עבור לתוכן העמוד
Menu

מצרים: הכלכלה תדבר

ההפגנות בכיכר תחריר וערים נוספות נגד נשיא מצרים העלאת מחדש את הניצוץ של מצרים דמוקרטית • שגריר ישראל לשעבר במצרים חושב שהמצרים מבינים - אין תחליף לא-סיסי

ההפגנות שפרצו בקהיר ובמספר ערים נוספות במצרים נגד סיסי ביום שישי 20/9 הפתיעו רבים. מאז שתפס סיסי את השלטון ביולי 2013, הדיח את נשיא מצרים דאז, מחמד מורסי איש “האחים המוסלמים” ונבחר כנשיא לא זכורות הפגנות מאורגנות נגדו. אמנם מדובר בינתיים במספר מצומצם של צעירים, אך השאלה היא אם יש כאן תחילתו של תהליך שילך ויתפתח, או מהלך חסר תוחלת של קבוצות של צעירים מתוסכלים ללא אופק פוליטי ברור.

סיסי הביא עימו יציבות פוליטית לארצו אחרי שלוש שנים של הפגנות ודיכוין, שינויי שלטון ומשבר כלכלי – תוצאה של אירועי מה שכונה האביב הערבי ב- 2011.

כאשר הצבא בהובלתו גרש את האחים המוסלמים מן השלטון הוא עשה זאת על רקע הפגנות עממיות גדולות מאד של כ- 20 מיליון איש שביטאו את כשלונו של מורסי לנהל את המדינה ואת החשש מפני הקמתה של דיקטטורה אסלאמית. סיסי התחייב לטפל בראש ובראשונה בבעיות הכלכלה ולבצע רפורמות שיביאו את מצרים לצמיחה בת קיימא. הוא אכן עשה זאת. הוא פתח בביצוע מגה-תוכניות לשיפור התשתיות במדינה, כמו הכפלתה של תעלות סואץ, בניית בירה אדמיניסטרטיבית חדשה כדי לשחרר את לחץ האוכלוסייה על קהיר, טיוב של ששה מיליון דונם לחקלאות, סלילת אלפי ק”מ של דרכים, הקמת אזורי תעשיה ומסחר חדשים בעיקר לאורך תעלת סואץ ועוד עשרות תוכניות בתחומי חינוך ורווחה.

הלקח הישראלי מהתקיפה על שדות הנפט בסעודיה

 

הוא גם הבין את הצורך לעבוד עם המוסדות הפיננסים הבינלאומיים וחתם על הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית לקבלת הלוואה של 12 מיליארד דולר בחמישה שלבים תמורת ביצוע רפורמות יסודיות. הוא עשה מה שמובארק סרב לעשות: הוא ביטל את מרבית הסובסידיות למוצרי אנרגיה שהסתכמו בכ-12 מיליארד דולר לשנה, נייד את המטבע ושוויה של הלירה המצרית נפל מ8 ל- 18 לירות לדולר, הטיל מס ערך מוסף, ופישט את התחיקה בתחומי הפיננסים, המיסים והמכס למשיכת משקיעים זרים. אכן תוך שנה התחילה צמיחה כלכלית מואצת בתחילה כ- 4% ואחר כך 5-6% כאשר היעד הוא להגיע ל- 7% בשנה לאורך זמן. גם האבטלה ירדה מ -15% לכ- 10%. השקעות זרות החלו להגיע וגם גדלה מחדש תנועת התיירות שנעצרה אחרי הפלת המטוס הרוסי ב-2016. קרן המטבע פיקחה על שלבי הביצוע ונתנה את הסכמתה לעבור משלב לשלב אחרי בדיקה כי הוראותיה בוצעו כנדרש.

הרפורמות גרמו לעליות מחירים גדולות. בשלב הראשון הייתה אינפלציה שנתית של כ- 30% ולאחר מכן היא ירדה לכ- 15% שגם היא גדולה מידי.

הבעיה הייתה שתהליכים חיובים אלה לא לוו בזליגה משמעותית לשכבות החלשות שסבלו קשות מעליית המחירים למרות הפיצוי שקבלו באמצעות כרטיסים חכמים שחולקו למיעוטי יכול לרכישת מוצרי יסוד.

היו רבים שציפו כי הציבור לא יסכים למהלכים אלה וכי ייצא לרחובות ויכריח את סיסי למתן את הרפורמות, אך זה לא קרה. נראה היה שהעם עייף משנים של חוסר יציבות וגם הבין כי הרפורמות דרושות אף היא הן מכאיבות.

במקביל נאלץ סיסי להילחם בטרור של המדינה האסלאמית בצפון סיני שמפעם לפעם אף זלג לקהיר ולהשקיע משאבים רבים עם הצלחה חלקית – מה שהעיב רבות על הישגיו. הוא גם המשיך להילחם בתנועת האחים. הוא פיזר באש חיה את   ההפגנות הגדולות של האחים לאחר הדחתו של מורסי שהפריעו לו להתחיל ביישום הרפורמות הכלכליות – מה שהביא למותם של כ- 800 איש והשאיר טעם מר אצל רבים. לאחר מכן הוכרזה תנועת האחים ארגון טרור, מסודותיה פורקו ורכושה הוחרם. כמה מראשיה נעצרו ורבים אחרים הצליחו לברוח והתיישבו בקטר ובטורקיה שתי מדינות התומכות בתנועת האחים. למרות זאת תאים של האחים עדין קיימים ומהווים אופוזיציה מסוכנת. חלקם אף הקימו ארגון טרור חדש “חשם” – הכרעה – המצליח מפעם לפעם לבצע פעולת טרור.

על רקע זה הגביל סיסי את האפשרות לקיום הפגנות והפרלמנט אימץ חוקים מגבילים שאינם מקובלים במערב. הוא עצר אלפים רבים, בעיקר חברי תנועת האחים, אך גם ממוקדי אופוזיציה אחרים ובכללם עיתונאים ופעילי זכויות האדם. הוא גם שינה את החוקה כך שתאפשר לו להיבחר מחדש עד 2030.

סיסי מסתמך בעיקר על הצבא לביצוע עבודות גדולות של תשתית בהיותו הגוף היעיל ביותר המדינה. לפני מספר חודשים העביר סיסי לצבא את ביצוע תוכנית טיוב האדמות  לחקלאות לאחר שמשרד החקלאות לא היה מסוגל לממש את ביצוע התוכנית במשך ארבע שנים. במשך הזמן הצבא הפך לגוף בעל עוצמה כלכלית המייצר והמייצא גם מוצרים של הסקטור האזרחי ונראה שהוא שולט על כ- 30- 40% מן הכלכלה. מאחר שלפי החוקה אין פיקוח על תקציב הצבא ואין ביקורת התפתחה שם כנראה שחיתות אשר נמצאת בשורש ההפגנות האחרונות.

הקריאה להפגין הפעם הגיעה ממקור בלתי צפוי. מדובר בקבלן ושחקן מצרי בשם מחמד עלי שביצע עבור הצבא עבודות בנייה רבות ונראה שלא קיבל את התשלומים שדרש. הוא ברח לספרד ומשם, בסדרה של קלטות סיפר על השחיתות בצבא והתמקד בעיקר בבניית ארמון נשיאות גדול המיועד לסיסי בבירה החדשה ובבניית מלונות פאר מיוחדים לבלוי עבור הקצונה הבחירה בעוד “העם רעב”.

בקלטת האחרונה שפורסמה באמצע השבוע שעבר קרא מחמד עלי להפגנות ביום שישי אחרי התפילה ואכן מאות יצאו לרחובות בקהיר כולל בכיכר התחריר המוכרת מן ההפגנות נגד מבארק ובערים אחרות ודרשו את הסתלקותו של סיסי מן השלטון. היו אלה הפגנות קטנות והן פוזרו בכוח ע”י כוחות הביטחון שהיו מוכנים לזאת. סיסי עצמו לא שינה את תוכניותיו ויצא עוד באותו יום לניו יורק לנאום בעצרת הכללית. למחרת בשבת בערב נמשכו הפגנות אך במתכונת הרבה יותר מצומצמת.

נראה שתאים רדומים של “האחים המוסלמים” ניצלו את הזדמנות והסיתו את הציבור לצאת ולהפגין. אליהם הצטרפו כלי תקשורת של האחים הפועלים בטורקיה ובקטר כמו אל ג’זירה ופתחו בהסתה גלויה נגד שלטונו של סיסי.

בשלב זה לא נראה שגופי אופוזיציה חשובים במצרים נמצאים מאחורי מהלך זה וללא הנהגה והצבת מטרות ספק אם ההפגנות תמשכנה. ברור לכל גם שסיסי החזיר למצרים את היציבות הפוליטית ויש לו הישגים חשובים בשיפור הכלכלה. אומנם מחמד עלי פרסם קלטת חדשה הקוראת “להפגנת המיליון” ביום שישי הבא, אך במצב הנוכחי לא נראה שהציבור יכנס להרפתקה חדשה חסרת תוחלת. אומנם מצב זכויות במצרים כיום הוא בעייתי ובעצם חזר למצב בתקופתו של מבארק כאשר הצבא הוא הגוף החזק במדינה ולצידו של הנשיא פועלים מספר אישים מקורבים כגון בנו של הנשיא השולט על שרותי הביטחון. בכל מקרה הצבא וכוחות הביטחון נאמנים לסיסי ואין להם סיבה לשנות מצב זה.