עבור לתוכן העמוד
Menu

ירדן חידשה את בקשתה להקמת צריח חמישי בהר הבית

בישראל לא נוטים להענות לבקשה שעלתה שוב על רקע 'משבר חוזי החכירה' • הנושא נמצא בדיון כבר זמן רב

ירדן מבקשת שישראל תתיר לה להקים צריח חמישי בהר הבית, על החומה המזרחית של ההר. הבקשה הירדנית אינה חדשה, וככל הידוע – לפחות בשלב זה –  ישראל אינה מתכוונת להיעתר לה. העניין עלה שוב על סדר היום, כמו עניינים אחרים הקשורים ליחסי ירדן וישראל במתחם הר הבית, על רקע החלטת ירדן שלא לחדש את חוזי החכירה של הקרקעות בנהריים ובערבה, שאותם עיבדו חקלאים ישראלים בחצי יובל השנים האחרונות.

הכוונה של ישראל היא לפתוח בשיח כולל עם ירדן על מכלול הסוגיות הביטחוניות, המודיעיניות, הכלכליות, והחקלאיות ביחסים עמה. בירדן מבקשים לכלול בשיח הזה – לפחות פורמלית –  גם את סוגיית הר הבית. יחסי ישראל ירדן בהר מושתתים על מסכת של הבנות בלתי פורמליות שנועדו לדחוק מההר גורמי קיצון כמו חמאס והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.

ההבנות גם נועדו לאפשר לירדן השפעה בהר, כחלק מהחוזקה שמבקש בית המלוכה ההאשמי להפגין פנימה לציבור הירדני, כדי לייצב את שלטונו שלו שם, ובעיקר כדי להפגין הישגים מול האופוזיציה לשלטונו מצד האחים המוסלמים בירדן.

המסד הפורמלי היחיד ליחסים המיוחדים בין ישראל לבין ירדן בסוגיית הר הבית הוא הסכם השלום שנחתם עם ירדן. בהסכם נקבע, כי מבין המדינות הערביות – ישראל תעניק עדיפות ובכורה לירדן בכל הקשור למקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. ממד פורמלי נוסף ליחסים המיוחדים בין ישראל לבין ירדן בסוגיית הר הבית, הוא ההבנות שהשיג מזכיר המדינה לשעבר של ארה”ב גון קרי בין ישראל לירדן, לפני שנים אחדות. במסגרת הבנות אלה מיסדו ישראל וירדן לראשונה את המצב הקיים ולראשונה קבעו פורמלית, כי יהודים לא יוכלו לממש את זכותם להתפלל בהר הבית, אך מנגד יוכלו לבקר שם.

עניין ‘הצריח החמישי’, נמצא על סדר היום  במסגרת מנגנוני ההידברות עם ירדן בסוגיית הר הבית, מזה תקופה ארוכה, וכאמור, ירדן חידשה עתה את בקשתה בעניין, בין היתר על רקע התחרות הגוברת עם תורכיה על השפעה באזור העיר העתיקה ובהר הבית. בהר קיימים כיום ארבעה צריחים:[1]

* צריח מדרסת פח’ריה שנבנה על ידי הממלוכים בשנת 1345 כמגדל מרובע ובו שלש קומות.

* צריח השלשלת, החשוב שבין צריחי הר הבית, שנבנה על ידי האמיר הממלוכי תנכז בשנת 1329.

* צריח אלרואנמה בפינה הצפון מערבית של הר הבית, מגדל בן ארבע קומות שנבנה בסוף התקופה הממלוכית.

* וצריח שער השבטים, צריח חרוט עגול ולא ריבועי, היחיד על החומה הצפונית שנבנה ב-1368.[2]

רצונה של ירדן לבנות צריח חמישי, נועד לקבע באופן רשמי על השפעתה ומעמדה בהר לדורות. הפעם האחרונה שבה הצליחה ירדן לקנות לעצמה השפעה סמלית דומה, הייתה בשנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר אביו של המלך עבדאללה, המלך חוסיין, העביר מיליוני דולרים לטובת שיפוץ כיפת הזהב במבנה כיפת הסלע שבהר הבית. בירדן התקיימו אז טקסים וחגיגות ממושכות, וברחבי העולם הערבי צוין עניין זה וזכה להדים רבים.

הקשר ההיסטורי של ירדן להר הוא ממושך. השושלת ההאשמית הפסידה לסעודים לאחר מלחמת העולם הראשונה את התפקיד של שומר המקומות הקדושים לאסלאם במכה ובמדינה ו’התנחמה’ באפוטרופוסיות המשנית על המקומות הקדושים לאסלם בירושלים. חוסיין בן עלי, ששימש השריף והאמיר של מכה, הוא צאצא לשושלת ההאשמית שאבות אבותיה רואים עצמם צאצאיו של הנביא מוחמד. הוא מת ב-1931 ונקבר ב הר הבית. בנו השני, המלך עבדאללה הראשון, ירש אותו והפך למלך הראשון של ממלכת ירדן, עם היווסדה ב-1946. עבדאללה הראשון נרצח במסגד אל אקצא ב-20 ביולי 1951, על רקע מגעיו עם  ראשי הישוב היהודי בארץ ישראל. נכדו, המלך חוסיין, שירש אותו זמן קצר לאחר מכן, היה עד ראייה לרצח.

בין השנים 1948-1967 שלטה ירדן בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובהר הבית, וראתה עצמה אפוטרופוסית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. גם לאחר שישראל שחררה את ירושלים ואת הר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ירדן הוסיפה לשמור על זיקות להר, שילמה שכר לעובדי הוואקף, השקיעה משאבים במקום ותרמה שטיחים למסגדים.

במסגרת ההבנות עם ישראל נמסר לידי ירדן שיקום הכותל הדרומי והכותל המזרחי של ההר, שיציבותם התערערה לפני כ-15 שנה. כמו כן נעתרה ישראל לדרישתה של ירדן שלא להחליף את גשר המוגרבים הזמני, שהוצב בפתח שער המוגרבים – שער הכניסה היחיד ללא מוסלמים להר הבית – בגשר קבוע. הגשר הזמני הוצב שם לאחר שסוללת העפר שהובילה לשער קרסה בחורף 2004.

[1] עמי מיטב, ירושלים, קילומטר מרובע אחד, הוצאת עד אור, 2015, עמ’ 202,203,

[2] ראו שם.