עבור לתוכן העמוד
Menu

המספרים של ירושלים

שנתון סטטיסטי חדש לירושלים בהוצאת מכון ירושלים למחקרי מדיניות• ירושלים הגדולה בישראל בשטחה, במספר תושביה, אך הרוב היהודי בה מוסיף לקטון והשכונות היהודיות במזרח העיר קופאות על שמריהן • מאזן ההגירה של העיר מוסיף להיות שלילי • מספר החרדים אינו גדל מכיוון שגם הם עוזבים – כשיעורם באוכלוסייה – את ירושלים, בשל יוקר הדיור

ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בשטחה בהשוואה לערים הגדולות בישראל. שטח השיפוט של ירושלים נכון לשנת 2013 משתרע על פני 125 קמ”ר. לשם השוואה, שטחה של העיר באר שבע הוא 117 קמ”ר, של חיפה 65 קמ”ר, של ראשון לציון 59 קמ”ר, של תל אביב 2 52 קמ”ר ושל מעלה אדומים 47 קמ”ר.

ירושלים היא הגדולה בערי ישראל גם במספר תושביה ובסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסייתה 901,300 אלף תושבים, שהיוו  10% מאוכלוסיית ישראל. בירושלים גרה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בישראל – 559,800 תושבים וגם האוכלוסייה הערבית הגדולה ביותר בישראל – 341,500 תושבים.

נתונים אלה ורבים נוספים מתפרסמים ערב יום ירושלים ה-52, בשנתון הסטטיסטי של ירושלים שמוציא לאור מדי שנה מכון ירושלים למחקרי מדיניות. השנתון  נערך על ידי ד”ר מאיה חושן ומיכל קורח.

על פי נתוני השנתון החדש, היהודים בירושלים מהווים הרוב – 62% , אולם משקלם פוחת כל העת. אם מתחשבים בנתונים מעודכנים על מספר הערבים שחיים בשכונות שבתחומי ירושלים, אך ‘מעבר לגדר’ הבטחון, הרי שהרוב היהודי קטן עוד יותר מהמדווח בשנתון:

על פי נתונים עדכניים  של חברת ‘הגיחון’ ושל המשרד לענייני ירושלים –  במרחבי כפר עקב ומחנה הפליטים שועפט חיים כיום בין 120 ל-140 אלף נפש. לעומת זאת השנתון הסטטיסטי החדש של ירושלים, שמבוסס על נתוני למ”ס, נצמד לנתונים הרשמיים, שעל פיהם מספר הערביים במרחבים אלה קטן בכ-50%. המשמעות היא שבפועל חיים כיום בתחומי ירושלים עוד כ-60 אלף ערבים ובסה”כ כ-402 אלף ערבים, ששיעורם באוכלוסייה מגיע לכ- 41.7%

ירושלים כאמור היא העיר  הגדולה ביותר בישראל ובשנת 2017 מנתה אוכלוסייתה כ-901 אלף נפש, כפול מאוכלוסייתה של ת”א, העיר השנייה בגודלה בישראל (443,900), חיפה, העיר השלישית בגודלה מונה 281 אלף נפש, בראשון לציון, העיר הרביעית בגודלה, גרים 250 אלף נפש תושבים ובפ”ת, כ-240 אלף.

במהלך השנים חלה ירידה בחלקה של האוכלוסייה היהודית בירושלים במקביל לעלייה בחלקה של האוכלוסייה הערבית. חלקה של האוכלוסייה היהודית בעיר ירד כאמור לאורך השנים מ-74% ב-1967 ל-72% בשנת 1990, ל-68% בשנת 2000 ול -62% ב-2017. במקביל חלה עליה בחלקה של האוכלוסייה הערבית מ-26% בשנת 1967, ל-28% בשנת 1990, ל-32% בשנת 2000 ול-38% בשנת 2017

בירושלים חיה גם האוכלוסייה החרדית הגדולה ביותר בישראל. על פי אומדן לאוכלוסייה שמבוסס על סקר כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עומד מספר החרדים בעיר על 227,700 והם היוו 25% מכלל החרדים בישראל. לשם השוואה, בבני ברק, העיר החרדית הגדולה ביותר בישראל, מניין התושבים עמד על 193,800 ולא כל תושביה הם חרדים. ירושלים היא כאמור גם העיר עם האוכלוסייה הערבית הגדולה ביותר בישראל ושנת 2017 עמד מניין התושבים הערבים בעיר על 341,500. האוכלוסייה הערבית בירושלים גדולה באופן ניכר מהאוכלוסייה בערים הערביות הגדולות בישראל: נצרת ( 76,400), רהט

( 66,800) אום אל – פחם ( 54,200), טייבה (42,300) ושפרעם (40,900).

גם חלקה של האוכלוסייה הערבית בירושלים (38%) גבוה באופן ניכר בהשוואה לחלקה של האוכלוסייה הערבית בישראל (21%) ובערים הגדולות המעורבות: חיפה (11%), עכו ( 32%) , לוד (30%) ורמלה (23%)

ירושלים היא גם העיר המגוונת בערי ישראל. אחד המאפיינים המבחינים בין קבוצות האוכלוסייה בעיר הוא אופי הזהות הדתית שלהם. מהסקר החברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב בני 20 ומעלה עולה, כי בשנים 2015-2017 – 22% מהיהודים בירושלים הגדירו עצמם חילונים, 25% מסורתיים ( מסורתי דתי ומסורתי לא כל כך דתי), 19% דתיים ו-35% חרדים.  לאורך שני העשורים האחרונים, חלקה של האוכלוסייה החרדית בירושלים כמעט ולא גדל, וזאת בשל הגירה של אוכלוסיה חרדית גדולה אל מחוץ לירושלים. כשליש מההגירה השלילית של ירושלים לאורך השנים האחרונות היא חרדית: שיעור החרדים שעוזבים את ירושלים, ממש כמו שיעור החילונים, וכמו שיעורו של הציבור הדתי שעוזב את ירושלים, הוא פחות או יותר כמשקלו באוכלוסייה הירושלמית. הסיבה העיקרית להגירה של כל הציבורים מהעיר, היא העדר דיור, או העדר דיור שניתן לעמוד בעלותו. ההגירה החרדית הגדולה אל מחוץ לירושלים היא הגורם לכך, שבניגוד לתחזיות שנשמעו לאורך השנים האחרונות, משקלו של הציבור החרדי בכלל האוכלוסייה הירושלמית, כמעט ולא גדל.

למרות זאת הדמוגרפיה של ירושלים משפיעה מאד על המפה הפוליטית המקומית בבירה, והדבר בא לידי ביטוי כידוע בתוצאות הבחירות האחרונות, הן לכנסת, והן למועצה ולראשות העיר.

בבחירות האחרונות לכנסת זכו החרדים והדתיים בירושלים  ב-51% מקולות הבוחרים. בבחירות האחרונות לעירייה ולראשות העירייה זכו החרדים והדתיים ב-54% מקולות הבוחרים. העתיד צפוי כנראה להיות חרדי-דתי אף יותר, וזאת בהנחה שערביי מזרח ירושלים ימשיכו שלא להשתתף במשחק הפוליטי ולהימנע מלהשתתף בבחירות המקומיות בירושלים.

מה שמרמז על כך הם הנתונים בשנתון על מערכת החינוך בירושלים: במערכת החינוך היהודית בירושלים לומדים 173,700 אלף תלמידים: 62% במערכת החינוך החרדית ( 107,900 ילדים) ו- 38% במערכת החינוך הממלכתית והממלכתית דתית ( 65,800 ילדים)

שונותה של ירושלים בממדים הדמוגרפיים שלה מגולמת גם כאשר משווים את שיעור הזהות הדתית של הקבוצות השונות שחיות בה, לשיעור של אותן קבוצות בערים גדולות אחרות בארץ. בירושלים כאמור עומד אחוז החילונים על 22% והוא נמוך בהשוואה לישראל (44%) לתל אביב (68%) ולחיפה (56%). חלקם של החרדים בירושלים (35% כאמור) הוא הגבוה מבין הערים הגדולות בישראל. בתל אביב – 2, בחיפה – 4% ובישראל – 10%.

בסוף 2017 התגוררו 61% מתושבי ירושלים במזרח העיר ( בשטחים שנוספו לעיר ב-1967) ו-39% במערב העיר. במזרח העיר גרים הן יהודים (38%) והן ערבים (62%), בעוד שבמערב העיר 99% הם יהודים.

השכונות היהודיות במזרח ירושלים מוסיפות לגדול, אך באיטיות מרובה מאד. רמות אלון, שהיא השכונה היהודית הגדולה במזרח ירושלים  (47,100 תושבים) גדלה בשנה האחרונה רק -1000 תושבים. (כ-2% בלבד). פסגת זאב, השכונה היהודית השניה בגודלה במזרח ירושלים ( 42,300 תושבים) קפאה למעשה על שמריה ומאז 2006, לאורך 13 השנים האחרונות, היא ‘גדלה’ באחוז בודד!  גילה ( 30,900 תושבים), רמת שלמה ( 14,700 תושבים) ותלפיות מזרח ( 14,700 תושבים) –  לא גדלו כלל בשנה שחלפה.

הקיפאון בגידול של האוכלוסייה היהודית במזרח ירושלים בשנה שחלפה, ובכלל לאורך השנים האחרונות היא נגזרת של האטה ניכרת ולעיתים אף הקפאה של הבניה בשכונות הללו, שהוקמו בירושלים, שמעבר ל’קו הירוק’ אחרי 1967 . ההקפאה התרחשה בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה, והיא נמשכת, אם כי במידה פחותה, בשתי שנות כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ. מבחינה זה אין שינוי משמעותי במדיניות ההתיישבות של ממשלת נתניהו במזרח ירושלים, בין שתי התקופות. יתרה מזאת:  הבניה המתוכננת בשכונת גבעת המטוס ובשכונת אי – 1 ( שטח החיבור בין מעלה אדומים לבין ירושלים) ממשיכה להיות מוקפאת מטעמים מדיניים.

גם בתחום מאזן ההגירה בירושלים אין בשורות חדשות. מאזן ההגירה של ירושלים ממשיך להיות שלילי, כבשנים עברו, ומספר העוזבים את ירושלים דמה בשנה שחלפה למספר בשנים קודמות – 17,100 תושבים. לעומת זאת – 11,100 תושבים חדשים השתקעו בירושלים, ומשמעות הדבר היא שמזן ההגירה עמד על מינוס 6000 תושבים. למרות זאת גדלה אוכלוסייתה היהודית של ירושלים בזכות 15,800 תינוקות שנולדו במגזר היהודי, ועוד כ-3000 עולים שבחרו להשתקע בירושלים.

בשנה שחלפה נמשכה המגמה של העלייה בשיעור הפריון של הנשים היהודיות בבירה, בהשוואה לנשים הערביות. שיעור הפריון הוא מספר הילדים שאשה צפויה ללדת בימי חייה. אצל הנשים היהודיות עמד שיעור הפריון ב-2017 על 4.4 ילדים ואצל הנשים הערביות על 3.3 ילדים. לפני שני עשורים היה המצב הפוך ולפני שלשה עשורים, הפער לטובת האישה הערבייה היה אף גדול יותר. המהפך מוסבר בשיעור הלידות הגבוה בקרב האוכלוסייה החרדית ובקרב האוכלוסייה הדתית לאומית בירושלים וכן בתהליכי מודרניזציה שעוברת החברה הערבית.

נתונים נוספים מהשנתון הסטטיסטי של ירושלים בהוצאת מכון ירושלים למחקרי מדיניות:

* כוח עבודה – בשנת 2016 עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים בגילאי העבודה העיקריים ( 25-64) על 68%, והוא היה נמוך באופן משמעותי מזה שבישראל (81%), בת”א (89%) ובחיפה ( 86%)

* לימודים גבוהים – בשנת תשע”ז (2017-18) למדו במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים 36,400 סטודנטים והם היוו 14% מכלל הסטודנטים בישראל. כ-19,600 סטודנטים (54% מהסטודנטים בירושלים ) למדו באוניברסיטה העברית, 11,800 למדו בשבע מכללות אקדמיות ו – 5,000 סטודנטים למדו בארבע מכללות אקדמיות לחינוך.

* מספר הדירות למגורים – בסוף שנת 2017 היו בירושלים 227,700 דירות למגורים: 170,500 (75%) בשכונות היהודיות ו- 57,200 דירות (25%) בשכונות הערביות. חלקן של הדירות בשכונות היהודיות גבוה מחלקה של האוכלוסייה היהודית בירושלים, שעמד כאמור על 62% בסוף 2017. חלקן של הדירות בשכונות הערביות של העיר, נמוך מחלקה של האוכלוסייה הערבית בעיר, שעמד על 38% בסוף 2017. ההסבר לכך הוא משקי הבית הגדולים יחסית בקרב האוכלוסייה הערבית ( 5.2 נפשות) בהשוואה לאוכלוסייה היהודית (3.4 נפשות )

*תיירות – ייחודה התרבותי והדתי של ירושלים, מעמדה כבירת ישראל, כמרכז לעם היהודי, כעיר קדושה לשלש הדתות המונותיאיסטיות, אתריה ההיסטוריים והארכיאולוגיים ומרכז התרבות שבה, מושכים אליה רבבות מבקרים מהארץ ומהעולם. מזה כשלש שנים, חלה עלייה הדרגתית במספר האורחים  ובמספר הלינות במלונות התיירות בישראל בכלל ובירושלים בפרט. בשנת 2018, מספר האורחים ומספר הלינות במלונות תיירות בירושלים היה הגבוה ביותר שנרשם אי פעם: 1,792,900 אורחים ( 17% מכלל האורחים במלונות בישראל) ו – 4,937,600 לינות ( 20% מכלל הלינות בישראל)

 

* עוני – תחולת העוני בירושלים (45%) גבוהה בהשוואה לישראל ולערים הגדולות ( 4-23 אחוזים). בשנת 2017 הייתה תחולת העוני בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר (25%), נמוכה באופן ניכר מזו שבקרב האוכלוסייה הערבית ( 75%)