בנית היסודות לסדר עולמי חדש, ובפרט במזרח התיכון, אליו מוביל הנשיא טראמפ מאז ראשית כהונתו, הולכת ונשלמת בימים אלה. העברת השגרירות לירושלים, ועוד יותר מכך ההכרזה על היציאה מהסכם הגרעין עם איראן הן שתים מאבני היסוד של סדר זה שבמרכזו האמונה בכוחה של ארה"ב לשנות מציאות מתוקף מעמדה כמעצמת על. אובמה לא האמין שארה"ב היא מעצמה, סבר שאיראן היא כוח העשוי לתרום ליציבות, ולכן לא נורא אם היא תוכל לייצר נשק גרעיני בתוך 15 שנים, ראה בגורמי האסלאם הקיצוני הריאליסטים, דוגמת "האחים המוסלמים" והזרם של רוחאני באיראן, גורמים שאותם ראוי לחזק, כדי להצר את צעדיהם של גורמי הטרור האסלאמי ואימץ גישה שנמנעה מלהתעמת עם הנראטיב הפלסטיני, ובכך יצר מתח ביחסים עם ישראל. העסקה עם איראן וההמנעות מהטלת וטו על החלטת מועבי"ט בעניין השטחים (2334) היו גולות הכותרת של גישה זו.
טראמפ מוטט את כל המרכיבים האלה, ארה"ב בעיניו היא מעצמה שיכולה להפעיל את כוחה הכלכלי, המדיני והצבאי כדי לעצב מציאות שתקל עליה להגן על האינטרסים שלה, המחנה הסוני המתון וישראל הם בעלי בריתה הטבעיים, ואת איראן יש לרסן ולוודא שהיא לא תוכל להגיע לנשק גרעיני. גם בהקשר הפלסטיני הוא דוחה את הנראטיב המזויף של שכנינו ודוגל בהכרה באמת ובמציאות, ולאור זאת העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים וקיצץ את הסיוע לרשות הפלסטינית כל עוד היא דבקה בנוהל הנפסד של תשלום משכורות למחבלים. הוא לא נרתע מהפייסנות של האירופים ומההתנגדות של רוסיה (כפי שהוכח גם בתקיפה בסוריה).
כשברקע הנחישות האמריקנית והישראלית, הכדור עובר כעת למגרש של היריבים שנהנו מהחולשה האמריקנית בתקופת אובמה. האיראנים זועמים כמובן, מפני שטראמפ גזל מידיהם את המתנה הנפלאה שהעניק להם אובמה – מסלול בטוח לנשק גרעיני וחופש פעולה ליצור הגמוניה איראנית בחלקים נרחבים של המזה"ת, מהם אפשר לאיים ישירות גם על ישראל. הם שואפים להגיב בעוצמה, אבל מבינים את יחסי הכוחות האמתיים, ובכלל זה את חולשתם הכלכלית העלולה להחריף כעת עד מאד. לפיכך צפוי כעת דיון בצמרת האיראנית. גם אם הקולות המצדדים בזהירות יגברו, וינסו להיאחז בדבקות של שאר המעצמות בהסכם , כדי להצדיק גישה זהירה, הגורמים הקיצוניים יותר עלולים להעמיד את המערכת כולה בסכנת הסלמה באמצעות מהלך כוחני. הפלסטינים יפרקו את זעמם בימים הקרובים בהפגנות אלימות וניסיונות לבצע פיגועים, אבל כשיתפזר העשן יצטרכו לשאול את עצמם האם לא הגיעה העת לחשבון נפש. חמא"ס משמיע רעשים ראשונים ובלתי מספקים המצביעים על הכרה בחולשתו, ובעתיד יתכן שגם הרשות הפלסטינית תיאלץ להתמודד עם השלכות ההתעקשות לדבוק במאבק בציונות ולהכיר בכך שהמציאות השתנתה. נדמה שקים ג'ונג און מראה לכולם את הדרך.
ישראל, מטבע הדברים, מרוצה מאד ממהלכי טראמפ, היוצרים אחדות דעים בינה לבין ארה"ב ומחזקים את האינטרסים המשותפים בינה לבין מדינות ערב הפרגמטיות. עם זאת ההתמודדות הישירה עם איראן סביב עתיד הנוכחות הצבאית האיראנית בסוריה נותרה משימה המוטלת בלעדית על כתפיה של ירושלים, ולא ברור האם העמדה האמריקנית זהה לחלוטין לעמדה הישראלית בסוגיה הפלסטינית.
פורסם לראשונה במעריב.
