פביאן הינץ, אנליסט עצמאי של OSINT המתמקד בהפצת טילים באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה פרסם שרשור מרתק אודות הקשר בין איראן לצפון קוריאה ותכנית הטילים של המדינות.
בשנת 2018 שימש הינץ כעמית מחר במרכז ג'יימס מרטין לחקר אי-התפשטות (CNS) במונטריי, קליפורניה ובמרכז וינה לפירוק נשק ואין-התפשטות .(VCDNP) הוא למד בעבר באוניברסיטאות בפרייבורג, איספאן, באוניברסיטה החופשית בברלין ובאוניברסיטה האמריקאית בביירות.
הינץ מספק מידע אודו תחילת הקשר בין טהראן לפיונגיאנג וכותב כי במהלך מלחמת איראן-עירק, איראן רכשה את הסקאדים הראשונים שלה מלוב תחת שלטון קדאפי והחלה לשגר אותם לעבר בגדאד כתגובה על ההתקפות חיל האוויר העיראקי. במשך הזמן החלה בעיה עם האספקה של הטילים הלובים ואיראן חיפשה ספק חדש.
איראן כבר רכשה נשק בצ. קוריאה במהלך אותה תקופה ובאחד מן הביקורים ציינו המאחרים כי הם מייצרים טילי סקאד. משלחת מטעם משמרות המהפכה הגיעה לצ. קוריאה בספטמבר 1986 ובראש המשלחת עמדו Mohsen Rafighdoust ומפקד חיל הטילים האיראני Hassan Tehrani Moghaddam .
המשלחת הגיעה דרך סין והתאכסנה בבית הארחה ליד שדה התעופה ויצאו לסיור בעיר. האוכל, כך לדריה ינץ היה נוראי ולכן התחילו להכין לעצמם כריכים למאכל.
לאחר כמה עיכובים הם פגשו את קים איל סונג בווילה ליד פקטוסאן, אך רק לאחר שקיבלו כיצד להתנהג ליד המנהיג וכיצד לדבר עימו. אפילו Moghaddam מצא את התפאורה מוזרה, וציין שהשולחן שלהם כל כך גדול שאפשר לשחק עליו כדורגל.
המנהיג הצפון קוריאני לא נרתע מלדון בנושא הסקאדים לאיראן. אולם כנראה שעדיין צ. קוריאה לא ייצרה לעצמה מספיק טילים. עם זאת, קים התרצה לבסוף וציין את הישגיה של איראן במאבק נגד האימפריאליזם האמריקני, ואמר להם שהוא פגע רק בשוק של האמריקאים, אבל הם היכו בליבם.
אולם המו"מ על התשלום עבור הסחורה היה בעייתי. איראן ביקשה לבקעת עסקה של נשק תמורת נפט ואילו צ. קוריאה, שבקושי צרכה נפט, ביקשה מזומן בתמורה לנשק.
So they were driven to a factory, which Iranian sources describe as being located on the Pyongyang-Nampo road. This was almost certainly the DPRK's well-known Chamjin missile factory. 38.955432° 125.574208° pic.twitter.com/lurKszmL7E
— Fabian Hinz (@fab_hinz) February 9, 2021
לבסוף הושגה הסכמה בין הצדדים ואיראן רכשה את 8 טילי הסקאד הראשונים ומשגרים. האיראנים ביקשו לבצע בדיקה של ירי הטילים לפני המסירה.
הצפון קוריאניים הסכימו לבקשה וחברי המשלחת הוסעו למפעל שמתואר על ידי האירניים כממוקם בדרך פיונגיאנג-נאמפו. לדברי הינץ מדובר במפעל הטילים בצ'אמג'ין.
עם הגעתם למפעל קיבלו את פניהם משגרי סקאד שהרשימו מאוד את האורחים. המשגרים הם תוצרת עצמית צפון קוריאנית ומבוסס על מנוף יפני במשקל של 35 טון כבסיס.
אולם ההתלהבות צוננה במהרה. לטענת האיראנים, היה ברור מאוד שהטיל נבנה על ידי צפו קוריאה והאיכות של כל החלקים נמוכה ביותר. "האיכות הייתה כל כך גרועה שהם התבדחו שהם יכולים פשוט לצבוע את אחד ממשגרי הסקאדים הירוקים ולתת אותו ללובים כדי לבדוק אם זה באמת ישוגר או פשוט יתפוצץ. אבל בסופו של דבר, לא הייתה שום אלטרנטיבה ולכן הם החליטו להמשיך עם הרכישה".
לפני המידע שסיפק הינץ, נורו במהלך המלחמה 28 טילי סקאד לוביים ו-60 מצפ"ק.
