עבור לתוכן העמוד
Menu

מועצת האו”ם לזכויות אדם – עוינות, דעה-קדומה, משוא-פנים וסטנדרט-כפול

"נראה שבפרץ העויינות כלפי ישראל, נעלמה מעיני הקהילה הבינלאומית, או שנשכחה במכוון, העובדה שחמאס ושתפו, הג'יהאד האסלאמי, ביצעו פשעי מלחמה מרובים של ירי ללא אבחנה המכוונת נגד עריה ואזרחיה של בישראל", כותב אלן בייקר

מועצת האו”ם לזכויות אדם נגד ישראל- סבב נוסף: רבות נכתב ונאמר על ידי מנהיגים בקהילה הבינלאומית והתקשורת הבינלאומית בנוגע לסבב הלחימה האחרון בין ארגון הטרור חמאס לבין ישראל.

זכותה הטבועה של ישראל להגן על עצמה ועל אזרחיה מפני מטחים אגרסיביים, זדוניים וחסרי הבחנה, של יותר מ-4,000 רקטות שירו החמאס במשך עשרה ימים בחודש מאי, זכתה להכרה נרחבת מצד הקהילה הבינלאומית.

עם זאת, לא עבר זמן רב עד שגל הביקורת והגינויים הבינלאומיים השגרתיים נגד ישראל הופיעו ביתר-שאת ותפסו את הכותרות הבינלאומיות, במיוחד לנוכח תמונות הגרפיות שגורמי החמאס ומנגנוני התעמולה שלו דאגו להפיץ לתקשורת העולמית .

נראה שבפרץ העויינות כלפי ישראל, נעלמה מעיני הקהילה הבינלאומית, או שנשכחה במכוון, העובדה שחמאס ושתפו, הג’יהאד האסלאמי, ביצעו פשעי מלחמה מרובים של ירי ללא אבחנה המכוונת נגד עריה ואזרחיה של בישראל. יתכן שהסיבה לכך היא בין השאר שמערכת ההגנה נגד טילים “כיפת הברזל” של ישראל מנעה יותר מתשעים אחוזים של הפגיעות האפשריות של הרקטות של חמאס במטרות האזרחיות, וגרימת נזק אנושי מאסיבי. הקהילה הבינלאומית בוודאי מתעלמת גם מהעובדה שעצם הכוונה והניסיונות של החמאס לגרום להרג מאסיבי של אזרחים ישראליים, הוא הוא פשע מלחמה.

נראה כי הקהילה הבינלאומית מצאה גם לנכון להתעלם מפשעי המלחמה של החמאס בשימוש בזדון ובציניות באוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה כמגן אנושי, על ידי הצבה ליד בתיהם, בתי חולים, מסגדים, מבני ציבור ובתי ספר, ובתוך מבנים אזרחיים ובניינם רבי קומות, של מפקדות, מתקני אחסון נשק, אמצעי לחימה אלקטרוניים, פלטפורמות ועמדות ירי של רקטות.

זאת ועוד – נראה כי נשכחה העובדה שחמאס חפר מאות קילומטרים של מנהרות מבצעיות והתקפיות מתחת למערכת הכבישים האזרחית והציבורית של העיר עזה ומתחת לבתי חולים ובתי ספר, ובכך סיכן את כלל אזרחי עזה והפך את כל התשתיות האזרחיות בעזה למטרה צבאית לגיטימית.

מעל הכל, נראה כי היה נוח לפרשנים והפוליטיקאים המערביים הקמים ומבקרים את ישראל, לשכוח ולהתעלם מהעובדה שבבחירה ובהכוונה נגד מטרות צבאיות, פעלה ישראל בדרכים שונות ומשונות בכדי למנוע ולהמעיט בכל פגיעה באזרחים, לרבות על ידי בחינה מודיעינית מדוקדקת וכירורגית, מתן אזהרות לאזרחים, ירי אזהרה ובדרכים אחרות.

נראה כי העוינות, ההטיה והסטנדרט הכפול הרגילים והעקביים נגד ישראל, המאפיינים באופן מסורתי את התקשורת הבינלאומית ואת הגורמים הפוליטיים הליברליים בעולם המערבי, הגיעו לשיא של ציניות בהחלטה האחרונה של המועצה לזכויות אדם של האו”ם – הגוף הבינלאומי היחיד במערכת הארגונים והסוכנויות של האו”ם, שאמורה, על פי המנדט שלו, לפעול תוך “אוניברסליות, אובייקטיביות ואי-סלקטיביות”, נטול “סטנדרטים כפולים ופוליטיזציה” בכדי לקדם את סוגיית זכויות האדם בעולם.

ואכן, ב-27 למאי 2021 אימצה המועצה החלטה ביזמת כל אותן המדינות המשמשות “דוגמא ומופת עולמית לקיום וכיבוד זכויות אדם”, כולל פקיסטן, בנגלדש בורקינה פאסו, קובה, אריתריאה, אינדונזיה, לוב, מאוריטניה, סנגל, סומליה, אוזבקיסטן וונצואלה, וכן משקיפים מסוריה, תוניסיה, עיראק ואיראן.

המועצה החליטה:

“להקים בדחיפות ועדת חקירה בינלאומית עצמאית מתמשכת לחקירה בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות ירושלים המזרחית, ובישראל את כל ההפרות לכאורה של המשפט הבינלאומי ההומניטארי ואת כל ההפרות לכאורה של דיני זכויות האדם הבינלאומי עד ומאז ה-13 באפריל 2021, וכל שורשי המתיחות החוזרת ונשנית, חוסר יציבות, והתמשכות הסכסוך, כולל אפליה שיטתית ודיכוי המבוססים על זהות לאומית, אתנית, גזעית או דתית.”

באופן מוזר, נראה שמועצת זכויות האדם שכחה את התוקפנות של חמאס בירי של יותר מ-4000 רקטות המכוונות כלפי האוכלוסייה האזרחית בישראל, כמו גם את פשעי המלחמה המרובים שמבצעת חמאס נגד אוכלוסייתה האזרחית שלו.

אפשר לתהות אם החלטה עוינת וחד-צדדית זו עולה בקנה אחד עם המטרות הבסיסיות של המועצה לזכויות האדם, כפי שמופיעות בהחלטת הקיום שלה ממרץ 2006 (החלטה 60/251 של העצרת הכללית של האו”ם), המציינת את המטרה “להבטיח אוניברסליות, אובייקטיביות ואי-סלקטיביות תוך התחשבות בסוגיות של זכויות אדם, והימנעות מסטנדרטים כפולים ופוליטיזציה”, וכן לבסס את תפקודה על “עקרונות שיתוף הפעולה והדיאלוג אמיתים”.

ברור שמועצת זכויות האדם של האו”ם, עם נטייתה העקבית וקיבעונה נגד ישראל, ועם מספר הרב של מדינות מפוקפקות, איבדה כל אמינות כגורם רציני, עצמאי, אוניברסלי, אובייקטיבי, נטול פניות וקונסטרוקטיבי של האו”ם.

ההיפך, היא פוגעת בכל תום לב ויושרה שהאו”ם יכול היה להתפאר בהם.

פורסם במעריב.