גורמים בכירים ברש"פ אומרים כי ישראל ביצעה בשבוע האחרון התקפה מדינית על מדינות המפרץ כדי להתחיל ולהרגיל אותן לרעיון הנורמליזציה לפני שהושג הסדר בינה לבין הפלסטינים על פתרון הסכסוך.
במסגרת הזו נסע ראש ממשלה בנימין נתניהו לביקור פומבי בעומאן, אחריו יסע לשם גם השר ישראל כץ, השרה מירי רגב יצאה עם משלחת הג'ודו לאבו דאבי,משלחת ספורט נוספת יצאה לקטאר והשר איוב קרא יצא לכנס תקשורת בין לאומי בדובאי.
המדינה הבאה בתור מבחינת ישראל היא בחריין, על הרקע הזה יש לראות את דברי שר החוץ של בחריין אשר הגן בפומבי על שליט עומאן על כך שהזמין את ראש הממשלה לבקר בארצו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר ב-28 באוקטובר כי יהיו עוד ביקורים בארצות ערב.
המחזה של הנפת הדגל הישראלי בגלוי באבו דאבי, זכיית משלחת הג'ודו הישראלית ב-2 מדליות זהב וניגון ההמנון הלאומי"התקווה" רק מחזקים בקרב הפלסטינים את התחושה כי ישראל השיגה הישג דיפלומטי חשוב בהפגנת נוכחותה בארצות ערב כמדינה לכל דבר באזור ולא כ"ישות מדינית עויינת".
מדינות ערב שצוינו לעיל לא התנגדו ליוזמה הישראלית ואפילו רצו בכך. גורם פלסטיני בכיר אומר כי ישראל דילגה על רוב סעיפי היוזמה הערבית לשלום היישר אל הסעיף האחרון שעוסק בנורמליזציה, דהיינו,קודם התחלה בתהליך של נורמליזציה עם מדינות ערב ורק אח"כ ניסיון להשיג הסדר קבע עם הפלסטינים.
נראה כי נתניהו הצליח לשכנע כמה מדינות ערביות לקבל את התפיסה המדינית שלו תוך שהוא נעזר בשתי התפתחויות חשובות: הסכנה הגוברת למדינות המפרץ מצידה של איראן והתמיכה המדינית חסרת התקדים שהוא מקבל מהנשיא טראמפ בכל הקשור לרעיון הנורמליזציה עם מדינות ערב.
ההסתערות המדינית על מדינות המפרץ מתרחשת מבלי שאף מדינה מזכירה את ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקנית אליה, או המלחמה המתרחשת בעצימות נמוכה על גבול רצועת עזה מזה כ-7 חודשים.
גם נושא מדיניות ההתנחלויות של ישראל בגדה כבר לא מוזכר. ברגע שממשל טראמפ, בניגוד לממשל אובאמה, הוריד את הנושא הזה מסדר היום שלו העולם הערבי התחיל להתרגל לכך.
החשש של הפלסטינים הוא שמדינות המפרץ מתחילות להתרגל למדיניות הישראלית החדשה שהיא מבחינתן תחילת ישום הרעיונות המופיעים בתוכנית השלום האמריקנית החדשה של הנשיא טראמפ הנקראת "עסקת המאה".
לישראל אין יחסים דיפלומטים עם שום מדינה ערבית מלבד מצרים וירדן, כזכור גם נשיא מצרים א-סיסי הסכים לפגישה פומבית עם ראש הממשלה נתניהו בשולי הדיונים בעצרת הכללית של האו"ם בחודש שעבר. מאחורי הקלעים יש עם זאת קשרים ביטחוניים ומודיעיניים עם כמה מדינות ערביות.
כל הפתיחות הזו ביחסים של מדינות ערב עם ישראל מתרחשת לקראת הטלת הסנקציות החדשות שמתכנן הנשיא טראמפ להטיל על איראן בימים הקרובים.
הטעות של יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, היא שהוא לא קרא נכון את ההתפתחויות האזוריות. הבעיה הפלסטינית איננה עומדת עוד בראש סדר היום של העולם הערבי, הסכנה האיראנית היא שמדאיגה מאוד את מדינות ערב שמתחילות לראות בישראל בת ברית טבעית שלהן ולא אויב.
נראה כי בשלב הזה התפיסה המדינית הישראלית מנצחת בינתיים, כל עוד ממשלת ישראל לא תעשה טעויות בכל הקשור למדיניותה כלפי הגדה ורצועת עזה, גם ממשל טראמפ מאמץ את התפיסה הזו.
עפ"י גורמים בכירים בפת"ח, הרש"פ גיששה בחודשים האחרונים מול ממשל טראמפ כדי לראות האם יש על מה לדבר כדי להביא להפסקת הנתק בין הרש"פ לממשל שעליו הכריז מחמוד עבאס לאחר שהנשיא טראמפ הכריז על ירושלים בירת ישראל, את המגעים החשאיים ניהל הגנרל מאג'ד פרג', נאמנו של מחמוד עבאס בפגישות עם היועץ ג'ראד קושנר ועם המיליארדר רון לאודר, עד כה המגעים האלה לא הניבו תוצאות חיוביות.
עצם קיום המגעים האלה מעיד כי מחמוד עבאס מחפש דרך לרדת מהעץ, בגלל ביקורת פנימית קשה בצמרת פת"ח על התנהלותו, וחשש כי הנשיא טראמפ ינסה לכפות את "עסקת המאה" על הפלסטינים בעקבות הצעדים החד צדדים שכבר עשה בנושא ירושלים והפליטים.
הפלסטינים עלולים לשלם את מחיר סרבנותם וההתפתחויות האחרונות בהתנהלות של ישראל מול מדינות המפרץ מוכיחות כי ניתן לחולל שינוי חיובי בעולם הערבי ביחס לישראל כמו שאמר בשבוע שעבר שר החוץ העומאני יוסף בן עלאווי: " ישראל היא מדינה קיימת באזור וכולנו מבינים זאת, אולי הגיע הזמן להתייחס לישראל כפי שמתייחסים למדינות אחרות".
ביקורו המתוקשר של ראש הממשלה נתניהו בעומאן הוכיח כי ניתן לקיים קשרים דיפלומטיים עם מדינות ערב גם בטרם הושג הסכם מדיני עם הרש"פ. הקשרים האלה הם מוגבלים אבל חשוב שהעולם הערבי יתחיל להתרגל אליהם למרות מחאת הפלסטינים.
מה שנדרש הוא שישראל תמשיך במאמץ המדיני החשאי לשכנע מדינות ערביות נוספות להזמין משלחות ישראליות נוספות לביקורים בבירותיהן ולפתוח אט אט את מה שמתרחש מאחורי הקלעים לעיני הכל, חשוב מאוד להרגיל את הפלסטינים ואת ההמונים במדינות ערב כי ישראל איננה עומדת להיעלם בקרוב וכי היא עובדה קיימת במזה"ת שלא ניתן להתעלם ממנה.
