עבור לתוכן העמוד
Menu

הפיגוע בצרפת: עדיין מתקשים להגדיר מהו טרור

לאחר שנים שבהם מכה הטרור שוב שוב על אדמת צרפת, נדמה כי עדיין לא מצליחים הצרפתים או לא רוצים להתמודד עם הבעיה

שר החוץ של צרפת  עורך השבוע ביקור בישראל וזאת הזדמנות נאותה להזדהות עם העם הצרפתי למחרת פיגוע טרור שהכה בהלם את מדינתם. למרות שאנו מאוכזבים מהדיפלומטיה הצרפתית כלפינו ובמיוחד בנושא הסכסוך עם הפלשתינים, אנו כמובן מלוכדים עם העם הצרפתי באבלו ובמאבקו נגד הטרור, ומחזקים את ידי השלטונות. ישראל תמיד תהיה מוכנה להושיט יד ולסייע לידידותיה.

עם זאת, תחקיר הפיגוע הקטלני האחרון שהתרחש בעיירה הקטנה TREBES שבדרום מערב צרפת  מגלה כי שוב התגלו מחדלים מודיעיניים ומערכתיים בכל המערכות . לצרפת יש אמנם שירותים מודיעיניים טובים ויכולות צבאיות וטכנולוגיות מתקדמות, אך גם הפעם כמו בפעמים קודמות, כל  המערכות נכשלו. התחקירים  מוכיחים בעליל את כישלונות שרותי הביטחון והמודיעין ואת חוסר התיאום בין הזרועות במשטרה, בג’אנדרמריה, ובשירותים החשאיים. וכן את מלחמת האגו ביניהם לרבות מאבקי הכוח של האגודים המקצועיים שבקרב אותם גופים.

בתוך כך נשאלת השאלה הקשה מדוע מנהיגי צרפת וכל הרשויות המדינה אינם עדיין מפנימים ונערכים לקראת המשך גל הטרור שעלול להחמיר אפילו ביתר שאת אם המדיניות לא תשתנה. הייחודיות של הפיגועים נובעת מהעובדה הבסיסית: האיום של הטרור אינו חיצוני, האויב אינו שוכן מחוץ לגבולות המדינה כפי שהיה מאז ומתמיד על פני ההיסטוריה. המלחמה בטרור היא פנימית ומקורה בקרב העם הצרפתי.

במתקפת הטרור האחרונה שהייתה ב-23 במרץ 2018 נהרגו שלושה אזרחים וקצין משטרה שגלה תעוזה וקור רוח והפך לגבור לאומי נערץ. צרפת למודת קרבות אכן יודעת להנציח ולהלל את גיבוריה אבל לא הטקסים הרשמיים הנערכים אחרי הפיגועים הטראגיים הם שירתיעו את הטרוריסטים. גם נוצר רושם שממשלת צרפת מנסה להסיט את תשומת הלב מהעיקר דהיינו לא בלוחמה בטרור עצמו אלא בקורבנותיה.  

התעוזה של השוטר הבודד אכן ראויה להערכה ולשבחים בתקווה שתשמש דוגמא ומופת ולמוד לאזרחות טובה של הדור הצעיר, אך אין הדבר מצדיק חוסר אומץ לב פוליטי מצד המנהיגים. הנחישות טרם התגלתה בצורה נחרצת בקרב ההנהגה, וגם בחברה הצרפתית ניכרת אדישות מסוימת וסירוב עקשני לשנות את אורח החיים היום יומי.

חמור יותר המצב כי שלטונות צרפת מתקשים להתמודד עם גלי הטרור האיסלמי   למרות כל האמצעים שננקטו  עד כה: מצב חרום ששרר במדינה במשך 719 ימים, וחוק דרסטי שהתקבל בפרלמנט בנובמבר 2017 .

בפיגוע האחרון שוב התברר כי שלטונות צרפת ממשיכים להסתיר מידע חשוב לציבור. הם מתעקשים להשתמש בטרמינולוגיה ייחודית, במושגים שונים בשפה הצרפתית  במטרה אחת להימנע מלהגדיר במפורש מה היא פעולת טרור ומי הוא טרוריסט. בכל מהלך שנעשה אחרי אירוע טרור הם גם נמנעים לומר בפרוש כי כל הפיגועים בוצעו על ידי טרוריסטים מוסלמים. משטרת צרפת גם אינה פועלת מספיק נגד הרדיקליזציה האסלמית במסגדים וכן בבית הסוהר. יש היום בצרפת יותר מ-עשרים אלף “חמומי מוח איסלמים” שמסרבים לשוב למוטב ולהתאקלם בחברה. גם אז כמו היום נאמר על ידי השלטונות כי ” החשוד היה ידוע למשטרה בשל עבירות קטנות ושלא התגלו אחרי מעקב  אחריו שום סימנים להקצנה דתית”, “הוא היה מוכר בשל אחזקת סמים, לא יכולנו לומר שהוא היה קיצוני שעשוי להוציא לפועל פיגוע וכל הנראה הוא פעל לבדו” . זאת הגישה המוטעית והחוזרת על עצמה בכל אירוע מאז תחילת גל הפיגועים.  

נדגיש כי מאז הפיגוע שבוצע על ידי מוחמד מרח בעיר טולוז במרץ 2012, כל המחבלים היו מוסלמים מצפון אפריקה ונתינים צרפתיים שריצו כבר עונשים, אך שוחררו מבתי הכלא בלי המשך מעקב משטרתי. נזכיר גם כי מוחמד מרח רצח  7 בני אדם ובניהם אב למשפחה יהודית ואת שלושת ילדיו בכניסה לבית ספר “אוצר התורה”.  אז כמו היום המחבל היה ידוע לשירותים החשאיים ולמשטרה. גם אז כמו היום נאמר שמדובר ב”זאב בודד” ושקשה היה לחזות את מעשיו. אולם מאז ועד היום לא בוצע שום מעקב רציני  אחר כל החשודים.

מאז הפיגוע בטולוז נהרגו יותר מ-250 צרפתים מפיגועי טרור. אמנם השירותים בצרפת מסכלים פיגועים, אודות  גם למידע מודיעני שהם מקבלים מישראל, אבל כל עוד אין שנוי דרסטי במדיניות ובכל המישורים, לרבות הרתעה משפטית אזי התקריות ימשכו ויהיו קטלניות הרבה  יותר.

נציין כי צרפת היא מדינה חילונית המפרידה בין דת למדינה ובכל מפקדת אוכלוסין אין זכר לדתו של האזרח כך שבלתי אפשרי היום מבחינתם לומר במפורש כי מוסלמי הוא שביצע את פעולת הטרור. הנוכחות של 8 עד 10 מיליון מוסלמים בצרפת משפיעה מאוד על קבלת ההחלטות בדרג המדיני וגם בהיבט המודיעיני.  יש לציין שבניגוד לגרמניה שבה רוב המוסלמים הם טורקים או אנגליה שרובם מהודו ופקיסטן, בצרפת הרוב המכריע הוא ממוצא צפון אפריקאי, ממרוקו, טוניסיה ואלג’יריה. אין ספק כי התוהו ובוהו השולט בלוב והשתלטותה של דאע”ש על המדינה תסכן בעתיד הקרוב את צרפת מפיגועים של יוצאי לוב המוסלמים.

צרפת גם מבדילה עדיין בין טרור לטרור, בין לוחמי חופש, אנשי גרילה, לטרוריסטים. היא מאמינה עד היום שמטרה פוליטית, שחרור מעול כבוש, הפלת שלטון עריץ או שנוי חברתישבטי מקדישים גם אמצעים אלימים.

בשנות ה-70 עם הקמת של אשפ, צרפת קבלה את פעולות הטרור וחטיפות המטוסים כאמצעי לגיטימי במאבק הפוליטי להשגת היעד. היא גם אפשרה לאשפ לפתוח נציגות דיפלומטית בפאריס והעלימה עין גם אם הועברו דרך המזוודה הדיפלומטית נשק ומטענים. היא עד היום מתלבטת בהפרדה בין זרוע פוליטית לצבאית. היא מקבלת את מנהיגי חיזבאללה בממשלה לבנונית כדבר מובן מאליו, מתעלמת מכוחו הצבאי ההרסני, ממדיניות הטרור המובהקת שהוא זורע בכל האזור, ומאיומיו להשמיד את מדינת ישראל. כך פעלה צרפת בשנות ה-70 כלפי ארגוני הטרור של אשפ וכך היא פועלת היום לגבי החמאס שמצטיירת בעיניהם כמו החיזבאללה והאחים המוסלמים, כתנועות חברתיות הדואגות לחינוך וצדקהצרפת גם מתקשה לגבש מדיניות אחידה במאבק נגד הטרור כי היא עדיין מבולבלת בהגדרת המושג עצמו: מה זה טרור?ומי הוא טרוריסט?

הבלבול או הסירוב העקשני להגדיר טרור לרבות טרור ערביפלשתיני או איסלמי מושרש עוד משנות ה-70 של המאה  הקודמת.

כדי להילחם בטרור יש בהחלט וראשית כל להגדיר את המושג טרור ומי הוא טרוריסט. מי שאינו מגדיר במפורש מה מוגדר כטרור ומי נחשב לטרוריסט אינו יכול להיאבק נגד התופעה ההרסנית הפוקדת היום את העולם המודרני.

עד היום אירופה וצרפת בפרט מתקשה עדיין להפריד בין המלחמה בטרור על כל גווניו והשלכותיו לבין פתרון בעיות מדיניות כגון הבעיה הפלשתינית. היא בוודאי טועה ומטעה כאשר היא ממשיכה להאמין שלמחרת פתרון הבעיה הפלשתינית יפסקו לחלוטין כל פעולות האיבה והטרור באירופה. היא גם טועה כאשר היא מאמינה כי  המאבק נגד דאע”ש הסתיים בסוריה וכי הסכסוך הוא טריטוריאלי בלבד. נזכיר כי חמשת אלפים אירופים השתתפו בקרבות לצידם של הארגונים האסלאמיים וחלקם הגדול כבר חזר לארצו בדרכים שונות ועקלקלות.

מנקודת ראות ישראלית אין גם הבדל מהותי בין מטרות ארגוני הטרור הערביםפלשתיניים שלכאורה נאבקים נגד הציוניםוהכיבוש הישראלילבין כל תנועות הטרור האסלאמי השיעים והסונים כאחד. הטרור הפלשתיני אינו שונה ביסודו בתפיסת העולם ודפוסי הפעולה של הארגונים האסלאמיים הפועלים היום באירופה. אלה ואלה מגלים טינה אנטישמית עמוקה ומושרשת. הם גם מכחישים את השואה וקוראים בגלוי להשמדת היהודים. ההבדל היחיד ביניהם נוצר בגלל הדגש על ההיבט הדתיג’יהאדיסטי אך מטרתם זהה כלפי המערב כולו.

המאבק בטרור מחייב גם את אמצעי התקשורת להירתם. לכל אמצעי התקשורת ובמיוחד לרשתות החברתיות יש אחריות ממדרגה ראשונה ותפקיד חשוב ביותר. הפיגוע במערכת העיתון “שארלי הבדו”, בינואר 2015 בפאריס ממחיש את הדילמה הגדולה של העיתונאים בסיקור האסלאם והשלכותיו על הערכים הליברלים באירופה.

מטרת הטרוריסטים היא לזרוע אימה ופחד בקרב כל האוכלוסייה אך גם להרתיע עיתונאים, מעצבי דעת קהל ומנהיגים פוליטיים. בשום פנים ואופן אין להירתע כי גלוי חולשה והיסוס לפעול הם נשק יעיל בידי הטרוריסטים. במקביל גם הדיסאינפורמציה והתעמולה, והבימה הרחבה והבלתי מבוקרת הניתנת היום לארגוני הטרור השונים מחזקים את  המשך הפיגועים ומחלישים את המאבק.

ישראל מודעת שאין פתרון קסם למגור הטרור אבל יש להפעיל את המאמצים המודיעיניים, הצבאיים, המשפטים והטכנולוגים כדי למזער את הנזקים ולחסוך בחיי אדם. לשם כך קיים בחברה הישראלית חוסן לאומי. הערנות היום יומית ברחובות ובמקומות ציבוריים היא גבוהה ביותר  ויוצאת דופן בהנהגות כלפי כל דבר חריג או חפץ חשוד.

על האירופאיים ובמיוחד הצרפתים להבין אחת ולתמיד כי אי אפשר לעקור מהשורש ולחלוטין את הטרור הג’יהאדסטי כי אין  לו יעד ספציפי. המימד הרעיוני והדתי הוא הקובע וזאת ישות שאין לה גבולות בכל המובנים. בלתי אפשרי להילחם בו באמצעים מערביים נאורים ולארגן אחרי כל טבח דיוני סרק ועצרות זיכרון. המאבק הוא לאורך שנים ובשנוי המנטליות.  

צרפת שפעלה נכון באפריקה ובאפגניסטן והיום נגד דאע”ש, חייבת לערוך חשבון נפש אמיתי. הטרור חצה את הים התיכון והוא מכה באירופה. על צרפת לשנות ללא היסוס את האסטרטגיה שלה ואת תודעתה הנאיבית והאדיבה כלפי המהגרים הקיצוניים. היא חייבת לנקוט בצעדים דרסטיים ומשפטיים גם נגד ההסתה במסגדים ובצעדים מרחיקי לכת גם אם הדבר נוגד את חירויות הפרט. במלחמה כמו במלחמה יש להילחם עד חורמה ועד הניצחון ובמקביל לשמור כמובן על הערכים היסודיים של דמוקרטיה נאורה.

בכנס שערך המרכז הירושלמי ב-18 במרץ האחרון עם משלחת אירופית ועם השגריר לאיחוד האירופי הועלו כל הנקודות הללו . אנו תקווה כי ההפנמה החלה לחלחל וכי הלקחים יושמו. יש לצפות  מצרפת שתשנה סוף סוף  את עמדתה ותתחיל להילחם בטרור בכלים אחרים ומתוחכמים כפי שעושה זאת ישראל לאורך השנים.