עבור לתוכן העמוד
Menu

מסגד אל אקצא – זה מה שנשאר לנו

לאחר שהאומות הערביות איבדו עניין בנושא הפלסטיני , התושבים הפלסטינים חשים כי רק המסגד נשאר להם והוא מגדיר אותם

הממשלה החדשה שהושבעה לא תעמוד בפני אתגר מדיני “קלאסי”, כלומר: מו”מ מול הרשות הפלסטינית, מכיוון שגם בעולם הערבי, גם בארצות הברית ואפילו באירופה יש הפנמה שהרשות הפלסטינית נכשלה בהקמת תשתית למדינה, ומדינה פלסטינית כושלת היא סכנה ליציבות הלבנט כולו.

אבל האתגר האמיתי של הממשלה החדשה יהיה בירושלים. זימונו של עבדאללה מלך ירדן לבית הלבן מאותת כי הנשיא ביידן יהיה מעוניין בשיקום הסטטוס קוו על הר הבית בין ישראל לירדן שהתערער בשנים האחרונות.

עיקרי הסטטוס קוו שהוסכמו תחילה בין ישראל לבין הווקף המוסלמי ב 1967, ואח”כ נוסחו בהסכם השלום עם ירדן הם שרחבת הר הבית היא מוסלמית באופייה, הכותל המערבי והרחבה שמולו הם יהודיים באופיים, יהודים יכולים לבקר בהר הבית כתיירים, וישראל אחראית על בטחון הרחבה והמסגדים.

מי מבין הגורמים החיצוניים פעל לערער על הסטטוס קוו? תחילה אש”ף שראה במזרח ירושלים את בירת המדינה הפלסטינית לעתיד לבוא, והר הבית כפנינה שבכתר, אבל לאחר שירדן הפעילה על אש”ף מנופי לחץ, אש”ף  וירדן הגיעו לסיכום כי ירדן תשמור על מעמדה כשומר המקומות הקדושים על הר הבית כ”פיקדון” עד הסכמי הקבע, ואז יישקל מעמדו של אש”ף. ירדן יכלה לקבל את הסיכום הזה, כי בהסכמי השלום עם ישראל הובטח לירדן מעמד עדיף על הר הבית בהסכמי הקבע על ירושלים.

אחרי שאש”ף “קיבל את הדין” צצו טוענים חדשים – תורכיה בהנהגת ארדוואן שפעל בשם ה”אחים המוסלמים”, וראה בהר הבית המקום שבה הוא יכריז על הח’ליפות המוסלמית. מכיוון שנוכח לראות כי תנועת חמאס חלשה מאוד במזרח ירושלים, הטיל את משימת קידום מעמדה של תורכיה על ראיד סלאח מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, אבל כאשר ישראל הוציאה את ראיד סלאח אל מחוץ לחוק, ואיש לא התקומם על מאסרו הממושך בישראל, הטילה תורכיה את משימת שינוי הסטטוס קוו על חמאס באמצעות הטילים שקיבל מאיראן.

גם סעודיה ערערה על מעמדה של ירדן בהר הבית וחתרה באמצעות העסקה של טראמפ להקים על הר הבית מועצת “ויסאיה”, כלומר אפוטרופסות שירדן תהיה רק חלק ממנה, ותהיה בה השפעה סעודית מכרעת.

מי שהגן על האינטרסים של סעודיה הייתה מפלגת השיחרור האיסלאמית, מפלגה פונדמנטליסטית, בעלת מסורת של עויינות לרשות הפלסטינית ולירדן כאחד. מפלגת השחרור היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר במסגדים ובגלל עוצמתה, חמאס אינה יכולה להרים כנפיים ולעוף.

מי שעקב אחרי אירועי ירושלים ברמדאן יכול היה לשים לב, כי חרף האהדה הרגשית למוחמד דיף, חמאס עצמה לא זכתה לתנופה. את ים הדגלים של חמאס שראינו ברחבת המסגדים הביאו “הישראלים”  חברי הפלג הצפוני. הם גם הבליעו כמה דגלי תורכיה משולבים בדגל פלסטין, וחדי אוזן גם יכלו לשמוע קריאות נגד…. מנסור עבאס.

זאת יכולה להיות בעיה גדולה. היגררות חילוקי הדעות בפוליטיקה הערבית בישראל לתוך הר הבית בין רע”ם הקשורה בווקף המוסלמי, ומכאן לירדן, מול הפלג הצפוני הקשור ב”אחים המוסלמים” ובתורכיה טומנת זרעי פורענות שיש לנטרל. גם המשותפת, שאין לה מעורבות בהר הבית יכולה להיות חלק מן המהומה הכללית בתמיכה בשיח’ ג’ראח וכבר ראינו בסוף השבוע הפגנה של וועדת המעקב בשכונת המריבה. יש לעצור את פלישת הפוליטיקה הישראלית לתוך מזרח ירושלים ולהר הבית.

מי שהתחיל את המהומה היו הצעירים ממזרח ירושלים אחרי שהמשטרה סילקה אותם מן המושבים שלהם מול שער שכם. בכל התקופה שהם הובילו את המהומה לא שמענו מהם שום סיסמא בעד מדינה פלסטינית, או ירושלים בירת המדינה וכו”’. כאשר אנשי הרשות ניסו לתעל אותם, הם הניסו אותם בבושת פנים בקריאות: אבו מאזן סוכן. מה שכן שמענו אלה קריאות בהגנה על מסגד אל-אקסא, בדם ואש נפדה את אל-אקסא, וקריאות אהדה במוחמד דיף.

עניין זה טעון הבהרה. משיחות במזרח ירושלים אפשר לקבל את התמונה הבאה. בשלב הזה המזרח ירושלמים לא רוצים להתנתק מישראל, אבל זה לא מובטח.

חרף המעורבות של מעצמות מוסלמיות באל-אקסא, התחושה במזרח ירושלים, וכנראה גם בקרב ערביי ישראל, היא שהעולם הערבי איבד עניין במסגד והוא כעת נכס פלסטיני המגדיר את הפלסטיניות. אחרי שאיבדו כל כך הרבה שטח ליהודים, וגם חלקים גדולים מן העיר העתיקה “התייהדו”, מה שנשאר להם זה הר הבית, הרובע המוסלמי המתחיל בשער שכם. זה מה שנשאר להם ואת זה הם לא רוצים לאבד.