עבור לתוכן העמוד
Menu

מיוחד: נאום אבו מאזן – תחילת המערכה על העצמאות הפלסטינית

ניתוח הנאום של עבאס אמש

נאומו של אבו מאזן בישיבת המועצה המרכזית של אש”ף ברמאללה היה למעשה הכרזה על תחילתה של מערכה מדינית המלווה במאבק אלים למימוש העצמאות והריבונות הפלסטינית בשטחי 67′ מבלי לוותר על מה שהפלסטינים מכנים זכות השיבה.

 

מחמוד עבאס (אבו מאזן) מנהיג אש”ף, ‘פתח’, הרשות הפלסטינית ו”נשיא מדינת פלסטין”, נשא (14 בינואר) נאום מדיני חשוב בכינוס המועצה המרכזית של אש”ף, בו הכריז הלכה למעשה על תחילת מערכת העצמאות הפלסטינית.

 

האסטרטגיה הפלסטינית שהוצגה ע”י אבו מאזן כוללת את הנקודות הבאות:

 

שינוי כללי המשחק – אבו מאזן שולל חסות אמריקנית בלעדית על התהליך המדיני בגלל “הפשע שביצעה נגד העיר אל-קודס [ירושלים]” בהכירה בירושלים כעיר הבירה של ישראל, והוא דוחה את מה שכינה “התכתיבים” האמריקניים בניסיון להגיע ל”עסקה” ליישוב הסכסוך. הדרך היחידה למו”מ, קבע אבו מאזן, היא אך ורק בערוץ של ועידה בינלאומית או במסגרת של קבוצת מדינות כפי שהתנהל המו”מ על פרוק הגרעין האיראני (קבוצת המדינות 1+5). בנוסף, קרא אבו מאזן למועצה המרכזית של אש”ף “לבחון מחדש את ההסכמים החתומים בין אש”ף לממשלת ישראל” כדי לבדוק את עמידתם בקנה אחד עם החלטות המוסדות הבינלאומיים בנוגע למעמד מדינת פלסטין וזכויות העם הפלסטיני. אמירה זו משתמעת כאיום לסגת מההסכמים עם ישראל והצגת דרישה לעדכנם בהתאם להחלטות האו”ם ומוסדותיו.

 

מערכה מדינית כוללת למימוש עצמאות וריבונות – האיום שהשמיעו בכירים פלסטינים לפיו תיבחן אפשרות לפרוק הרשות הפלסטינית ולהעברת האחריות לישראל בהיותה “הכוח הכובש” לא הוזכר בנאום של אבו מאזן. אדרבה, אבו מאזן הדגיש את חשיבות השמירה על ההישגים של הדיפלומטיה הפלסטינית עד כה וסימן את המשך דרך המאבק, הכוללת פעילות בזירה הבינלאומית להגדלת מספר המדינות המכירות במדינת פלסטין, הצטרפות של מדינת פלסטין למוסדות ולאמנות בינלאומיות, הגשת תביעות נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, העברה לאינטרפול של שמות מבוקשים למעצר (ככל הנראה ישראלים), קידום יוזמת החרם הכולל נגד ישראל (BDS) בין היתר באמצעות פרסום הרשימה השחורה של חברות ישראליות המסייעות ל”כיבוש”, אימוץ דרך התנהגות כמדינה וניהול מאבק בשטח שיגרום לישראל לשלם מחיר על שליטתה בשטחים אותם רואים הפלסטינים כשטח של מדינת פלסטין.

היעד הסופי על פי אבו מאזן הוא הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות ה-4 ביוני 1967 שבירתה העיר אל-קודס המזרחית ושמירה על זכות הפלסטינים לשיבה לבתיהם בשטח מדינת ישראל בהתאם להחלטת האו”ם 194 בהתאם לפרשנות הפלסטינית. משמעות הדברים דרישה לפינוי מיליוני ישראלים מבתיהם כדי לאפשר יישוב מחדש של פלסטינים בשטח מדינת ישראל, ולמעשה חורבנה של מדינת ישראל והפיכתה למדינה פלסטינית.

 

דבקות בנרטיב היסטורי כוזב הגובל באנטישמיות – אבו מאזן שולל את הזיקה ההיסטורית והדתית של העם היהודי לארץ ישראל, ועל בסיס זה גם את זכותם על הארץ. “זו ארצנו מימי הכנענים, ובהקשר זה אנו צאצאי הכנענים, והתורה אומרת כי מימי הכנענים ועד היום לא עזבנו את הארץ, ואנו כאן לפני [תקופת] אדוננו איבראהים ולא עזבנו את הארץ”, אמר אבו מאזן.

לשיטתו, הפלסטינים הם צאצאים ישירים של הכנענים ששכנו בארץ באלף השני לפני הספירה, ואילו היהודים הובאו לישראל במאה העשרים במסגרת מפעל קולוניאליסטי מערבי “שאין לו קשר ליהדות”. את ההיסטוריה היהודית ניכס (cultural appropriation) אבו מאזן למוסלמים הפלסטינים כאשר טען (בהתבסס על דת האסלאם), כי הנביא אברהם המוזכר בתנ”ך נימנה על אבות האומה האסלאמית. אבו מאזן ציטט קטעים מפרסומיו של הסופר והחוקר המצרי עבד אל-ווהאב אל-מסירי שטען, כי לתנועה הציונית היה אינטרס בקיומה של האנטישמיות, ובהקשר אחר בנאומו הוא האשים את ישראל בייצוא מסיבי של סמים לשטחי הרשות הפלסטינית.

 

המשך הדבקות בטרור כאמצעי משלים למערכה המדינית – אבו מאזן אמר בנאומו, כי הפלסטינים מתנגדים לטרור, מחויבים למאבק בטרור על כל צורותיו ומקורותיו ונפגעו עמוקות מהאשמתם ע”י ארה”ב כתומכי טרור. על אף דברים אלה אבו מאזן אישר, כי הוא שיגר הזמנה לנציגי ארגוני הטרור חמאס והג’יהאד האסלאמי להשתתף בדיוני המועצה המרכזית בראשותו והצר על החלטתם שלא להיענות להזמנתו. הוא גם הביע תמיכה מלאה במגעים להשגת פיוס עם חמאס שתפתח את הדלת לשילובה במוסדות אש”ף, הרשות הפלסטינית וההנהגה הפלסטינית.

בנוסף, הכריז אבו מאזן על המשך מה שכינה “המאבק העממי בדרכי שלום” בהתייחסו לאינתיפאדה הפלסטינית, המוכרת גם בשם אינתיפאדת הסכינים, במסגרתה בוצעו מאז ספטמבר 2015 אלפי פיגועי טרור הכוללים בין היתר פיגועי דקירה, דריסה, ירי, הפעלת מטעני חבלה, השלכת בקבוקי תבערה ועוד. בהתרסה גלויה נגד ישראל וארה”ב הדגיש אבו מאזן את הדברים הבאים: “קיים עניין חשוב והוא סוגית המשכורות ל[משפחות] השהידים, למשפחות השהידים ולאסירים. אנו מסרבים להפסיק את המשכורות האלה באופן נחרץ, ולא נתיר לאיש לפגוע במשכורות של משפחות השהידים, הפצועים והאסירים. הם בנינו ואנו נמשיך לשלום להם כסף”.

רבים מהשאהידים והפצועים הינם למעשה טרוריסטים שנהרגו או נפצעו בפיגועי טרור או בהכנות להוצאתם לפועל. כל האסירים אליהם התייחס אבו מאזן הינם אסירים ביטחוניים, שרבים מהם מרצים עונשי מאסר על רצח או ניסיון רצח של יהודים. ישראל וארה”ב רואות בהעברת הקיצבאות החודשיות ע”י הרשות הפלסטינית לקבוצות אלה תמיכה ישירה בטרור. ל”הוכחת” דבריו בדבר ניקיון ידיהם של הפלסטינים חזר אבו מאזן על הטענה השקרית לפיה בשורות המדינה האסלאמית של דאעש לא היו פעילים פלסטינים.