאוצר הפלסטיני שליטה מלאה על המכסים.

מדוע כל זה עלול להתחיל את סופה של הרשות הפלסטינית? לא רק בגלל הרגישות הכלל ערבית לכל עניין כלכלי, אלא מכיוון שהרשות הפלסטינית מגלה את ה DNA ודפוסי ההתנהגות של המשטרים הערביים שקרסו: לוב, סוריה, עיראק ולבנון תחת חיזבאללה. הם לא לומדים לקח, ועלולים ליפול באותה מכשלה שהפילה מדינות ערביות גדולות וחזקות מהם.