"זו החלטה נבזית של האו"ם, אין להם מושג מה קורה פה, ועוד פחות מושג על יחסים בין ישראלים לפלסטינים", אומר דניאל דייקר, אנליסט של מדיניות חוץ וביטחון במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. דייקר לא מאמין שפרסום רשימה של עסקים הפועלים ביהודה ושומרון על ידי האו"ם ישפיע על הכלכלה הישראלית, וטוען שהסיבה למהלך היא אינטרסנטית ואנטישמית מצד נציבות זכויות האדם של האו"ם ושל יו"ר הרשות הפלסטינית עבאס. "אם רצית להעביר החלטה שהירח הוא בעצם גבינת מוצרלה, גם את זה אפשר להעביר באו"ם," אומר דייקר. "זה בדיוק אותו הבסיס עליו קיבלה העצרת הכללית של האו"ם ב-1975 את ההחלטה מספר 3379, שאומרת שציונות זה גזענות".
בשבוע שעבר פרסמה נציבת זכויות האדם של האו"ם, מישל בצ'לט, את רשימת בתי העסק הפועלים ביהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורמת הגולן. בין היתר מופיעים ברשימה בנקים, חברות סלולר, בזק, חברת 'מקורות', רשת 'רמי לוי' וחברות בינלאומיות רבות. בצ'לט פרסמה את "הרשימה השחורה" לאחר דחיות רבות ולמרות הלחץ שהופעל על ידי ארצות הברית למנוע או לדחות את פרסומה. ברשימה מופיעים 112 עסקים- 94 מהם ממוקמים בישראל, 18 בשש מדינות אחרות.
מי פוגע בעובדים הפלסטינים – בעלי ההון או האו"ם?
דייקר, שהוזמן בעבר על ידי נציגים בכירים של ממשל טראמפ לבית הלבן כדי לייעץ על בניית תשתית כלכלית בין הפלסטינים לישראל, השתתף בשבוע שעבר במסיבת עיתונאים בסניף 'רמי לוי' הממוקם באיזור התעשייה עטרות הסמוך לירושלים. לדבריו, ההחלטה תפגע הכי הרבה דווקא בעובדים הפלסטינים שעובדים בחברות ישראליות הנמצאות ברשימה. "האו"ם צריך לבוא לגדה ולראות את עשרות אלפי הפלסטינים שעובדים ומתקדמים בגדה ב-15 מרכזי תעשייה ומסחר באיזור C, שזה המודל לכלכלה ושלום, זו תשתית כלכלית בריאה וחזקה", הוא אומר ל'דבר'.
דייקר מאמין שמי שייפגע בצורה הקשה ביותר בם העובדים הפלסטינים, "האינטרס של האו"ם הוא אינטרס פוליטי. להמשיך איזו תפיסה פרופוגנדיסטית שקרית שהרשות הפלסטינית מקדמת. הם חושבים שאם הם פוגעים בצד הישראלי, בשטחים מזרחיים בקו הפסקת הנשק של 49, איכשהו זה ילחץ על ישראל להגיע לשלום פוליטי – מדיני. הם טועים. ההחלטה הזו רק פוגעת בפלסטינים", הוא מצהיר. "אנחנו רואים שמאז 2005, כשהוקמה ברמאללה הוועדה הבין לאומית של ה-BDS, שהכלכלה הישראלית לא מושפעת בכלל מהקמפיין הגלובאלי של ה-BDS. כן רואים בבירור שמאז שסודהסטרים, עברה לנגב – זה פגע במאות פלסטינים שהרוויחו 300% יותר ממה שהם הרוויחו במקומות עבודה תחת הרשות הפלסטינית".
דייקר מדגיש כי למרות שהחוק הישראלי אינו חל על שטחי יהודה ושומרון, חוקי העבודה הישראליים כן חלים על הפלסטינים העובדים בחברות הישראליות. עוד הוא מוסף שיש עשרות אלפי פלסטינים שעובדים אצל ישראלים. "על כל מקום עבודה במעלה אדומים ובגוש עציון יש 10 פלסטינים שרוצים ולא התקבלו. זאת אומרת, הביקוש הוא ענק".
האם העובדים הפלסטינים הם הנפגעים העיקריים מהחרם כפי שטוען דייקר? על-פי פסיקת בג"צ, חוקי העבודה הישראליים חלים על העובדים הפלסטינים במקומות העבודה הישראליים, והם זכאים לתבוע את זכויותיהם אלו בבתי הדין לעבודה. בשטח, מתריע משרד העבודה על ניצול חריף באיו"ש, אך אוכף בפועל רק ארבעה חוקים מתוך כלל חוקי העבודה הישראליים מעבר לקו הירוק. נציבות האו"ם לזכויות האדם מפרסמת רשימות, אך רק מניחה אותן על השולחן ואינה מטילה סנקציות או דורשת לשמור על זכויותיהם של העובדים בחברות הללו.
מתוך ראיון באתר "דבר ראשון"