השותף של ארדואן

המורחק האולטימטיבי מהר הבית על ידי שלטונות ישראל בשנים האחרונות הוא השייח’ עכרמה צברי, המופתי הירושלמי לשעבר, וכיום ראש המועצה המוסלמית העליונה; אחד מקיצוני אוייביה של ישראל, שמצליח חרף כל מעלליו לשמר את מעמדו במזרח ירושלים ולהמשיך ולפעול נגד המדינה.

בשנים האחרונות הפך צברי לחביבו של נשיא תורכיה טאיפ ארדואן. רק בשבוע שעבר אירח ארדואן את צברי פעם נוספת בארמונו שבאנקרה.

ארדואן וצברי משלבים זרועות כבר תקופה ארוכה יחד עם ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל – שבימים אלה מרצה עונש מאסר על הסתה והבעת תמיכה בטרור. יחדיו, מתחזקים שלושתם – בישראל בכלל ובירושלים בפרט – את הציר האידיאולוגי של 'האחים המוסלמים". 'האחים' שואפים כידוע להשליט את האסלאם ודרכו על כל העולם כולו. הם עושים זאת כבר שנים באמצעות פעילות דעווה ( הפצת האסלאם ללא-מוסלמים ברחבי העולם – 'הזמנתם לדת' -, באמצעים לא אלימים). הדעווה – אף זאת ידוע – גולשת לאורך השנים מעת לעת גם לפעילות טרור, גם בישראל.

במצרים, באיחוד האמירויות, בבחריין ובערב הסעודית הוצאו כידוע 'האחים' אל מחוץ לחוק, אולם בישראל הוצא אל מחוץ לחוק (ב-2016) רק 'הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית', שמזוהה עם 'האחים', בעוד שהפלג הדרומי של התנועה – שאף הוא מזדהה עם חלק נכבד ממטרות 'האחים' – מיוצג בכנסת במסגרת 'הרשימה הערבית המשותפת' ונחשב לפרגמטי ומתון יותר.

הצלע הפחות ידועה במשולש הכוחות הזה, שנייר זה מבקש 'להאיר' מעט את דמותו והשקפותיו הוא צברי, שיונק את כוחו מתפקידיו הדתיים-פוליטיים בעבר ובהווה, ושעל שמו רשומה שורה של התבטאויות קיצוניות וקשות נגד ישראל והיהודים, שספק אם ניתן למצוא דומות להן, גם בקרב עמיתיו אנשי הדת במז' ירושלים וב'גדה'.

'קשר עם פעילי טרור'

רק לפני כשנתיים החליט שר הפנים אריה דרעי למנוע את יציאתו של צברי מהארץ. הוא נעתר בכך להמלצת גורמי הבטחון שהציגו בפניו מידע, כי צברי מנצל את יציאתו לכנסים וועידות בחו"ל, כדי להסית נגד המדינה. מידע נוסף, שהביא בשעתו לצו עיכוב היציאה נגד השייח עסק ב'קשרים ממושכים' שצברי מקיים, "עם פעילי טרור בארץ ובעולם, ובפרט עם פעילי חמאס השוהים בטורקיה'.

למרות ההמלצה הזאת, שתוקפה פג, סברי, שמחזיק בהשקפות הקיצון שלו, מורשה עתה לצאת מגבולות הארץ, להסית משם נגד מדינת ישראל, לפעול נגד הסכמי השלום והנורמליזציה בין ישראל לבין מדינות המפרץ, ולהמשיך להתסיס ולהסית בסוגייה הרגישה מכל – הר הבית ומסגד אל-אקצא.

צברי (81) , יליד קלקיליה, למד תואר ראשון בבגדאד בלימודי שריעה אסלאמית, תואר שני באוניברסיטת אל-נג'אח בשכם ותואר שלישי באוניברסיטת אל-אזהר במצרים. בראשית דרכו היה פעיל חברתי ואקדמי וייסד את 'מועצת אנשי הדת והמטיפים בפלסטין'.¹

' הוא מונה למופתי של ירושלים בשנת 1994 על ידי יאסר ערפאת וכיהן בתפקיד 12 שנה עד 2006, אז הודח מתפקידו על ידי אבו מאזן. בכהונתו כראש המועצה המוסלמית העליונה הוא מחזיק מאז שנת 1997, והוא עדיין משמש כדרשן באל-אקצא.

חבר ב'קואליציית הצדקה'

כבר בשנותיו הראשונות כאיש דת גילה צברי פעלתנות רבה נגד 'המערביות', הציונות ומדינת ישראל. הוא נמנה עם חברי מועצת הנאמנים של 'קואליציית הצדקה, ארגון גג בראשות השייח' יוסוף אל-קרדאווי, שריכז תרומות מרחבי העולם והעבירם לחמאס. לצידו כיהנו אז במועצה (שהוצאה אל מחוץ לחוק בישראל ובארה"ב), אישיים כראש 'הפלג הצפוני' ראאד סלאח, פעיל חמא"ס בשכם שייח’ חאמד אלביתאוי ונשיא סודן לשעבר, עבד אל רחמן סואד אלד’הב.²

ב-25 למאי 2001, שבוע לפני פיגוע ההתאבדות בדולפינריום בת"א , נשא צברי, באותה עת המופתי של ירושלים והרש"פ, את דרשת יום השישי שלו במסגד אל-אקצא, שבמהלכה מתח ביקורת על פסק ההלכה של המופתי הסעודי, שקבע, כי פיגועי התאבדות אינם תקינים מבחינה הלכתית. צברי הביא דוגמאות מן ההיסטוריה המוסלמית לכך שאין מדובר ב'התאבדות' אלא ב'מסירת הנפש'. בהמשך דבריו הוא אף תבע את שחרורם מהכלא האמריקני של הנאשמים בפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו יורק.³

'המוסלמי אוהב את המוות…כפי שהיהודים אוהבים את החיים'

באותה דרשה, בעיצומם של ימי האינתיפאדה השניה ופיגועי ההתאבדות הרבים שבוצעו בשטח ישראל, הבהיר צברי בזו הלשון: "המוסלמי אוהב את המוות ואת השהאדה, כפי שהיהודים אוהבים את החיים".⁴

חודשים ספורים אחר כך, שבועות אחדים לפני מתקפת ה-11 בספטמבר בארה"ב הצהיר השייח': 'אללה, הבא חורבן על ארצות הברית, על אלה העוזרים לה ועל כל משתפי הפעולה איתה". סברי אף קרא להשמדתה של בריטניה הגדולה.⁵

שבועיים אחרי מתקפת הטרור הגדולה על ארה"ב, שבה נספו 2,997 בני אדם, שוב היה זה צברי, שבדרשה נוספת שנשא במסגד אל-אקצא קרא למוסלמים להתנגד לקואליציה הנבנית נגד הטרור ולא לחשוש מארה"ב.⁶

בדרשה נוספת, שבועות ספורים אח"כ, קרא במפורש שלא לסייע לארה"ב במלחמתה באפגניסטן, המלחמה שנועדה כזכור ללכוד ולהעניש את האחראים מארגון הטאליבן לפיגועי הענק שהוצאו אל הפועל חודש קודם לכן בארה"ב.⁷

'רעידת האדמה שהכיבוש מכין, כדי להרוס את המסגד'

האיש לא החמיץ הזדמנות לחבור לכל התארגנות עוינת לישראל. הוא סייע לחברי 'הועדה להכוונה לאומית', שהוצאה אל מחוץ לחוק בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, כאשר נאבקה נגד האוטונומיה והסכמי קמפ דיויד ואף גיבתה את גלי האלימות נגד ישראל באותן שנים.⁸

יותר מכל ניצל צברי את מסגד אל אקצא, לצורכי הסתה חריפה ופרובוקציות חוזרות ונשנות, תוך שהוא חובר ל'שייח' אל אקצא", ראאד סלאח', כסוכן מרכזי של עלילת הדם השקרית 'אל- אקצא בסכנה'. פעם אחר פעם העליל צברי על מדינת ישראל כי היא מתכוונת ומתכננת להרוס את מסגד אל-אקצא. פעם אחת, ב-2018 התריע כי "הכיבוש מכין משהו שיפגע במסגד אל אקצא" והזהיר "מפני רעידת אדמה שהכיבוש יחולל כדי להרוס את המסגד".⁹ כאשר התמוטטה 'סוללת המוגרבים', בשל פגעי מזג האויר, ' (מדובר בסוללת העפר שהובילה לשער המוגרבים, שער הכניסה ללא מוסלמים להר הבית) – האשים צברי כי תוכניות ישראל לבנות במקום סוללת העפר, גשר חלופי, הם בגדר התקפה על הווקף האיסלאמי, על אל-אקצא, ועל המורשת והתרבות של ירושלים. הוא קרא אז למאמינים – ולא בפעם הראשונה – להגן על המסגד והבהיר שהם מוכנים 'להקריב עצמם למען המסגד'.¹⁰ באוגוסט 2017 האשים את ישראל כי הטמינה 'מכשירי ריגול במסגד אל אקצא- ומכשירים אלקטרוניים מתחת למסגד'.¹¹

השיח' עכרמה צברי, הדרשן של מסגד אלאקצא מאיים: אם הכיבוש הישראלי יפתח את שער המוגרבים כדי להכניס מתנחלים, אנו נפתח את מסגד אלאקצא למתפלללים. pic.twitter.com/DhzlI8lDNC

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) April 28, 2020

אין זכר לנוכחות יהודית בירושלים

צברי שלל לאורך השנים כל זיקה יהודית להר הבית, והכריז כי 'אין זכר לנוכחות יהודית בירושלים מאז ומעולם'¹² 'אין ולו הסימן הקטן ביותר לקיומו של מקדש יהודי במקום זה בעבר. בכל העיר אין ולו אבן בודדת המצביעה על היסטוריה יהודית… משום כך איננו מקבלים שום זכות שלהם, מתחת לפני השטח או מעליו".

באופן דומה דיבר צברי גם על הכותל המערבי: 'אין ולו אבן בודדת בכותל הדמעות הקשורה להיסטוריה היהודית. היהודים אינם יכולים להציג תביעה לגיטימית לכותל הזה, לא בהקשר דתי ולא בהקשר היסטורי"¹³

על פי צברי, המלך שלמה, בניגוד לנאמר בתנ"ך, לא בנה את בית המקדש היהודי, אלא את מסגד אל אקצא, שהוא מסגד מוסלמי.¹⁴

כאשר ניבעו סדקים בחומה המזרחית והדרומית של הר הבית, ומהנדסים ואנשי מקצוע התריעו שהם עלולים להתמוטט, סירב צברי במשך שבועות ארוכים לאפשר לאנשי מקצוע ישראלים לטפל בבעיה. הוא לגלג אז בציניות על 'התחסדותה של ישראל בדאגתה לתופעה ולסיכוניה תוך התיימרות לדאוג לאל-אקצא יותר מהמוסלמים עצמם'.

השיפוץ, הבהיר המופתי דאז, "הוא עניינו הבלעדי של הוואקף, והמוסלמים לא יתירו לאיש חוץ מהוואקף לעסוק בכך". המוסלמים מתו כחללים למען המסגד והם לא יחסכו בחללים גם למען שיפוצו". רק כאשר התגלו סימנים מדאיגים בתוך מסגד 'אל מרוואני', שהמוסלמים חנכו באורוות שלמה באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, וסכנת ההתמוטטות הפכה מוחשית, איפשר הוואקף לישראל, למרות עמדתו של סברי, לבחון מקרוב את הבעיה ולטפל בה, בעזרת משלחות של אנשי מקצוע ממצרים ומירדן.¹⁵

'על פי הדת', הבהיר צברי לא פעם, "ירושלים יהודית, נוצרית או בינלאומית – אסורות'¹⁶ ו"מי שמוותר על ירושלים כאילו ויתר גם על מכה ומדינה".¹⁷

שיהודי גרמניה יחזרו לשם

סברי גילה קיצוניות הלכתית רבה ועמדות בלתי מתפשרות גם בכל הנוגע לחיי היום יום של התושבים בגדה ובמזרח ירושלים, אך בעיקר בכל הנוגע למימדים השונים של הסכסוך עם ישראל.
הוא אסר לקבור את עלא קירש שקיפח את חייו בתאונת דרכים, באתר קבורה מוסלמי, מכיוון שנחשד במכירת קרקעות ליהודים.

המופתי לשעבר הבהיר כי "כל מי שמוכר בתים וקרקעות ליהודים בעיר העתיקה בירושלים, איננו נמנה עם דת האסלאם. לא נקבל את חזרתו בתשובה, והוא לא ייקבר בבתי הקברות של המוסלמים" ,¹⁸ הצהיר. צברי גם קבע ש'אסור ללמד את תוכנית הלימוד הישראלית במזרח ירושלים", וכי "מי ששולח את ילדיו לבתי הספר שבהם מלמדים תוכנית זו הוא בגדר חוטא.¹⁹

גם דבריו בסוגיית 'זכות השיבה', כפי שהפלסטינים מכנים אותה היו חד משמעיים וקיצוניים להחריד. בראיון נשכח שהעניק לעיתון הגרמני 'די-וולט', לפני כעשרים שנה, הבהיר השייח' כי היהודים שבאו לישראל מכל קצות העולם 'צריכים לחזור למקומות מהם באו'. 'היהודים מגרמניה, צריכים לחזור לגרמניה', אמר אז צברי, ואישרר מחדש באזני המראיין, פתוה שפרסם ביוני 2000, שבה קבע: "אנו עומדים על זכות השיבה לכל הפליטים של 1948, ואוסרים עליהם לקבל פיצויים עבור (אובדנה) של ארץ הקודש, משום שאין מחיר (היכול לפצות על כך)".

"מה הם גבולותיה של ארץ הקודש הזו אליה אתה מתייחס" – נשאל צברי, והשיב: "מנקודת מבט אסלאמית, היא נפרסת מהים התיכון עד לירדן. זו פלסטין השלמה."²⁰

לא מכיר בסמכות בית המשפט

בשנים האחרונות, לאחר שהוגדר על ידי גורמי הבטחון כמי שמתסיס ומסית, הורחק צברי כמה וכמה פעמים בהר הבית, אך לפחות פעם אחת הפר את צו ההרחקה בגלוי. גם כאשר הורה בית המשפט בישראל לסגור את מתחם שער הרחמים, שהוואקף השמיש אותו כמסגד ( קיץ 2020), הבהיר צברי, שהמתחם ישאר פתוח למרות החלטת בית המשפט, וכי "המוסלמים אינם מכירים בסמכותו של בית משפט ישראל לפסוק בענייני המסגדים במזרח העיר".²¹ צברי גם היה אחד הכוחות שהובילו את מחאת המגנומטרים ב-2017, לאחר הפיגוע בהר הבית, כאשר אסר בפסקיו על המוסלמים לחזור להר אחרי הפיגוע, כל עוד המגנומטרים אינם מפונים משעריו.

התקרבותו לתורכיה בשנים האחרונות, ופעילותו כשליחה בפועל במזרח ירושלים ובהר הבית, כמו גם ביקוריו בקטאר לאורך השנים, מלמדים לא רק על קרבה רעיונית לרוח 'האחים המוסלמים', אלא גם על פעילות כלכלית שצברי מגבה אותה ומסייע לה; פעילות שניהלו ושמנהלות בארץ ובירושלים עמותות תורכיות כ'מורשתנו' או 'טיקא' , וכן על הכוונת כספי סיוע, שקטאר הזרימה בעבר, למטרות קהילתיות וחינוכיות במזרח ירושלים ובישראל.

[1] הפרטים הביוגרפיים על צברי פורסמו ע"י חמד סמר, מיינט, 10.2.2013, 'העירייה הוציאה צו הריסה לביתו של המופתי'

[2 https://www.terrorism-info.org.il/he/18443/

[3] 'המופתי של הרש"פ בעד פיגועי התאבדות', אתר ממרי 30.5.2001

[4] נדב שרגאי. טרור אל-אקצא.מעלילה לדם. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ו'סלע מאיר', 2020, עמ' 21.

[5] דורי גולד, המערכה על ירושלים, עמ' 221

[6] הנאום נישא ב-28.9.2001. ראו אתר ממרי מיום 1.10.2001

[7] הדברים נאמרו ביום 19.10.2001. ראו אתר ממר"י מיום 22.10.2001.

[8] נדב שרגאי, הר המריבה, כתר, 1995, עמ' 324

[9] 'אנשי דת פלסטיניים מזהירים מפני מזימה ישראלית לחולל רעידת אדמה…", אתר ממרי 27.7.2018

[10] 'נאחד רובים כדי להגן על מסגד אל-אקצא', איתמר ענברי, אנ.אר.גי, 3.2.2007.

[11] יורי ילון, 'עלילה חדשה לקראת הסיבוב הבא?…", אתר 'ישראל היום',1.8.2017.

[12] 'המופתי של ארץ הקודש: אין זכר לנוכחות יהודית בירושלים…", אתר ממרי 11.10.2009

[13] 'מופתי הרש"פ: יהודי גרמניה צריכים לחזור אליה", אתר ממרי, 22.1.2001

[14] נדב שרגאי, עלילת 'אל-אקצא' בסכנה-דיוקנו של שקר, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה וספריית מעריב, 2012, עמ' 54.

[15] שם. עמ' 162-168, וכן שיחות המחבר עם ראשי רשות העתיקות באותם ימים.

[16] נדב שרגאי, הר המריבה, כתר, 1995, עמ' 332.

[17] יוני בן מנחם, טויטר, 29.12.2017

[18] ענבר טויזר, 'חלקה של כבוד', ידיעות אחרונות, 15.11.18

[19] יורי ילון, 'פסק הלכה מוסלמי: אסור ללמד את תוכנית הלימוד…", אתר ישראל היום, 19.9.2017

[20] די-וולט (גרמניה) 17.1.2001

[21] ברוך ידיד, בניגוד להחלטת בית המשפט….", אתר ערוץ 20, 14.7.2020.