עבור לתוכן העמוד
Menu

ירושלים: שמירה על עיר מאוחדת, במקום תוכניות חלוקה

המשך הסטטוס קוו בהר הבית, שמירה על ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל כולל העיר העתיקה. גריעת השכונות הערביות שמעבר לגדר והפיכתן לבירת המדינה הפלסטינית העתידית •  הדבר עתיד לשפר מאד את המאזן הדמוגרפי בעיר לטובת היהודים וגם -  אפשרות ל-200 אלף תושבים ערבים במזרח ירושלים להפוך לאזרחים

בעוד ש'מתווה קלינטון'  לחלוקת ירושלים בתקופת ממשלת ברק  או הצעות רה"מ לשעבר אולמרט ליו"ר הרש"פ אבו מאזן ב-2008, הצעות לחלוקת ירושלים, הן מהנדיבות ביותר שהוצעו אי פעם לפלסטינים בעניין ירושלים על ידי ממשלה ישראל, הרי שפרק ירושלים ב'תוכנית המאה' של הנשיא טראמפ הוא היפוכם הכמעט מוחלט:

על פי התוכנית, ארה"ב מכירה בריבונות ישראל על ירושלים, ומשמרת את הסטטוס קוו בהר הבית ואת מעמדה של ירדן במסגרת אותו סטטוס קוו. השכונות היהודיות והערביות שבתוך גדר הבטחון, נשארות בריבונות ישראלית.

בניגוד לידיעות שפורסמו במהלך השנה האחרונה, אין בתוכנית פורמט כלשהוא לניהול משותף של שכונות מזרח ירושלים על ידי פלסטינים וישראלים, או  פורמט של ריבונות פונקציונלית, או אוטונומיה מוניציפלית לפלסטינים בניהול שכונותיהם. בניגוד לידיעות שפורסמו לאורך השנה האחרונה גם אין לסעודיה מעמד כלשהוא בהר הבית, למרות שאפשרות זאת, ממנה חששה ירדן, עלתה לא פעם במהלך המגעים שהאמריקנים קיימו עם גורמים ערביים במהלך גיבוש התוכנית.

ולמרות זאת יש בתוכנית מיני חלוקה. על פי 'תוכנית המאה', השכונות הערביות הירושלמיות שבתוך התחום המוניציפלי של ירושלים כיום, אך מעבר לגדר ההפרדה (הבטחון) –  יוצאו מתחום השיפוט של ירושלים שבו חלה ריבונות ישראלית. הן יצורפו לשטחי המדינה הפלסטינית העתידית. בשכונות המזרח ירושלמיות הללו – כך  על פי 'מתווה טראמפ'  – תוקם הבירה של המדינה הפלסטינית שתקרא 'אל-קודס', או בכל שם אחר שהפלסטינים יבחרו בו. מדובר בעיקר במרחבי השכונות כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט שבצפון העיר שמחזיקים כ-3,500 דונם, וכן באבו דיס, שרק מיעוטה הזעיר נמצא כיום בתחום שיפוט העיר, מעבר לגדר ההפרדה ורובה נמצא בשטח הרש"פ, וכן לכאורה גם באיזור וואלגה, כ-500 דונם נוספים שהוצאו מתחומי העיר אל מחוץ לגדר הבטחון. הפלסטינים – אם ירצו – יוכלו כמובן לצרף לבירתם איזורים אחרים סמוכים לירושלים שנמצאים כיום בתחומי 'הגדה'.

 

השטח שיוצא מירושלים ויהפוך לבירתם של הפלסטינים על פי 'מתווה טראמפ' מחזיק כ-4 קמ"ר מתוך כ-63 קמ"ר שישראל צירפה לירושלים והחילה עליהם מיד לאחר מלחמת ששת הימים את המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל. באיזורים אלה חיה כיום כשליש מהאוכלוסייה המזרח ירושלמית, כ-140 אלף נפש. הוצאתה האפשרית של האוכלוסייה הזאת מתחומי ירושלים תשפר את המאזן הדמוגרפי בין יהודים לבין ערבים בתחומי ירושלים שתישאר בידי ישראל. במקום 59% יהודים ו-41% ערבים כיום ,ישתנה היחס ל-68% יהודים ו-32% ערבים.

 

השכונות שבהן מדובר כבר הוצאו דה פקטו מירושלים עם הקמת גדר ההפרדה (הבטחון) בראשית שנות ה-2000, בתקופה שבה רבות פיגועי הטרור וההתאבדות במרחב ירושלים ובסביבתה. הקמת הגדר מדרום למרחב כפר עקב – מחנה הפליטים שועפט, העמיקה את ההזנחה, העבריינות, העוני והעדר המשילות ששררו בהם מלכתחילה. איזורים אלה הוגדרו בשנים האחרונות על ידי גורמים רשמיים כ'שטח הפקר', וביטויי המצוקה בהם רבים: סמים, עוני, עבריינות בנייה נרחבת שהביאה  היצע רב וזול במיוחד של דיור; עזובה, הזנחה, רמת תשתיות עירוניות ושירותים עירוניים נמוכה במיוחד, תופעה של נשק לא חוקי המצוי בידי התושבים וככלל – ריק שלטוני מובהק.

 

השכונות הערביות הללו, שמתווה טראמפ מציע לגרוע מירושלים, הפכו בשנים האחרונות מוקד לויכוח פנים ישראלי. תוכנית שחיבר חוקר 'המרכז הירושלמי' נדב שרגאי, הציעה לגרוע את השכונות הללו מהתחום המוניציפלי של העיר, אך להותירם בריבונות ישראל ולהקים עבורן שתי מועצות מקומיות נפרדות. גם השר לענייני ירושלים, זאב אלקין, תמך במתווה זה. ח"כ לשעבר ענת ברקו (ליכוד), והשר לשעבר חיים רמון הציעו להוציא את השכונות הללו ( ושכונות מזרח ירושלמיות נוספות) מתחום ירושלים ולהעבירן בסופו של דבר לשטחי הרשות הפלסטינית.  מתווה טראמפ, אם ימומש, מכריע בוויכוח ועל פיו השכונות הללו יוצאו לכאורה מריבונות ישראל.

 

מרכיב משמעותי נוסף בפרק ירושלים של מתווה טראמפ מאפשר לראשונה לאוכלוסייה המזרח ירושלמית  שתישאר בתחומי ירושלים-בירת ישראל, להפוך על פי בחירתם לאזרחים. כיום הם נהנים ממעמד של תושבים בלבד. מעמד התושבות הופך את האוכלוסייה המזרח ירושלמית  'תושבי קבע בישראל'. 'התושבים' נושאים תעודות זהות ישראליות, זכאים להשתתף בבחירות העירוניות, לבחור ולהיבחר למועצת העיר, לזכות בהטבות סוציאליות, וליהנות מיתרונות כלכליים כמו זכאות לביטוח לאומי ולביטוח בריאות ממלכתי, תנועה חופשית ברחבי ישראל וגישה חופשית לשוק העבודה בירושלים ובישראל כולה. תושבי מזרח ירושלים אינם נושאים עם זאת דרכון ישראלי, ובכדי לצאת ולהיכנס מישראל הם זקוקים ל'תעודת מעבר' שמשרד הפנים מנפיק להם לתקופה מוגבלת. 'התושבים' אף אינם רשאים לבחור לכנסת, והם גם עלולים לאבד את מעמדם אם הם שוהים מחוץ לגבולות ישראל, אפילו בפרברים שמחוץ לירושלים בתחומי 'הגדה' מעל שבע שנים.

 

מאז 1967 הפכו רק 6% מתושבי מזרח ירושלים לאזרחים ועוד כ-15 אלף מהם  איבדו את תושבותם בשל סיבות שונות. השינוי שמאפשרת 'תוכנית המאה', היא להעניק לתושבים בחירה להפוך לאזרחים ישראלים או לחלופין לאזרחים פלסטינים במדינה הפלסטינית. אפשרות שלישית – להישאר במעמדם כיום כתושבים. תיאורטית אפוא – על פי מתווה טראמפ, יוכלו למעלה מ-200 אלף ערבים מזרח ירושלמים שכיום הינם תושבים בלבד, לבחור להפוך לאזרחים ישראלים. מדובר בפוטנציאל לשינוי של ממש!

 

מתווה טראמפ חולק שבחים לדרך שבה ניהלה ישראל את 'האגן הקדוש' על עשרות המקומות הקדושים לשלש הדתות המצויים בו, ובכלל זה כנסיות, מנזרים, הר הבית הכותל המערבי וכנסיית הקבר. במתווה נכתב במפורש כי שלא כמו כוחות קודמים ששלטו בירושלים, שהרסו והחריבו מקומות קדושים לדתות ואמונות אחרות, הרי שישראל שמרה, כיבדה והגנה על המקומות הקדושים ואפשרה חופש גישה ופולחן למאמינים השונים שפקדו אותם. לפיכך מציעה התוכנית להשאיר את המצב בסוגיית המקומות הקדושים ובניהולם, באחריותה של ישראל ובאותה מתכונת.

 

בתוכנית יש לכאורה סתירה פנימית בסוגיית הר הבית. מצד אחד נכתב, וכך גם הצהיר הנשיא טראמפ שהסטטוס קוו בהר הבית ישמר. סטטוס קוו זה מתיר ליהודים לבקר בהר, אולם אוסר עליהם להתפלל בו. מצד שני כתוב בתוכנית, כי "ראוי שבני כל הדתות והאמונות יוכלו להתפלל על הר הבית, בדרך שתכבד באופן מלא את דתם, תוך כדי כך שהם מביאים בחשבון את זמני התפילה והחגים של המתפללים בני הדתות האחרות, כמו גם פקטורים דתיים אחרים".

 

התוכנית היא המיטיבה ביותר עם ישראל בנוגע לירושלים, אולם הפלסטינים דוחים אותה מכל וכל. עתה, מעניין יהיה לעקוב אחר הצעדים שתנקוט ישראל בירושלים, בעיקר בתחום הבניה, באיזורים שבהם יש הקפאות בניה או הקפאות תכנון כמו בגבעת המטוס, בהר חומה ובעטרות.