תת־אלוף במיל' יוסי קופרווסר, איש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה את עמוס גלעד 2001 , החליף בשנת בתפקיד ראש חטיבת המחקר באמ"ן. הוא מצטרף לקביעה כי ערפאת האמין בטרור כדרך להשגת היעדים הלאומיים של הפלסטינים, וכי מטרתו המרכזית הייתה ונותרה, גם לאחר הסכמי אוסלו, הכחדתה של המדינה הציונית. "מבחינתו הסכמי אוסלו היו כמו הסכמי חודיבייה )הסכמים שמייסד האסלאם מוחמד חתם עם מתנגדיו, והפר לאחר מכן; י"פ(", אומר קופרווסר. "כלומר, הסכם שנועד לנצל את חולשתו של היריב כדי להגיע לנקודת פתיחה טובה יותר, תוך ניצול הזמן לצבירת כוח. ערפאת אמר את הדברים הללו בעצמו. גם אנשים אחרים סביבו, כמו פייסל חוסייני, הגדירו את ההסכם כסוס טרויאני במאבק מול ישראל. לכן הוא מעולם לא היה מוכן לאמץ דרך או תפיסה שמשמעותה ויתור על הטרור. הוא עמד מאחורי האינתיפאדה השנייה, והקים את הכוחות הלאומיים והאסלאמיים שניהלו את מערכת הטרור בידיעתו והנחייתו.
כשאתה שואל פלסטינים מה הייתה מורשתו של ערפאת, הם יאמרו לך שזה המאבק והטרור נגד ישראל. כשראשי חמאס נואמים במצעדי השיבה, הם אומרים שהם אלו שהולכים בדרכו של ערפאת. ומהי המורשת? כמו שהם צועקים: 'לירושלים צועדים מיליון שאהידים', אמירה שערפאת היה חוזר עליה. זו המורשת ולא אחרת". בנרטיב הפלסטיני ערפאת הוא כמו נלסון מנדלה, אדם שעסק בטרור למען השחרור של עמו. "כל ניסיון להציג את ערפאת כאיזה נלסון מנדלה או כמישהו שרדף שלום הוא מגוחך. הייתה לו מטרה שהוא ראה בה את האינטרס הפלסטיני, והיא חיסולו של המפעל הציוני. הוא קיבע את התפיסה הזו, ובכך דווקא הרחיק את עמו מהקמתה של מדינה.
ערפאת התנגד לעצם קיומה של המדינה היהודית, וזה מה שמבדיל בינו ובין מנהיגים אחרים שבעברם פעלו באלימות. הוא היה עסוק בחיסולה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי יותר מהקמת מדינה לעמו, וזה מה שמעניין את הפלסטינים גם היום. אם הם באמת היו רוצים מדינה, הם היו יכולים לקבל אותה מזמן בכמה הזדמנויות. אבל מדינה פלסטינית שאיננה כרוכה בוויתור על המחויבות לחזון של חיסול הציונות, זו שאיננה קבילה היום על ידי הפלסטינים. בחברה הפלסטינית, לשלם משכורות למחבלים זה ערך שגובר על שאר הערכים והאינטרסים".
מתוך עיתון מקור ראשון 9.8.19