חמאס ופתח' מתכננים ליזום מהומות בהר הבית, לקראת מועד הבחירות לעיריית ירושלים, כך לפי מקור ביטחוני. המטרה: לייצר אוירה של עימות ומאבק, שתשאיר בביתם את תושבי מזרח ירושלים ותרתיע אותם מלהשתתף בבחירות וממימוש זכות ההצבעה שלהם. גורמי הביטחון נערכים לסכל תוכניות אלה.
במזרח ירושלים רשומים 182 אלף בעלי זכות בחירה. כמעט בכל מערכות הבחירות הקודמות בירושלים נמנע הרוב המכריע של בעלי זכות הבחירה מקרב ערביי העיר ממימוש זכות ההצבעה שלו. בבחירות ב-2013 הצביעו רק 1.6% מבעלי זכות הבחירה במזרח העיר. הגישה המסורתית של ערביי מזרח העיר הייתה, ובמידה רבה עודנה, להחרים את הבחירות, בטענה שהשתתפות בהן כמוה כהכרה בירושלים כבירת ישראל ובמעשה איחוד העיר. ארגוני הטרור והגורמים הלאומנים במזרח ירושלים הפעילו במערכות בחירות קודמות לחצים ואיומים על הציבור המזרח ירושלמי במגמה להרתיע אותו מלהשתתף בבחירות. גם הפעם נשמעו איומים רבים הן מכיוון ארגון הפתח', הן מכיוון אנשי הדת במזרח ירושלים והן מכיוון חמאס, כלפי רשימות ומועמדים שביקשו להשתתף בבחירות.
בחודשים האחרונים האיומים גברו עוד, על רקע מגמות של ישראליזציה בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסייה המזרח ירושלמית. השתלבות גוברת בתוכנית 'הבגרות הישראלית', במוסדות ישראלים להשכלה גבוהה, בשוק העבודה היהודי, ובקשות רבות להתאזרחות אך בעיקר – על רקע התארגנויות להקמת רשימות ערביות שישתתפו בבחירות לעירייה. סקרים שנערכו במהלך השנה האחרונה (שפרסמנו בעבר באתר 'המרכז') העלו אף הם בשלות רבה יותר בקרב ציבורים רחבים במזרח ירושלים להשתתף בבחירות העירוניות. בסקר שנערך בתחילת השנה הביעו 60% מהנשאלים רצון להשתתף בבחירות אלה.
בשועפט ניסה איש חינוך להקים רשימה שתתמודד על מקום במועצת העיר, אולם בעקבות איומים שהופעלו עליו הוא נסוג בו מכוונתו. גם עזיז אבו סארה, שרק לפני שבועות אחדים הודיע על הקמת רשימה ערבית למועצת העיר, ואף על התמודדות לראשות עיריית ירושלים, חזר בו, ולא יתמודד, לא למועצה ולא לראשות העיר. אבו סארה נסוג בו מכוונתו בגלל סיבות שונות, בין היתר בשל איומים שקיבל, וגם מכיוון שהתברר לו שמעמד התושב שממנו נהנה בעבר, מוטל בספק. לכל אחת מהיוזמות הללו (ואחרות) היו קווים מאפיינים אחרים. חלק ביקשו להעניק יתר דגש לנושאים העירוניים וחלק לנושא הלאומי הפלסטיני, אך כמעט כולם פרשו כאמור מהמירוץ.
הרשימה הערבית היחידה שנותרה ושלא נסוגה מהתמודדות בבחירות, היא זו שבראשה עומד יו"ר המנהל הקהילתי בכפר צור באהר, רמאדן דבש. גם דבש ואנשיו ספגו איומים, אולם דבש מצהיר פעם אחר פעם, שלא יירתע ושבדעתו להישאר במרוץ. הוא מעריך שבכוחו להכניס למועצת העירייה שני נציגים (מבין 31 המושבים) ושואף להשתלב אחרי הבחירות בקואליציה העירונית החדשה שתוקם, לטובת תושבי מזרח ירושלים. גישתו היא שיש להניח לממשלות של שני הצדדים לנהל את הסכסוך הלאומי, ושעליו ועל חברי רשימתו להתרכז במישור המוניציפלי בלבד, כדי לשפר את המצב הקשה בתחום התשתיות והשירותים במזרח ירושלים. דבש מקבל את מעשה איחוד ירושלים והיותה של ירושלים בירת ישראל כעובדה מוגמרת, והוא אינו מוצא טעם להיאבק בכך.
לאחרונה ניהל דבש, מאבק בתוכנית משרד הפנים לקבוע 6 נקודות הצבעה בלבד עבור המצביעים במזרח ירושלים. הוא הגיש בעניין זה עתירה לבית המשפט המחוזי בבירה, ועקב כך, הגדיל משרד הפנים את מספר נקודות ההצבעה ל-21 , ובסך הכל ישולבו בהן 152 קלפיות. למרות זאת – הפער בין מספר נקודות (כתובות) ההצבעה שיועמדו לרשות הציבור היהודי לבין מספר נקודות ההצבעה שיועמדו לרשות הציבור הערבי עדיין רחב מאד – נקודת הצבעה אחת ל-2000 בוחרים יהודים מול נקודת הצבעה אחת ל-8500 בוחרים ערבים. עם זאת מדובר בשינוי ובשיפור בהשוואה לעבר.
ארבעת המועמדים הבולטים המתמודדים על ראשות העיר, זאב אלקין, משה לאון, עפר ברקוביץ ודייטש אינם משקיעים בפרסום בקרב תושבי מזרח ירושלים, וגם נמנעים כמעט לחלוטין מלהעלות בקמפיינים שלהם, סוגיות הקשורות במצב של תושבי מזרח העיר, או בעתיד השכונות הערביות. יחד עם זאת, כל ארבעת המועמדים מקיימים קשר עם הרשימה הערבית בראשות דבש שמתמודדת רק למועצה, בתקווה לזכות בתמיכת קהל הבוחרים שלה, בבחירות לראשות העיר.
