ההתפתחות רבת המשמעות ביותר בשולי סבב הלחימה האחרון בין ישראל לחמאס, הייתה דווקא בזירה החמאסית והיא גיבוש, תחת קורת גג אחת של חדר מלחמה משותף לחמאס ולאירגוניים הרדיקליים כמו החזית העממית, החזית הדמוקרטית והג'יהאד האיסלאמי בהנהגת חמאס- וזאת לראשונה מאז השתלט חמאס על הרצועה.
האירגונים הללו, חוץ מן הג'יהאד האיסלאמי, שייכים לאש"ף, אבל מזה זמן רב הם נוהגים להחרים את הכינוסים ברמאללה שבהנהגת פתח', כך שאפשר להעריך, כי יחיא סינוואר מצליח להוציא לפועל את תכנית חמאס מזה זמן רב והוא, הבסיס לאש"ף חדש, שיחליף את אש"ף תחת הנהגת הפתח' בבוא היום.
אחד הסימנים החשובים שנראו לעין הוא העלמת דגל התנועה בפרסומיה והנפה של דגל פלסטין כדגלה מייצג אותה.
בנוסף לכך ניתן רמז לכך שמדינה ערבית מרכזית, כמו מצרים, תהיה מוכנה להכיר בשלטון חמאס בעזה, ניתן למצוא בהשתתפות ראש המודיעין המצרי אחמד עבד אל-חאלק, בעצרת בחאן יונס, לראשונה אי פעם. האתרים הפלסטיניים הקדימו לפרש את הנוכחות כהכרה בחמאס כגוף מדיני.
נדמה כי לחמאס יש על מה להסתמך בעניין לאור ההקפדה המצרית לתיחזוק היחסים במישור הביטחוני בלבד.
קריקטורה-כל פלגי ההתנגדות ברצועה מאוחדים נגד ישראל pic.twitter.com/lMUJj5NCbm
— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) 17 בנובמבר 2018
השאלה היא לאן יוביל אותו חדר המלחמה המשותף. מצד אחד, אירגוניים כמו הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטינים קשורים באיראן, ובכך הצליחה איראן להכניס רגלה אל לב ליבו של חדר המבצעים של חמאס. סימן נוסף לכיוון הפרו איראני ניתן למצוא באירועי הגדר בסוף ובכותרת שלהם – יציאה נגד הנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל. מדובר כמובן במדינות המפרץ וסעודיה העומדות בחזית הראשונה מול איראן ועושי דברה בתימן בסוריה ובלבנון.
אבל זה גם יכול להוביל לכיוון הפוך. וזאת "בהפוך על הפוך" – להתנתקות מאיראן אחרי התייצבות המצב בעזה, וחבירה אל מצרים וממנה לעולם הסוני. סינוואר ימשיך בדרכו של משעל ש"בגד" בסוריה ובאיראן.
הבעיה העומדת בפני המשוואה הזו היא כי איראן נטועה עמוק בתוך עזה וניסיון לשנות את שיווי המשקל הזה עלול לעורר זעם רב ותגובה חריפה בטהראן.