עבור לתוכן העמוד
Menu

כך נולד הרעיון להפוך את אבו דיס לבירה הפלסטינית

ומדוע אין לו סיכוי להתממש בטווח הזמן הנראה לעין. גילגוליה של בירה וירטואלית – מהבנות ביילין אבו מאזן ועד נאום הקללות הראשון של אבו מאזן מול הנסיך הסעודי. וגם: כיצד הושארו אדמות היהודים באבו דיס מעבר לגדר ומה יעשו עתה עשר המשפחות היהודיות שהקימו מאחז באבו דיס שבצד הישראלי של הגדר?

בפעם הראשונה שמע אבו מאזן על הרעיון של הממשל האמריקני בעידן טראמפ לקבוע את אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינית העתידית מיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן בשלהי 2017. הוא השתולל אז וקילל את טראמפ, בדיוק כפי שעשה במהלך נאומו לפני כשבועיים כאשר פרסמה ארה”ב רשמית את ‘תוכנית המאה’.

מנקודת מבטו של מחמוד עבאס, מדובר היה כבר אז בהצעה מביכה, שלא לומר משפילה. אחרי ששני ראשי ממשלה ישראלים, אהוד ברק ואהוד אולמרט, כבר הניחו על השולחן הצעות מרחיקות לכת  לחלוקת כוללת של ירושלים, ברק בקמפ דיוויד 2000 ואולמרט בשנת 2008, רעיון אבו דיס נמשל  בעיני הפלשתינים לניסיון לחלץ כבש ממלתעות זאב. ירושלים הרי כבר הייתה שם, כמעט בידיהם, והנה נמצא מי שמגלגל אותם בזמן לאחור. מאז ימי אולמרט, מסרב אבו מאזן לקבל, או אפילו לדבר על פחות ממה שהוצע לו אז, והוא אינו חורג ממנהגו גם כעת.

למרות זאת, ההיסטוריה של הכפר אבו דיס – שרק חלק מזערי שלו צורף לישראל כחלק מירושלים המורחבת ביוני 1967 – מלמדת, כי בעבר הסכימו הן הפלסטינים והן הישראלים להעניק לאבו דיס תפקיד מפתח בפתרון הסכסוך בין הצדדים.

מפת אזור ירושלים // מתוך אתר בצלם
מפת אזור ירושלים // מתוך אתר בצלם

אבו דיס יושבת בדיוק על תוואי המסדרון – שעל פי ‘הבנות ביילין – אבו מאזן’ ההיסטוריות, ועל על פי מתווים אחרים – תוכנן לחבר את אזור יריחו עם הר הבית כמסדרון פלסטיני ריבוני; מעין “מעבר בטוח” שיחצה את ירושלים. בזמנו דובר על כביש ומנהרה ואולי אף על גשר. באחת הגירסאות המוקדמות של התוכנית, אף עלתה אפשרות שהריבונות במסדרון תהיה סעודית או ירדנית. אבו דיס צמוד לשולי שכונת ראס אל עמוד ועם השנים הפך לנקודת החיבור בין דרום הגדה לצפונה, ולמעשה זוהה כשער המזרחי של ירושלים

אבו דיס כ’ירושלים השניה

הבנות ביילין- אבו מאזן’ היו מסמך הבנות בלתי רשמי על הפרמטרים להסדר הקבע שגיבשו נציגיהם של יוסי ביילין ואבו מאזן: יאיר הירשפלד ורון פונדק מהצד הישראלי וחוסין א-ערא ואחמד חלידי מהצד הפלסטיני.

בסוגיית ירושלים, הציע המסמך המשותף, “להרחיב את גבולות העיר ירושלים, ולהקים עבור המרחב החדש עיריית גג שתנוהל ברוב יהודי. מתחת לעיריית הגג הוצע להקים שתי תת עיריות: תת עירייה יהודית שתהיה אחראית לכל השכונות במערב העיר ובמזרחה, כולל בעיר העתיקה, ותת עירייה ערבית, שתספק שירותים זהים לתושבים הערבים בחלק החדש והמורחב של ירושלים. מרחב פעולה זה, כך הוצע, ישתרע גם על פני איזורים שאינם כלולים כיום בשטח העירוני של ירושלים: אל עזריה ואבו דיס, לצד יתר הפרברים המרוחקים של מזרח העיר. תת עירייה זו, כך סוכם במסמך ביילין – אבו מאזן, תקרא ‘אל קדס’ ואבו דיס תהיה בירת המדינה הפלסטינית. החלק המערבי של ירושלים עתיד היה לכלול את מערב העיר ואת מעלה אדומים וגבעת זאב שהתוכנית ביקשה לספחם לירושלים. סוכם כי שני הצדדים יכירו זה בבירתו של זה.

ימים אחדים אחרי השגת ההבנות הללו, נרצח יצחק רבין והתהליך נקטע. שמעון פרס, שהחליף את רבין בתפקיד ראש הממשלה, דחה אותן וכך גם בנימין נתניהו ואהוד ברק.

למרות זאת התפתחה אבו דיס בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת כמרכז שלטוני פלסטיני. עשרות משרדים של הרשות הפלסטינית הוקמו שם, ביניהם משרד השלטון המקומי הפלסטיני, מפקדת מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, בניין מושל מחוז ירושלים מטעם הרש”פ ג’מיל עות’מאן נאסר, אך מעל כולם, התנשא לגובה של חמש קומות בניין הפרלמנט הפלסטיני. בבנייתו הושקעו 2 מיליון דולר. עיקר המימון הגיע מכווית. במליאת הבניין שיועד לפרלמנט כבר הותקנו 162 מושבים ועוד 123 מקומות לאורחים. בקומה העליונה הוכנו שתי לשכות מרווחות ליו”ר הרש”פ וליו”ר הפרלמנט. חלק קטן מהבניין גלש לתחום אבו דיס שבתחומי השיפוט של עיריית ירושלים, אך בהנחיה מדינית נמנעה עיריית ירושלים מלפעול נגד החריגה הזאת.

בפועל – ויתרו באותן שנים משטרת ישראל וצה”ל על נוכחות משמעותית בחלק הישראלי של אבו דיס – 10% מתחום הכפר – שנכלל בתוך תחומי עיריית ירושלים. לעומת זאת, הורגשה במקום היטב הנוכחות הבטחונית הפלסטינית של ‘משטרת המחוז’ מטעם הרש”פ, נוכחות שכפי שתיאר חוקר המכון פנחס ענברי, מורגשת שם גם בימים אלה ממש.

אבו דיס כמקדמה

ב-14 למאי 2000, החליטה ממשלת ישראל בראשות אהוד ברק למסור לפלסטינים כ’מקדמה’ את אבו דיס ושני כפרים פלסטינים נוספים במרחב ירושלים ( מחוץ לגבול השיפוט של העיר) שמעמדם באותה עת היה מעמד של שטח בי. ההחלטה אושרה בממשלה ובכנסת בהתנגדות ש”ס. היא נועדה להעניק לפלסטינים באיזורים אלה, ובכלל זה באבו דיס, גם שליטה ביטחונית, ולא רק אזרחית, ולמעשה להפוך את אבו דיס לשטח אי, בשליטה פלסטינית מלאה. למחרת, פרצו מהומות קשות בשטחים לרגל ‘יום הנכבה’, וברק נסוג מהחלטתו, שלא בוצעה עד היום.

שלוש שנים לאחר מכן, כשנבנתה חומת ההפרדה גם באבו דיס, על תוואי ‘עוטף ירושלים’ השתנתה המציאות במקום. אבו דיס הופרדה למעשה מירושלים והתושבים שם, שראו באבו דיס ובשכונות המזרח ירושלמיות הגובלות בה ( בתוך תחום השיפוט של העיר) – מרקם אורבאני אחד, נאלצו להתמודד עם מציאות שונה, לא פעם מכבידה: כניסה לעיר מבעד למחסומים וחומות. תוואי גדר ההפרדה ששורטט באותן שנים על ידי ישראל ‘נגס’ בטעות שטחים קטנים מתוך תחום השיפוט של ירושלים. ישראל תיקנה את הטעויות באמצעות החלפת שטחים זהים עם הרש”פ. במקביל, ועל פי בקשת הכנסייה הפרנסיסקנית הושאר בית החולים נוטרדאם מצידה הישראלי של הגדר.

אדמות היהודים באבו דיס שנותרו מעבר לגדר

 

מאחורי הגדר נותרה לא רק אוכלוסיה פלסטינית שראתה עצמה חלק מירושלים, אלא גם מאות דונמים, כ-450 על פי ההערכה, של אדמות בבעלות יהודית שנרכשו במקום על ידי יהודי מאה שערים ו”אגודת הדיירים” מטעמם, בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת.

 

הגדר הותירה עם זאת בקצה השטח הישראלי של אבו דיס שבתחומי העיר ירושלים, עשרות דונמים מאותה רכישה היסטורית. אלה נרכשו לאחר גלגולים שונים על ידי איל ההון היהודי ארווין מוסקוביץ’. בראשית שנות ה-2000 החלו יהודים בודדים להתיישב במקום. כיום חיות בו 10 משפחות יהודיות, המונות כ-40 נפש, במספר מבנים שנרכשו מערבים מקומיים. המקום נקרא: ‘קדמת ציון’.

ארווין מוסקוביץ בבית אורות // מתוך ויקפדיה
ארווין מוסקוביץ בבית אורות // מתוך ויקפדיה

בראשית שנות ה-2000 אישרה הועדה המחוזית לתכנון ובניה של איזור ירושלים את תב”ע 7659, לבניית שכונה קטנה ב’קדמת ציון’, ובה 220 יח”ד על הקרקעות שבבעלות יהודית במקום. התוכנית עוכבה לכל אורך השנים על ידי הדרג המדיני ולא הגיעה לכלל אישור סופי ומתן תוקף – עד עצם היום הזה. עתה, כאשר אבו דיס מוזכרת בעסקת המאה כחלק מהבירה הפלסטינית העתידית, קשה להאמין שהדרג המדיני יאשר לרשויות התכנון הישראליות להפשיר את ההקפאה הזאת.

 

טרור, מעבדות נפץ ומחרטות ליצור כלי נשק

בשנים האחרונות הצטיירה אבו דיס גם כמוקד טרור נגד ישראל בהשראת החמאס.
בדצמבר 2015 פרסם השב”כ, כי תשתית חמאס נרחבת שתכננה פיגועי התאבדות ומתקפות טרור בישראל נחשפה ונעצרה על ידי שב”כ, צה”ל ומשטרת ישראל.

התשתית פעלה בגזרת אבו דיס, בתחומי יהודה ושומרון ובסמוך לירושלים, בהכוונת פעילי הזרוע הצבאית של חמאס מרצועת עזה. 25 פעילים נעצרו, רובם סטודנטים מאוניברסיטת אבו דיס. מחקירתם עלה כי בראש התשתית עמד אחמד גמאל מוסא עזאם, בן 24, תושב קלקיליה, שגויס בידי פעילי חמאס מהרצועה על מנת להכין תשתית שתוציא לפועל פיגועי תופת.
גם החומה עצמה הפכה עם השנים למוקד של הפרות סדר. בקבוקי תבערה ומטענים ממולכדים מושלכים לא פעם לעבר חיילי צה”ל באיזור. ביוני 2017 נחשפה בכפר מעבדה לייצור מטעני חבלה מאולתרים. באבו דיס נחשפו בשנים האחרונות גם מחרטות לייצור אמצעי לחימה, בעיקר רובי קרלו, הנפוצים ב’גדה’, ששימשו בעבר מחבלים לפיגועי ירי רבים ברחבי יו”ש ובמזרח ירושלים.