אתמול נחתמו הסכמי השלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין במדשאת הבית הלבן. בנאומו אמר הנשיא טראמפ:
“במשך דורות תושבי המזרח התיכון נותרו מאחור בגלל סכסוכים ישנים, עוינות, שקרים ובוגדנות. כל כך הרבה דברים עיכבו אותם, כמו שקרים שהיהודים והערבים הם אויבים, ושמסגד אל-אקצה נמצא תחת התקפה. הם כל הזמן היו אומרים שהוא תחת מתקפה. השקרים האלה עברו מדור לדור, מעגל אכזרי של אלימות וטרור באזור ובכל העולם. ההסכם הזה הוכיח שהם פורצים החוצה מהגישות הכושלות של העבר. החתימה של היום היא תחילתו של נתיב חדש, ויהיו מדינות רבות שיצטרפו למנהיגים הנהדרים הללו”.
“עלילת אל אקצא בסכנה” נמצאת על סדר יומו של חוקר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מזה שנים. ספרו: עלילת אל-אקצא בסכנה – דיוקנו של שקר, יצא לאור ב-2012, ולפני חודשים אחדים יצא לאור ספרו – טרור אל-אקצא. מעלילה לדם, המתאר כיצד חדלה העלילה להיות שקר והסתה בלבד, והפכה למחוללת ישירה של טרור ופיגועים. אתמול בנאומו הזכיר את העלילה השקרית לראשונה, גם נשיא ארה"ב טראמפ.
אנו מגישים לכם קטעים מאחד הפרקים בספרו של שרגאי הממחיש היטב את השקר, ואת תוצרי הטרור שלו (הדברים פורסמו במקביל גם באתר 'מרכז המידע למודיעין וטרור'):
- שורשי עלילת ‘אל-אקצא בסכנה’ נטועים עמוק בימי ‘המפתי הגדול’ חאג’ אמין אלחסיני, עוד בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה. עלילה זאת הועצמה בעשורים האחרונים והייתה למבער דתי, אפקטיבי ביותר, להנעת ‘הטרור העממי’, ולא פעם גם להנעת פיגועי טרור ‘חם’ ומאורגן. העלילה מעוררת בקרב הציבור המוסלמי הרחב רגשות עזים, דתיים ולאומיים והיא אף מאחדת סביבה את ערביי ישראל וערביי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים.
- מאות פיגועים או ניסיונות פיגוע, שהתרחשו ברחבי ישראל בשנים האחרונות במסגרת ‘הטרור העממי’, בוצעו על ידי מחבלים, ששאבו השראה מעלילה שקרית זו והאמינו שישראל פועלת כדי להרוס את המסגדים בהר הבית. העלילה חדלה במשך שנים להיות הסתה ותעמולה שקרית בלבד והפכה ל’פס ייצור של טרוריסטים’. חלק מ’השהידים של אל-אקצא’ סבלו ממצוקה אישית קשה או שהיו מעורערים בנפשם. הם בחרו לתעל את בעיותיהם האישיות למקום הדתי והלאומי ולדרך הטרור במטרה לזכות לרהביליטציה ולטיהור בחברה הפלסטינית.
כרזות המתארות את האיום הישראלי על מסגד אלאקצא
(מימין: חשבון האינסטגרם שלKhalaji.mohammadali ; משמאל: חשבון האינסטגרם של Hajjaj_cartoons. מתוך ספרו של נדב שרגאי, עמוד 125).
- החיבור והאינטראקציה בין השהאדה (קרי, הקרבת הנפש למען האסלאם) לבין האמונה העזה והכמעט עיוורת, ש’אל-אקצא בסכנה’, הם שהביאו באמצע העשור השני של המאה ה-21 ל’טרור אל-אקצא’. היה זה ‘טרור עממי’ שאינו מוכוון ארגונית, שברובו בוצע על ידי יחידים. הוא שאב השראה מהאיום הנשקף לכאורה לאל-אקצא ומהשהאדה כאחד, ומבצעיו היו ל’שהידים של אל-אקצא’. כך למשל, 67 מבין 71 הפיגועים, שהתרחשו בירושלים בין אוגוסט 2014 למאי 2016, היו קשורים בדרך כזאת או אחרת ל’פשעי היהודים’ בהר הבית ולאל-אקצא. הללו הוזכרו כסיבה היחידה, או כאחת הסיבות, שהניעו את המפגע לצאת לפעולתו.
- מחקר שערכו פרופ’ אריאל מררי ובועז גנור עבור המשרד לביטחון-פנים מלמד כי ברקע הפיגועים עומד שילוב של מוטיבציות: ‘נסיבות פסיכולוגיות, מניעים אידיאולוגיים ונסיבות אישיות’. שני שליש מכלל המפגעים שנכללו במדגם הראיונות האישיים שערכו השניים סבלו מהפרעה נפשית, פסיכוזה או נטייה אובדנית. 54% מהנבדקים אף ציינו, שהעדיפו למות בפיגוע. השאלה המתבקשת היא האם מצוקתם האישית, ולעיתים אף נטייתם האובדנית של המפגעים היא שהובילה אותם, מתוך רצון עצמאי ומושכל, לבצע את הפיגוע?, או שמא החברה הפלסטינית היא זאת שדחקה אותם ודוחקת אנשים במצוקה להפוך לשהידים כדי ‘להציל את מסגד אל-אקצא’ או לקדם רעיונות פלסטינים לאומיים?
- התשובה לשאלות אלו ברורה למדי: בחלק לא מבוטל מהמקרים, המציאות מלמדת, ש’השהידים של אל- אקצא’ סבלו תחילה ממצוקה אישית משמעותית אחרת, שאינה דתית או לאומית. החברה הפלסטינית, שאינה חברה פתוחה, לא השכילה להכיל את מצוקתם, וגם לא העמידה לרשותם כלים מקצועיים שיאפשרו להם להתמודד עמה. רבים מהם העדיפו אפוא לתעל את בעיותיהם האישיות הקשות למקום הדתי והלאומי, ולדרך הטרור, כשהם שואבים השראה מהאתוסים הפלסטיניים: ‘אל-אקצא בסכנה’ והשהאדה.
פורסם במסגרת מרכז למרכז המידע למודיעין וטרור – לנוסח המלא של הפרסום לחץ כאן.
