ההנהגה האיראנית עשתה מאמץ ניכר להסביר לציבור האיראני עד כמה הוא צריך להיות אסיר תודה לאיש משמרות המהפכה, גנרל מוחסן פח'ריזאדה, המנהל הוותיק של תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית.
בהקשר זה, הממשלה פרסמה דיוקנאות של פח'ריזאדה המציגים אותו יחד עם עמיתו, מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ומבהירים כיצד שני הגנרלים הללו אחראים לשני הווקטורים המקבילים האמורים להפוך את איראן למעצמת הגמונית בעולם האסלאמי ובכל העולם, על ידי ייצוא המהפכה האסלאמית והצטיידות בארסנל של נשק גרעיני.
בנוסף, המשטר פרסם לאחר מותו של פחריזאדה עשרות צילומים, ונראה כי מתוך חוסר זהירות והתלהבות יתר הייתה ביניהם תמונה אחת שאמנם מאדירה את פח'ריזאדה, אך חושפת סוד שאיראן הייתה אמורה להותיר אותו בגדר סוד כמוס. בתמונה זו נראה "המדען" הביישן מקבל עיטור מנשיא איראן רוחאני כאות הערכה על תרומתו להסכם הגרעין (ה-JCPOA). הפרס הוענק לפח'ריזאדה ב- 9 בפברואר 2016, זמן קצר לאחר כניסת ההסכם לתוקף, בעקבות אישור הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית (IAEA) כי איראן שיתפה את כל המידע הדרוש אודות הממדים הצבאיים האפשריים של תוכנית הגרעין שלה.
בטקס נכחו גם אחד ממנהלי המשא ומתן האיראני על ההסכם, ראש ארגון האנרגיה האטומית באיראן, עלי אכבר סאלחי, ושר ההגנה, דהקאן. לשאר חברי צוות המשא ומתן האיראני הוענקו אותות הערכה דומים יום אחד קודם לכן, אך פח'ריזאדה זכה לכבוד בטקס נפרד, בגלל הסודיות שאפפה אותו.
מתעוררת כמובן השאלה מדוע ההנהגה האיראנית הייתה כה אסירת תודה והערכה לראש תכנית הגרעין הצבאית לאחר הסכמה על עסקה שכביכול הבטיחה, כפי שהתחייב הנשיא אובמה, כי כל דרך שאיראן תאמץ כדי להשיג נשק גרעיני חסומה? יתר על כן, אפשר היה לצפות שהתא"ל ד"ר פח'ריזאדה, יכעס על עסקה שהגבילה את עבודתו. אולם במקום זאת נראה שהוא שמח ומרוצה בתמונה. למה?
התשובה לשאלות אלה רלבנטית במיוחד לאמריקאים ואירופים המבקשים לחזור להסכם הגרעין כעת, זוהי תשובה פשוטה מאוד: פח'ריזאדה, המומחה האיראני לייצור נשק גרעיני, הוא שהנחה את צוותי המו"מ האיראני באילו נושאים עליהם להתעקש על מנת לוודא שהעסקה משפרת את יכולתה של איראן להצטייד בבוא העת באין מפריע בארסנל גדול של נשק כזה, והוא השיג את כל מה שרצה, הודות לניהול הכושל של המו"מ על ידי הממשל האמריקני.
ראשית, הוא הינחה את מנהלי המשא ומתן האיראנים להתעקש מול מקביליהם האמריקנים על אימוץ מועדים קרובים יחסית להסרת המגבלות על תכנית הגרעין ("sunsets ") המסתיים לאחר 15 שנה ומסייע לבנות בהדרגה את המערך הגרעיני. בהתאם להסכם, לאחר חמש שנים הוסר האמברגו על סחר בנשק; לאחר שמונה שנים יוסרו המגבלות על מחקר, פיתוח ושימוש בצנטריפוגות מתקדמות; לאחר עשר שנים, יוסרו המגבלות על רמת העשרת האורניום; ולאחר 15 שנים, איראן תוכל להעשיר אורניום ככל שתרצה, בכל רמה שהיא, כולל לרמה הצבאית, ולבנות כורים גרעיניים המואטים במים כבדים, שניתן להשתמש בהם לייצור פלוטוניום – דרך קלה יותר לייצור נשק גרעיני.
יתר על כן, לאיראן הותר לשמור בידיה את כל מתקני הגרעין הפעילים שלה, כולל המתקן התת קרקעי במעבה האדמה בפורדו, שהוקם רק למטרות צבאיות, ואף אחת מ -19,000 הצנטריפוגות שלה לא נהרסה. 6,000 צנטריפוגות המשיכו להעשיר אורניום, והשאר פורקו ונשמרו באולמות ייצור תת קרקעיים או שימשו למטרות שאינן העשרת אורניום. הסכם הגרעין לא התייחס לפיתוח וייצור של מערכות הטילים הבליסטיים המיועדים לנשיאת ראשי נפץ גרעיניים, ובנוסף הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות על איראן הוסרו מיד וזאת בנוסף ל קבלת בונוס של 1.7 מיליארד דולר במזומן.
וכאילו לא די בכל אלה, איראן חגגה גם את העדרו של פיקוח ממשי על תכנית הגרעין הצבאית שלה לא יתקיים, שכן הוא הוגבל רק לאתרים מוכרזים. לפי ההסכם, אם סבא"א מעוניינת לבדוק אתרים אחרים עליה להציג בקשה לוועדה ולחשוף את מקור המידע לטענות שלה. וכמובן, הדובדבן שבקצפת היה, איסור גישה של הפקחים למדענים האירנים, ובמיוחד לא לפח'ריזאדה עצמו.
בכל הנושאים הקריטיים הללו עמדת הפתיחה של צוות המשא ומתן האמריקני הייתה שונה לגמרי. האמריקנים ביקשו לפרק את אתר ההעשרה בפורדו ואת הצנטריפוגות הלא פעילות; הם רצו שנושא הטילים יטופל; הם ביקשו להרוס את הכור הגרעיני באראק; והם ביקשו לייצר מנגנון "שקיעה" לטווח ארוך יותר ובעל יכולת ניטור טובה יותר. כל העמדות האלה ננטשו מכיוון שחברי הצוות האמריקני, שחלקם מבקרים היום את חיסולו של פחריזאדה, האמינו כי העסקה תגרום לאיראן לוותר על מחויבותה לרכישת נשק גרעיני ותהפוך אותה לשחקן חיובי במזרח התיכון ובמשפחת העמים.
האנשים בתמונה חגגו והיו להם סיבות טובות לכך – דרכם לארסנל גדול של נשק גרעיני הייתה הובטחה. אמנם זה ייקח קצת יותר זמן ממה שקיוו, אבל הם לא יצטרכו לעבור שום סף מסוכן, להתמודד עם קשיים כלכליים, או לחשוש מהתקפה צבאית על המתקנים הרגישים שלהם. כן, הם היו צריכים "להתנקות" בכל הקשור לממדים הצבאיים האפשריים של התוכנית שלהם. פח'ריזאדה ידע להתמודד עם המכשול הזעיר הזה. היה לו מנגנון משומן של רמייה, שנחשף בארכיון הגרעין האיראני. הוא הנחה את הצוות האיראני שניהל את השיח עם סבא"א מה לומר לפקחים, לוודא כי מנכ"ל סבא"א, יוקיה אמאנו המנוח, לא יעורר קשיים ויאפשר לכולם להתקדם עם ההסכם. אחרי הכול, אמאנו לא התכוון לקלקל את המסיבה. (פח'ריזאדה היה כנראה מודע לשמועות לפיהן הייתה הבנה בין ארצות הברית לסבא"א שאמאנו לא יכשיל את ההסכם ולא יתעקש על קבלת תשובות של ממש מהאיראנים).
"הו תמימות קדושה!" כעת, בדיעבד, אנו כבר יודעים שאיראן מעולם לא התכוונה לשנות את מדיניותה ולוותר על פרויקט הגרעין הצבאי. הדבר ניכר מהתמונות לעיל, מהאופן שבו האיראנים שמרו את הארכיונים שלהם, מתוכן הארכיונים, ומכל מה שאיראן עשתה לאחר כניסת ה- JCPOA לתוקף, ובמיוחד לאחר שארצות הברית פרשה מההסכם.
אולם הבעיה של האיראנים היא שעכשיו הם נאלצים להתמודד שוב עם מרחב סף בעייתי שמפריד ביניהם לבין צבירת מספיק חומר בקיע עבור 1-2 מתקני נפץ גרעיניים ולסבול מקשיים כלכליים חריפים. פח'ריזאדה כבר לא שם כדי להוביל אותם לתוצאה מוצלחת.
על רקע זה, הממשל החדש בארה"ב חייב להיות זהיר מאוד. חזרה לעסקה הגרועה תגרום לח'מנהאי, לרוחאני וליורשו של פח'ריזאדה לחייך שוב. הגיע הזמן להודות בטעויות העבר ולהפיק לקחים. מדיניות "הלחץ המרבי" מעניקה לממשל ביידן את המנוף לאלץ את איראן לקבל עסקה טובה בהרבה, שתבטיח באמת שלמשטר האסלאמי הקיצוני בטהרן לא יהיה נשק גרעיני במשך עשרות שנים. ביידן יודע זאת, ואפילו בעל הטור טום פרידמן נתן לו את העצה הזו.
ביידן, לדברי פרידמן, אמר שהוא רוצה לעבוד יחד עם השותפים האחרים של ה- JCPOA בכדי לעצב מחדש את ההסכם ולשפר אותו. הוא גם ציין, כי ברגע שהוא יצטרף שוב לעסקה, הוא יוכל להשתמש באופציה של "snap back", החזרת כל הסנקציות משעה שאחת השותפות להסכם סבורה שאיראן איננה מקיימת אותו – הסעיף היחיד בעסקה שהאיראנים חוששים ממנו. זוהי דרך מעניינת להצדיק את החזרה הבעייתית להסכם, אבל איזה הגיון יש בחזרה להסכם בעייתי, אפילו בעיני ביידן, המדגיש את הצורך לשנותו, ובמיוחד כאשר ברור שההסכם עוצב על ידי פח'ריזאדה כך שאיראן תוכל להשיג את מבוקשה – ארסנל גדול של נשק גרעיני, בלי להפר אותו באופן בוטה את ההסכם ולתת לארה"ב עילה לחדש את הסנקציות.
נותר רק לקוות שביידן ייקח את התמונה הזו ואת משמעויותיה בחשבון ויפיק תועלת מהמצוקה בה נתון המשטר האיראני, כדי לחייבו לקבל הסכם שימנע באמת מאיראן להשיג נשק גרעיני.
