עבור לתוכן העמוד
Menu

המחלוקת על “כוח קוּדס”

האמריקנים לא היו מוכנים לומר שבידי ארצות-הברית יש מידע מסוים המצביע על כך שפעולותיו של 'כוח קוּדס' בעיראק אושרו על-ידי ההנהגה האירנית.


דניאל דיקר הוא אנליסט של מדיניות חוץ וביטחון במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא עורך מחקר המדיניות החדש:

 Iran, Hizbullah, Hamas and Global Jihad: A New Conflict Paradigm for the West

  • הנשיא בוש, שר ההגנה גייטס, וגנרל פייס, יו”ר ועדת ראשי המטות המשולבים, לא היו מוכנים לומר שבידי ארצות-הברית יש מידע מסוים המצביע על כך שפעולותיו של “כוח קוּדס” בעיראק אושרו על-ידי ההנהגה האירנית. הוויכוח על טיבו של “כוח קוּדס” ועל קשריו עם ההנהגה האירנית עשוי להפיק תועלת מניתוח הניסיון שצברה ישראל במאבקה נגד “כוח קוּדס” של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, ונגד עושי דברה של אירן כגון החיזבאללה, החמאס והג’יהאד האיסלאמי, בין אם בלבנון, ברצועת עזה, בגדה המערבית או במקומות אחרים.
  • אנשי צבא ומודיעין ישראליים בכירים סבורים – בוודאות לא מבוטלת – שההנהגה הבכירה האירנית מעורבת ישירות בפעולותיו של “כוח קוּדס” נגד ישראל ב-15 השנים האחרונות. “כוח קוּדס” ביצע מבצעים צבאיים מסוג זה ברחבי המזרח התיכון, כדי לייצא את המהפכה ולכונן “סהר אירני-שיעי” אשר באמצעותו תוכל אירן לתבוע לעצמה את ההגמוניה באזור.
  • האסטרטגיה של ח’ומייני היתה להקים מבנה פיקוד צבאי נפרד, שיהיה קשור באופן הדוק להנהגה האיסלאמית החדשה באירן, ושנאמנותו למהפכה לא תהיה מוטלת בספק. ואז הופקדו משמרות המהפכה האיסלאמית על הפעלת הכוחות הרגישים ביותר ומערכות הנשק של המשטר, לרבות נשק להשמדה המונית, תכנית הטילים הבליסטיים של אירן ופעולות החתרנות בארצות חוץ. מאז ניצחונו של אחמדינג’אד בבחירות בשנת 2005, הוא מינה קצינים לשעבר של משמרות המהפכה האסלאמית למשרות חשובות ביותר בממשלת אירן, והידק את הקשרים בין משמרות המהפכה האסלאמית, היחידות שלו הן הפועלות בחוץ-לארץ וממשלת אירן.
  • צה”ל זיהה את נוכחותו של “כוח קוּדס” בימי מלחמת לבנון השנייה בדרום לבנון, באזור בעל-בק, שבו היתה נוכחות של משמרות המהפכה האסלאמית מאז הקים את החיזבאללה ב-1982. בזמן המלחמה היו בלבנון כ-250 מדריכים של “כוח קוּדס“, שסייעו ליחידות החיזבאללה.
  • מאז מלחמת לבנון השנייה הגבירה אירן את הסיוע הישיר שלה לחמאס, ובאוקטובר 2006 התחייבה לשלם 250 מיליון דולר, כולל 100 מיליון דולר לתשלום משכורות ברשות הפלשתינאית במשך שישה חודשים. חברי החמאס והג’יהאד האיסלאמי הוסעו לאירן, לאימונים במחנות משמרות המהפכה האסלאמית. כן דווח ש”כוח קוּדס” הקים מחנות אימונים ברצועת עזה.

האם “כוח  קוּדס” מוכוון על-ידי ההנהגה האירנית הבכירה?

בוושינגטון מתנהל עדיין ויכוח בשאלה אם השימוש המוגבר בפצצות חודרות-שריון שיוצרו באירן על-ידי הכוחות העיראקיים המתקוממים – ושקטלו קרוב ל-200 חיילים אמריקנים – מהווה הוכחה מספקת כדי לסבך את ההנהגה הבכירה האירנית.1  הוויכוח התחדד לאחר שבינואר 2007 נתפסו בעיראק חמישה חברים אירנים ב”כוח  קוּדס” של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, כולל מפקד בכיר של “כוח  קוּדס“. כעת אין כל ספק שכוח העלית האירני, “כוח  קוּדס“, פעיל כיום בעיראק. השאלה הנשאלת בוושינגטון היא אם יחידות אלה פועלות באישור מפורש של הדרגים הבכירים ביותר של המשטר האירני.

בממשל בוש התעוררו חילוקי-דעות טקטיים, מצד אחד, שלושה מנתחי מודיעין אמריקנים בכירים  וטוני סנואו, מזכיר העיתונות של הבית הלבן, קישרו את פעילותו של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בעיראק ישירות למנהיג העליון עלי חמינאי, ול”הנהגה הבכירה של ממשלת אירן”. מצד אחר, הנשיא ג’ורג’ בוש ושר ההגנה רוברט גייטס, שהלכו בעקבות גנרל פיטר פייס, יו”ר ועדת ראשי המטות המשולבים, לא היו מוכנים להרחיק לכת ולומר שלארצות-הברית יש מודיעין מובהק המצביע על כך שפעילות “כוח קוּדס” בעיראק אושרה על-ידי ההנהגה האירנית.

הבחנה דקה זו, בשאלה כלפי איזו דרגה בההיררכיה הממשלתית האירנית צריכה ארצות-הברית להפנות אצבע מאשימה בגלל המעורבות הרשמית האירנית בעיראק, גרמה לגל של תגובות בתקשורת, הנראות כאילו הן מטילות ספק באמינות הבסיסית של הערכות הממשל בקשר למשמרות המהפכה האירנית, “כוח  קוּדס” והתפקיד שממלאת אירן בעיראק בדרך כלל.

על פי ניתוח של סקוט שיין, הופיע לאחרונה בניו-יורק טיימס, ייתכן ש”כוח  קוּדס” מנהל פעילות פרועה שאין לה קשר להנהגה האירנית.2  מאמר שהופיע בניוזוויק ב-15 בפברואר 2007, כינה את הראיות שבידי ארצות-הברית בנוגע ל”כוח  קוּדס” מפוקפקות, מבולבלות ומעורפלות, והציע במקום זה פרשנות מרחיקת-לכת לפעילות האירנית בעיראק כחלק משליחות דיפלומטית שתסייע לממשלת עיראק ביחסיה עם המיליציות השיעיות.3  הדיווח הסלחני ביותר בקשר ל”כוח  קוּדס” האירני הגיע מכריסטיאן אמאנפור, כתבת ה-CNN, שאמרה:

“לכל שאר השגרירויות ברחבי העולם יש נספחי תרבות, דיפלומטיה, מדע, חינוך וצבא. אומרים לי שחברי ‘כוח  קודס’ פעילים, ומאושרים רשמית במקומות רבים בצורה כזאת”.4

ניתוח זה גורם ל”כוח  קוּדס” להיראות כקבוצה לא מזיקה יחסית המורכבת מדיפלומטים זוטרים.

הוויכוח על טיבו של “כוח  קוּדס” ועל קשריו עם ההנהגה האירנית עשוי להפיק תועלת מניתוח הניסיון שצברה ישראל במאבקה נגד “כוח  קוּדס” ועושי דברה של אירן כגון החיזבאללה, החמאס והג’יהאד האיסלאמי, בין אם בלבנון, ברצועת עזה, בגדה המערבית או במקומות אחרים. אנשי צבא ומודיעין ישראליים בכירים סבורים – בוודאות לא מבוטלת – שההנהגה הבכירה האירנית מעורבת ישירות בפעולותיו של “כוח  קוּדס” נגד ישראל ב-15 השנים האחרונות, והיא פקדה על פעילי הכוח לספק נשק, אימונים, כספים ואסטרטגיה לפעולות טרור נגד ישראל.

למעשה, “כוח  קוּדס” מנהל מבצעים צבאיים מסוג זה ברחבי המזרח התיכון, ומקל על השגת היעד האסטרטגי של חמינאי ואחמדינג’אד לייצא את המהפכה ולכונן “סהר אירני-שיעי” אשר באמצעותו תוכל אירן לתבוע לעצמה את ההגמוניה באזור, מטהרן דרך בגדד, לעבר דמשק וביירות, ודרומה, לעזה. עבדאללה, מלך ירדן, הזהיר מספר פעמים מאז 2004 שהחתירה הפוליטית של אירן לכונן סהר שיעי מהווה סכנה ממדרגה ראשונה למזרח התיכון.6  

“כוח  קוּדס” הוקם כדי לייצא את המהפכה האיסלאמית

“כוח  קוּדס” הוקם פורמלית בסוף שנות השמונים כיחידה מיוחדת של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית, כדי להקל על יצוא המהפכה האיסלאמית מעבר לגבולותיה של אירן. מנקודה זו ואילך פעל “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בחוץ-לארץ, ועשה זאת במסגרת “כוח  קוּדס“. כיום, יש להבין את הקשר האידיאולוגי והאסטרטגי לאייאטוללה עלי חמינאי ולנשיא אירן, מחמוד אחמדינג’אד, בהקשר של ההחלטה האידיאולוגית והאסטרטגית ההתחלית של האייאטוללה ח’ומייני להקים את “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בפברואר 1979, כדי להגן על משטרו המהפכני ולפעול במדינות שכנות. האסטרטגיה של ח’ומייני קבעה שיש להקים מבנה פיקוד צבאי נפרד שיהיה קשור קשר הדוק להנהגה האיסלאמית החדשה באירן, ושנאמנותו למהפכה לא תוטל בספק. בתקופה ההיא נחשד עדיין הצבא הסדיר האירני כי הוא מכיל יסודות הנאמנים למשטר הקודם של השאה.

“כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” פעל אפוא ככוח מקביל לצבא הסדיר האירני, והופקד על הפעלת הכוחות הרגישים ביותר ומערכות הנשק של המשטר, לרבות נשק להשמדה המונית, תכנית הטילים הבליסטיים של אירן ופעולות החתרנות בארצות חוץ. פעולות חיצוניות אלה החלו להתבצע כבר תחת שלטונו של האייאטוללה ח’ומייני. שייח’ נעים קאסם, למשל, היה אחד ממייסדי החיזבאללה, והוא משמש כעת כסגן המזכיר הכללי; בספרו, העוסק בתולדות הארגון, הוא מפרט כיצד הגיבוי האירני הרשמי להקמתו “בא לידי ביטוי באמצעות משלוח המשמר המהפכני האיסלאמי ללבנון”.7  “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” הקים מחנות אימונים בשביל החיזבאללה בעמק הבקאע ופיקח עליהם; קאסם אינו מנסה אפילו להרחיק את המשטר האירני מכל פעילות כזאת. במשך תקופה זו היה  “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” “הכלי העיקרי ליצוא המהפכה על כל צורותיה השונות” בידי האייאטוללה ח’ומייני.

המחויבות האישית של עלי חמינאי, המנהיג העליון הנוכחי של אירן, החלה בזמן מלחמת אירן-עיראק, כאשר כיהן כנשיא אירן בין 1981 ל-1989, והיה הדמות הפוליטית הבכירה ביותר שהיתה מעורבת במתן הנחיות אסטרטגיות ל”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ולמבצעי “כוח  קוּדס“. מחמוד אחמדינג’אד, נשיא אירן, היה מפקד “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בזמן מלחמת אירן-עיראק, ולאחר מכן נתמנה למפקד בכיר ב”כוח  קוּדס” של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”.

ראיות ליצוא טרור מאירן

קיימות ראיות משכנעות המקשרות בין ההנהגה האירנית לפעילות טרור בחוץ-לארץ במשך שנות התשעים. עלי אכבר האשמי רפסנג’ני, לשעבר נשיא אירן, עלי אכבר וילאייטי, שר החוץ, ועלי פלאהייאן, שר המודיעין, הואשמו ב-1997 בבית-משפט גרמני ברצח של ארבעה מנהיגים כורדים אירניים בקפה מיקונוס בברלין. וילאייטי, שכיהן ב-2005 כיועץ בכיר לעלי חמינאי, רמז בריאיון על תפקידה הרשמי של אירן בתקרית זו.10 

ישנן גם ראיות חותכות על קשר ישיר בין ההנהגה האירנית ל”כוח  קוּדס” של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, בקשר לפיגוע הקשה במרכז הקהילה היהודית AMIA בארגנטינה ב-1994, שקטל 85 איש ופצע 151 איש נוספים. ב-25 באוקטובר 2006 פרסם התובע הכללי של ארגנטינה פקודת מעצר בינלאומית לרפסנג’ני, וילאייטי ופלאהייאן, וכן למוחסיין ריזאי, לשעבר מפקד “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, לאחמד ואהידי, מפקד יחידת הפעולות המיוחדות של “כוח  קוּדס“, ולעימאד פאייאז מוע’נייה, שעמד בראש שירות הביטחון החיצוני של החיזבאללה, עושה דברה של אירן, שנמצא אחראי ישירות לביצוע ההתקפה.11 כתב האישום בארגנטינה קבע גם כי התקפת הטרור על AMIA אושרה על-ידי המנהיג העליון, עלי חמינאי, שלא הוזכר בפקודת המעצר בגלל מעמדו ככהן דת.12 

כמו כן קיימות ראיות מוצקות לשיתוף-פעולה הדוק בין ההנהגה האירנית לבין “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בפיצוץ מגדלי ח’ובאר בערב הסעודית ב-1996, שבו נהרגו 19 חיילים אמריקנים ו-372 נוספים נפצעו. ההתקפה בוצעה על-ידי חיזבאללה הסעודי שנהנה מגיבוי אירני, אבל הובילה בחזרה להנהגה בטהרן. לדברי האוטוביוגרפיה של לואיס פרי, לשעבר מנהל ה-FBI,

“חומר ומידע חדשים הראו, מעל לכל ספק, כי ההתקפות על מגדלי ח’ובאר אושרו, מומנו והונחו על-ידי פקידים בכירים בממשלת אירןמשרד המודיעין והביטחון ומשמרות המהפכה האירניים עסקו גם באימונים וגם בביצוע” (ההדגשות נוספו).13 

זה לא כבר, ב-22 בדצמבר 2006, פסק השופט המחוזי רויס למברת’ כי על ממשלת אירן לשלם 254 מיליון דולר כפיצויי נזיקין למשפחות הקרבנות במגדלי ח’ובאר. בפסק-הדין נאמר: “הנתבעים סיפקו גם כסף, אימונים ומסמכי נסיעה לחברי החיזבאללה הסעודי, כדי לאפשר את ההתקפות”.14 

אחמדינג’אד וחמינאי הפיחו כיום רוח-חיים מחודשת ומיקדו מחדש את יעדי המהפכה האיסלאמית של ח’ומייני, והם מנחים את “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ואת “כוח קוּדס” לפי אותו הקשר אסטרטגי ואידיאולוגי. מאז ניצחונו של אחמדינג’אד בבחירות ב-2005, הוא שדרג את השפעתו של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” במועצת הביטחון הלאומית העליונה של אירן, שהוא יושב בראשה. אחמדינג’אד מפקח על הצגת התכניות המבצעיות של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” מחוץ לגבולות אירן, לפני אישורו הסופי של המנהיג העליון עלי חמינאי.15  בינתיים, הוא מינה קצינים לשעבר של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” למשרות הבכירות החשובות ביותר בממשלת אירן, הידק עוד יותר את הקשרים עם “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, עם היחידות המבצעיות שלו הפועלות בחוץ-לארץ ועם ממשלת אירן. מוחמד נג’אר, שר ההגנה, מנוצ’ר מותאקי, שר החוץ ועלי לאריג’אני, מזכיר מועצת הביטחון הלאומית העליונה, היו כולם חברים בכירים ב”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”.16  זאת ועוד; אחמד ואהידי, סגן שר ההגנה, הוא עצמו מפקד לשעבר של “כוח  קוּדס“.

כיום שולט “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” “בכל טילי ה’סקאד’ של אירן, ברוב הנשק הכימי והביולוגי שלה, ומעמיד לרשות ההנהגה הצבאית את הייצור של טילים ושל כל הנשק להשמדה המונית”. “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” מקיים קשרים הדוקים עם ענף הפעולות בחוץ-לארץ של משרד המודיעין והביטחון (MOIS) האירני.17 

למרבה האירוניה, השם “כוח  קוּדס” (ירושלים) אומץ כסיסמה בימי מלחמת אירן-עיראק, לאו דוקא כהשתקפות החשיבות שייחס ח’ומייני לכיבוש בירת ישראל. היעד המוצהר של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” היה אמנם “לשחרר” את ירושלים אחרי שיכבשו את בגדד, אבל ח’ומייני הרבה לעסוק בהפצת המהפכה בערים השיעיות בעיראק, כגון כרבלה ונג’ף, והעמיד את ירושלים במקום נמוך יותר בסדרי העדיפויות שלו.18 

“כוח  קוּדס” של  “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”  במלחמת החיזבאללה נגד ישראל בקיץ 2006

“כוח  קוּדס” של  “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” היה אתגר עצום לישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה ואחריה, עקב השימוש הידוע שעשה בשיטות מתוחכמות ומטעות כדי להסוות את פעולות הטרור שלו. מקורות בכירים בצה”ל מציינים כי “כוח  קוּדס“, בפיקודו של קאסם סוליימאני, היה אחראי לפעילות הצבאית האירנית ולהנחיית ארגוני הטרור הפלשתינאים בסוריה ובכל רחבי האזור. תמיכת האירנים בחיזבאללה באמצעות “כוח  קוּדס” כוללת 100 עד 200 מיליון דולר לשנה, אימונים בלבנון ובאירן, והספקת נשק מתקדם ומודיעין על ישראל.19 

אנשי “כוח  קוּדס” פועלים לעתים תכופות כדיפלומטים אירנים, ומנצלים את שגרירות אירן בדמשק כבסיס לוגיסטי חשאי, לתיאום הברחות נשק אירני ולפעולות טרור נוספות.20 זלמאי ח’לילזאד, שגריר ארצות-הברית בעיראק, השמיע הערכה דומה לגבי פעילותו של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בעיראק, וציין כי “המשלחות הדיפלומטיות האירניות והמשרדים בעיראק סיפקו מחסה דיפלומטי לאנשי ‘כוח  קוּדס‘ של משמרות המהפכה, והם שירתו כדיפלומטים אירנים”.21

מקורות אירניים המסתייגים מהמשטר טוענים גם ש”כוח  קוּדס” מנצל את השגרירויות האירניות, את המוסדות התרבותיים והכלכליים, את קרנות הצדקה, את החברות וכיסויים אחרים, כדי להסתיר את פעילותם.22  צה”ל זיהה את נוכחותו של “כוח  קוּדס” בדרום לבנון בימי מלחמת לבנון השנייה, באזור בעל-בק, שבו היתה נוכחות של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” מאז הקים את החיזבאללה בשנת 23.1982 אנשי ביטחון ומודיעין ישראליים בכירים מאשרים כי “כוח  קוּדס” פועל נגד ישראל כזרוע החוץ של משמרות המהפכה האירניים, וכי “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” מקבל הנחיות רשמיות מהדרגים הבכירים ביותר של ההנהגה האירנית בטהרן, ובאורח בולט ביותר – מהאייאטוללה עלי חמינאי.24 

החיזבאללה, כמו “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, אינו פועל כגורם עצמאי. שייח’ חסן נצראללה, מזכיר החיזבאללה, הוא שליחו האישי של חמינאי, והוא מתאם את פעולותיו ישירות עם ההנהגה האירנית הבכירה. מבחינה מבצעית, החיזבאללה מתאם פעולות טרור עם ההנהגה האירנית באמצעות בריגדיר-גנרל קאסם סוליימאני מ”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, האחראי לכל מבצעי “כוח  קוּדס“, ומשמש יועץ מיוחד למנהיג העליון עלי חמינאי בנוגע לעיראק.25  עימאד מוע’נייה, העומד בראש הפעולות הבינלאומיות של החיזבאללה, מקיים קשרים הדוקים עם המודיעין הצבאי האירני (MOIS), והוזכר על-ידי אנשי מודיעין צבאי ישראליים בכירים כנושא ונותן העיקרי עם אירן במלחמת הקיץ ב-26.2006 קשריו של מוע’נייה משכבר הימים עם ההנהגה האירנית ברורים. הוא ביצע ב-1994 את פיצוץ מרכז הקהילה היהודית בארגנטינה, לפי הוראות ישירות שנתקבלו מעלי חמינאי, מנהיג אירן, ומהמודיעין האירני. בשנת 2002 הורה חמינאי למוע’נייה לרכוש את ספינת הנשק “קארין A”, שחמינאי עצמו הורה שתפליג לעזה, אך היא יורטה על-ידי צה”ל.27 

החיזבאללה, בפיקוחו של מוע’נייה, משמש גם צינור מעבר של כספים, נשק ואימונים לקבוצות טרור פלשתינאיות באמצעות “יחידה 1800″ בלבנון. זהו ערוץ נפרד מ”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, שהוקם זמן קצר אחרי נסיגת צה”ל מדרום לבנון בשנת 2000, ושדרכו מעביר החיזבאללה כספים וסיוע אחר ישירות לקבוצות פלשתינאיות כגון הפתח, הג’יהאד האיסלאמי והחמאס. זמן קצר לאחר שפרצה האינתיפאדה הפלשתינאית השנייה, בספטמבר 2000. מינתה אירן את מוע’נייה כדי שיסייע לגופי הטרור הפלשתינאיים, ובעיקר לחמאס ולג’יהאד האיסלאמי.28 נוכח הסיוע הגדול וההכוונה שמקבל החיזבאללה מטהרן, אין להניח שהמארב והחטיפה של שני חיילי מילואים על-ידי החיזבאללה ב-12 ביולי 2006, והתקפות הטילים שבאו לאחר מכן על ישראל, נעשו ללא היתר מההנהגה האירנית הבכירה. איש מודיעין מערבי הבקי באירן, הביע ביטחון רב שגם את החטיפות של החיזבאללה ושל החמאס ביוני וביולי, ולאחר מכן התקפות הטילים על ישראל מעבר לגבולותיה הצפוניים והדרומיים, ניתן לייחס למשמרות המהפכה, ובסופו של דבר – לאחמדינג’אד עצמו.29  למעשה, בלבנון היו כ-250 מדריכים של “כוח  קוּדס“, שסייעו ליחידות החיזבאללה.30

לדברי צה”ל, פעילי “כוח  קוּדס” בלבנון שיגרו עותק מתוצרת אירן של הטיל הסיני מונחה המכ”ם 820C, שפגע בספינת סיור ישראלית בשבוע הראשון של הלחימה והרג ארבעה אנשי צוות.31  מאז 2004 אימנה אירן כ-3,000 לוחמי חיזבאללה בבסיסי אימון מיוחדים של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” בטהרן, אספהן, משהד ואהוואז, שכללו כמעט כולם קצינים בכירים ובדרגות ביניים.32 

על-פי דיווחי חדשות באירן, בקיץ 2006 הובאו ללבנון מאות מהנדסים וטכנאים אירנים במסווה של משרתים מקומיים לדיפלומטים אירנים. הם ופעילי “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” הקימו מחסני תחמושת שהכילו טילים רבים.33 

אירן סיפקה לחיזבאללה גם טילים לטווח בינוני, וביניהם טילי ה”זילזאל” שיוצרו באירן, ומגיעים לטווח של 250 ק”מ. עלי אכבר מוהטאשאמיפור, שעומד כיום בראש המטה האירני לתמיכה באינתיפאדה הפלשתינאית, ולשעבר שגריר אירן בסוריה, אישר שטילי ה”זילזאל” נמסרו על-ידי אירן לחיזבאללה.34  לדברי מקורות של צה”ל, נמסר כי ל”כוח קוּדס” בלבנון יש שליטה מבצעית על משגרי הטילים לטווח בינוני של החיזבאללה. אירן סיפקה גם נשק אחר, מתוחכם ביותר, ובכלל זה הספקה נדיבה של חימוש נגד טנקים.35 

כמה אנליסטים אמריקנים טענו אמנם כי “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ו”כוח  קוּדס” שלו פועלים בעיראק ובבוסניה ללא תלות בהנהגה הבכירה באירן, אבל יהיה קשה יותר להעלות את הטענה הזאת במקרה של מלחמת לבנון השנייה. ל”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” לא היתה הסמכות או היכולת לבצע העברת כמויות גדולות של טילים, טילי נ”ט ונשק אחר מאירן לנמל-התעופה של דמשק, ומשם לעמק הבקאע, ללא אישור ישיר של ההנהגה הבכירה באירן. בעדותו בפני הקונגרס, אישר מתיו לויט, לשעבר פקיד במשרד האוצר ואנליסט נגד טרור של ה-FBI, את המעורבות הישירה של אירן בשליחת מטוסי מטען עם נשק מתוחכם, החל בטילים וכלה בנשק קל, לחיזבאללה בלבנון, באמצעות טיסות סדירות מטהרן לדמשק.36 

מאז המלחמה המשיכה אירן לשלוח נשק לחיזבאללה דרך נמל-התעופה הבינלאומי של דמשק. לדברי ה-Jane’s Defense Weekly, אחרי סדרת פגישות בין נציגי החיזבאללה לפקידים אירנים אירן מתכוונת לספק לחיזבאללה בחודשים הקרובים כמות של טילי קרקע-אוויר, ונמסר כי נציגים בכירים של “כוח  קוּדס” נכחו בפגישות.37  כן נמסר שהשלטונות האירניים סיפקו לחיזבאללה  טילי שיוט נגד אניות, מונחי מכ”ם “נוּר” מתוצרת אירן וטילי כתף נ”מ סיניים 1QW.38

שיתוף-הפעולה האירני עם החמאס, הג’יהאד האיסלאמי  הפלשתינאי והפתח

מאז מלחמת לבנון השנייה, הגבירה אירן את הסיוע הישיר לחמאס, ובאוקטובר 2006 התחייבה לסייע ב-250 מיליון דולר, כולל 100 מיליון דולר לתשלום משכורות ממשלתיות ברשות הפלשתינאית במשך שישה חודשים.39 אנשי החמאס והג’יהאד האיסלאמי הוסעו לאירן כדי להתאמן במחנות של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”.40  כן נמסר ש”כוח  קוּדס” הקים מחנות אימונים ברצועת עזה, כדי להתחרות במרכזי האימונים “מוראביטון” של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” באירן.41  אגב, עלי חמינאי, המנהיג העליון האירני, נפגש אישית עם רמאדן צאלח, מנהיג הג’יהאד האיסלאמי בוועידה שנערכה בטהרן ב-2002 בתמיכה לאינתיפאדה, ו”הבטיח להגדיל את הסיוע של אירן לג’יהאד האיסלאמי הפלשתינאי ב-70 אחוזים, כדי לכסות את ההוצאות של גיוס פלשתינאים צעירים למבצעי התאבדות”.42 

מאז בחירתו של מחמוד אחמדינג’אד, נשיא אירן, ביוני 2005, הידקה ההנהגה האירנית את שיתוף-הפעולה שלה עם כמה ארגוני טרור פלשתינאים, כדי ליצור פלטפורמות טרור אירניות ברצועת עזה ובגדה המערבית, סמוך למרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל. אחמדינג’אד אירח אישית מספר גדל והולך של משלחות  חמאס בטהרן. איסמעיל האנייה, ראש-ממשלת החמאס, שחזר מטהרן לעזה עם 35 מיליון דולר במזומנים הארוזים במזוודותיו, התייחס לאירן כעומק האסטרטגי של החמאס.42 

אנשי ביטחון ישראלים הצביעו על עלייה ניכרת באספקת נשק, אימונים ומימון מאירן לפלשתינאים מאז נסיגתה החד-צדדית של ישראל מרצועת עזה בספטמבר 2005. יובל דיסקין, ראש השב”כ, הזהיר בכמה הזדמנויות את ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי טונות של נשק מוברחות לעזה, שיהפכו אותה לדרום לבנון נוספת שעד מהרה תהפוך לאיום אסטרטגי על ישראל.44  

תפיסתה של ספינת הנשק “קארין A” האירנית בשנת 2002 הוא אולי ההמחשה הברורה ביותר למעורבות ישירה של ההנהגה האירנית בטרור נגד ישראל. ההחלטה לשגר את הספינה עם 50 טונות של נשק נתקבלה במשותף על-ידי עלי חמינאי, המנהיג העליון האירני ויאסר ערפאת, יו”ר הרשות הפלשתינאית, ואילו “כוח  קוּדס” היה אחראי לאריזת הנשק ולהטענתו על הספינה שבבעלות אירנית.45 

האירנים פועלים באמצעות “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”, החיזבאללה והחמאס כדי לשחזר ברצועת עזה את מערכת  ג’יהאד אל-בינה שהקימו בלבנון על מנת להסתנן לתשתיות הפעילות האזרחית וליצור בעצם פרובינציה אירנית נוספת שבה כל משרד אירני חשוב יקיים סניף.46  אירן הציעה אפילו לרשות הפלשתינאית הנחה ניכרת על הנשק שהובא ב”קארין A” בתמורה למתן היתר לנהל בית-חולים וארגוני רווחה חברתית אחרים ברצועת עזה, כדי ליצור תמיכה עממית בקרב הציבור הפלשתינאי, ש-85 אחוזים ממנו מתקיימים על סיוע בינלאומי. מבחינת אירן, עזה היא כבר הזדמנות בשלה לכבוש דריסת-רגל הומניטרית ככיסוי לפעילות של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ושל MOIS, וכדי להזרים סיוע ישירות לחמאס ולג’יהאד האיסלאמי. אירן מנסה כיום לבנות בעזה הסונית מודל הדומה לדרום לבנון השיעית. הסיוע הפיננסי והצבאי העצום של טהרן, והחדירה לשורות הציבור הרחב מיתרגמות לשליטה אירנית מעשית בשטח.47 

סיכום

אפשר להבין מדוע נרתע הנשיא בוש מלקשר בפומבי את פעילות “כוח  קוּדס” בעיראק עם המנהיגים האירנים הבכירים, אחמדינג’אד וחמינאי. הכישלון של הממשל להביא ליציבות בעיראק מערער את אמינות מדיניותה של ארצות-הברית ביחס לאירן. יתר על כן, קישור “כוח  קוּדס” להנהגה העליונה האירנית יציב את וושינגטון בעמדה עוינת יותר, בדרך לסכסוך צבאי אפשרי עם המשטר. על אף הסיכונים, הממשל אינו צריך לטשטש את העובדה ש”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ו”כוח  קוּדס” שלו משמשים “כלי נשק” אנושיים אישיים של הנהגת המשטר – כלי נשק חיוני שיאפשר לאחמדינג’אד ולחמינאי לאכוף את המהפכה על אירן ולייצא אותה לשאר העולם הערבי והמוסלמי, וגם למערב, בדרך למעמד של מעצמה עולמית.

נוכח הראיות המשכנעות שהוצגו לעיל באשר לתפקידו הישיר של חמינאי בייזום מעשי טרור נגד מטרות ישראליות, יהודיות ואמריקניות, יש חשיבות מיוחדת לדגש המיוחד שנוקטת ההנהגה הבכירה של המשטר כלפי “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ו”כוח  קוּדס“, כדי להגשים את יעדי המהפכה בעיראק. על-ידי הבנה זו, מנקודת ראותה של הנהגת המשטר, ערעור היציבות בעיראק, בלבנון, ברצועת עזה ובגדה המערבית, ובישראל, חלקים בלתי נפרדים מהמטרה האירנית הכוללת, המונעת על-ידי “השקפת יום הדין”, להשיג הגמוניה אזורית תחת מטרייה גרעינית. לוושינגטון ולבעלות-בריתה יש עדיין סיכוי לעצור את ההתפתחות הזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.

הערות

  • 1. שלושה אנשי מודיעין אמריקנים אישרו, בתדריך שלא לציטוט בבגדד, כי פעילותו של “כוח קוּדס” של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” כוללת התחמשות, אימונים וייעוץ לגופים מתקוממים ולמיליציות ומונחית על-ידי הדרגים הבכירים של ההנהגה האירנית, וציינו במיוחד את המנהיג העליון עלי חמינאי. סנואו, מזכיר העיתונות של הבית הלבן, אישר את ההערכה הזאת. עם זאת, רוברט גייטס, שר ההגנה, ואחר כך הנשיא ג’ורג’ בוש היו זהירים יותר. בוש אמר במסיבת עיתונאים בבית הלבן שנערכה ב-14 בפברואר 2007, כי “אנו גם יודעים כי ‘כוח קוּדס’ הוא חלק מהממשל האירני… מה שאיננו יודעים הוא אם המנהיג העליון של אירן הורה ל’כוח קוּדס לעשות מה שעשה”ראו:

 http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2007/02/11/AR2007021100479_pf.htm1

http://www.whitehouse.gov/news/releases/2007/02/20070214-

  • 2. http://www.nytimes.com/2007/02/17/world/middleeast/17quds.html?_r=1&ref=todayspaper&oref=slogin.
  • 3. http://www.msnbc.msn.com/id/17175607/site/newsweek.
  • 4. http://transcripts.cnn.com/TRANSCRIPTS/0702/15/cnr.01.html.
  • 5. אושר לכותב שורות אלה על-ידי כמה אנשי מודיעין וצבא ישראלים בכירים, בשיחות נפרדות בתל-אביב ובירושלים, בין 17 בפברואר ל-25 בפברואר 2007.
  • 6. King Abdullah II, “Iraq is the Battleground – the West against Iran,” Middle East Quarterly, v. XII, no. 2 (Spring 2005), http://www.meforum.org/article/688.
  • 7. Naim Qassem, Hizbullah: The Story from Within (London: Saqi, 2005), pp. 235-36.
  • 8. Kenneth Pollock, The Persian Puzzle: The Conflict Between Iran and America (New York: Random House, 2004), p. 199.
  • 9. Mordechai Abir, “Iran’s New Revolutionary Guards Regime: Anti-Americanism, Oil, and Rising International Tension,” Jerusalem Issue Brief, v. 5, no. 10, November 15, 2005. http://www.jcpa.org/JCPAHeb/Templates/ShowPage.asp?DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=443&PID=0&IID=536&TTL=Iran’s_New_Revolutionary_Guards_Regime:_Anti-Americanism,_Oil,_and_Rising_International_Tension
  • 10. “Iran’s ex-Foreign Minister Hints at Official Role in Terror Abroad,” Iran Focus, May 4,http://www.iranfocuscom/modules/news/article.php?%202005,.אף כי Iran Focus הוא אתר אינטרנט המסתייג מהמשטר, הוא נתגלה כמקור שימושי על-ידי אנשי מודיעין ישראלים ואמריקנים ואנליסטים, בנוגע לפעולות ה”כוח משמרות המהפכה האיסלאמית”.
  • 11. . Intelligence and Terrorism Information Center at the Center for Special Studies, http://www.terrorism-/info.org.il/malam_multimedia/English/eng_n/html/argentina_amia_e.htm.
  • 12. Intelligence and Terrorism Information Center at the Center for Special Studies, http://www.terrorism-info.org.il/malam_multimedia/English/eng_n/html/argentina_amia_e.htm
  • 13. Alireza Jafarzadeh, The Iranian Threat (Palgrave Macmillan, 2007), p. 73.
  • 14. “Judge: Iran Owes $254 Million for Khobar Towers,” Newsmax.com, December 22, 2006, http://www.newsmax.com/archives/ic/2006/12/22/130114.shtml?s=lh.
  • 15. http://www.pbs.org/wgbh/pages/frontline/shows/tehran/inside/govt.html לדברי האנליסט הישראלי-אירני מאיר ג’אוודאנפאר, מחבר הספר The Nuclear Sphinx of Tehran (Avalon 2007), אחמדינג’אד שדרג את קולו של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” במועצת הביטחון הלאומית העליונה מאז בחירתו ביוני 2005.
  • 16. Dan Diker and Shimon Shapira, “Iran’s Second Islamic Revolution,” in Iran, Hizbullah, Hamas, and the Global Jihad: A New Conflict Paradigm for the West (Jerusalem: Jerusalem Center for Public Affairs, 2007), p. 37. זמין גם ב-www.jcpa.org.
  • 17. לדברי אנתוני קורדסמן בספרו מ-2005,Developing Iran’s Military Capabilities, p. 47, as cited in William McMichael, “Iran Involved in Making IED’s Pentagon Says,” Army News, February 16, 2007.
  • 18. לדברי האני אל-חסן, השגריר הראשון של אש”ף לאירן, בפגישה עם כותב שורות אלה בירושלים, נובמבר 2006. חסן סיפר על ההערה שהשמיע לו ח’ומייני, בשיחה אישית בטהרן, זמן קצר אחרי המהפכה ב-1979, שירושלים היא בעדיפות נמוכה הרבה יותר בהשוואה לאתרים השיעיים הקדושים בעיראק.
  • 19. “Hizbullah as a Strategic Arm of Iran,” Intelligence and Terrorism Information Center at the Center for Special Studies, September 8, 2006, http://www.intelligence.org.il/eng/ eng_n/html/iran_hezbollah_e1b.htm.
  • 20. לדברי איש צה”ל בכיר ביותר, בשיחה עם כותב שורות אלה בירושלים, ב-21 בפברואר 2007. ראו גם את עדותו של האנליסט נגד הטרור, לשעבר איש ה-FBI, בשימוע משותף של הוועדה ליחסים בינלאומיים, תת-הוועדה על הטרור הבינלאומי, בית הנבחרים של ארצות-הברית, 16 בפברואר 2005, עמ’ 7.
  • 21. http://www.baltimoresun.com/news/nationworld/iraq/bal-te.envoy25jan25,0,6763210.story?coll=bal-iraq-headlines
  • 22. “Exclusive: Terrorist Training Camps in Iran,” as cited at Regimechange.com, February 7, 2006.
  • 23. “Hizbullah as a Strategic Arm of Iran,” Intelligence and Terrorism Information Center, September 8, 2006.
  • 24. מסקנה זו אושרה באוזני המחבר על-ידי ארבעה קציני צבא ומודיעין בכירים נפרדים, בשיחות נפרדות שהתנהלו בתל-אביב ובירושלים בין 17 בפברואר ל-25 בפברואר 2007. כל קצין סיפר לכותב שורות אלה כי הם היו בטוחים מאוד שההנהגה הבכירה באירן, כולל המנהיג העליון עלי חמינאי, מילאה תפקיד מרכזי, וממשיכה להורות על פעולות של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” ו”כוח קוּדס” נגד ישראל גם כעת, כמו במלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006.
  • 25. Dan Darling, “General Panic: Meet General Qassem Suleimani, Commander of Iran’s Anti-American Qods Force,” Weekly Standard, October 5, 2005.
  • 26. לדברי מקור בכיר מאוד בצה”ל, בשיחה עם כותב שורות אלה, 3 במרס 2007.
  • 27. עדותו של מתיו לויט, עמ’ 9. לויט העיד כי: “Haj Bassem, Mougnieh’s deputy, personally commanded the ship that met the Karine A at the Iranian island of Kish and oversaw the ship-to-ship weapons transfer” .
  • 28. עדותו של מתיו לויט, עמ’ 3.
  • 29. Iran, Hizbullah, Hamas, and Global Jihad: A New Conflict Paradigm for the West, p. 45.
  • 30. “Iranian Assistance to Hizbullah. Iran Revolutionary Guard Corps Officer: Hizbullah Has Iran-Trained Diver and Naval Command Units, Has Constructed Command Rooms for Hizbullah,” Middle East Media Research Institute (MEMRI) Special Dispatch Series No. 1220, July 31, 2006. אנשי כוחות הביטחון של ישראל ציינו כי 100 קצינים אירנים היו בשטח בלבנון. ראו:Yaakov Katz, “Sailors Bodies Identified After Warship Strike,” =Jerusalem Post, July 15, 2006.http://www.jpost.com/servlet/Satellite?apage2&cid=1150886004498&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull
  • 31. אושר לכותב שורות אלה על-ידי מקור בכיר ביותר בצה”ל. במאמר שהופיע ב-21 בפברואר 2007 בשארק אל-אווסאט, המופיע בלונדון, אישר קצין של “כוח משמרות המהפכה האיסלאמית” את הערכתה של ישראל כי קציני משמרות המהפכה סייעו לחיזבאללה ב-14 ביולי 2006, וירו טיל 802C אל כלי שיט של הצי הישראלי. http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=countries&Area=iran&ID=SP 122006#_ednref1ship,ship,http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=countries&Area=iran&ID=SP122006#_ednref1.
  • 32. Lt.-Gen. (Ret.) Moshe Yaalon, “The Second Lebanon War, From Territory to Ideology,” in Iran, Hizbullah, Hamas, and Global Jihad: A New Conflict Paradigm for the West, p. .17 ראו גם: Asharq Al-Awsat, July 16, 2006, www.aawsat.com/details.aspsectionfiltered=1&issue=10092&article=373285 .
  • 33. = “Iranian Assistance to Hizbullah….” http://memri.org/bin/articles.cgi?Page countries&Area=iran&ID=SP122006#_ednref1
  • 34. “According to an August 3, 2006, interview as cited by Intelligence and Terrorism Information Center, Center for Special Studies, August 8, 2006,” http://www.terrorisminfo.org.il/malam_multimedia/English/eng_n/html/ali_akbar_e.htm
  • 35. Uzi Rubin, “Hizbullah’s Rocket Campaign against Northern Israel: A Preliminary Report,” Jerusalem Issue Brief, Jerusalem Center for Public Affairs, August 31, 2006, http://www.jcpa.org/brief/brief006-10.htm.
  • 36. עדותו של מתיו לויט, עמ’ 9.
  • 37. “Iran to Supply Hizbullah Surface to Air Missiles,” Editorial, Jane’s Intelligence Report, August 4, 2006.
  • 38. שם.
  • 39. “Hamas Prime Minister Ismail Haniya Firmly Positioned Himself in the Iranian-Syrian Axis During His Visit to Damascus and Teheran,” Intelligence and Terrorism Information Center, December 12, 2006.
  • 40. Iran, Hizbullah, Hamas, and Global Jihad: A New Conflict Paradigm for the West, p. 72.
  • 41. Daniel Diker and Shimon Shapira, “Iran’s Second Islamic Revolution,” p. 38.
  • 42. עדותו של מתיו לויט, עמ’ 5.
  • 43. http://haaretz.com/hasen/spages/801252.html.
  • 44. http://www.isracast.com/Articles/Article.aspx?ID=172.
  • 45. לדברי איש מודיעין בכיר ביותר (לשעבר), שהיה מעורב ביירוט ה”קארין”, בשיחה עם כותב שורות אלה בירושלים, ב-21 בפברואר 2007.
  • 46. Iran, Hizbullah, Hamas, and Global Jihad: A New Conflict Paradigm for the West, p. 27.
  • 47. עדותו של מתיו לויט, עמ’ 8.