עבור לתוכן העמוד
Menu

המהפכה המתמדת

משטר האייתולות האיראני ממשיך לשגר מסרים מאיימים למדינת ישראל ולמערב בכלל. במסגרת תערוכת ענק באיראן נחשפים במהלך "עשרת ימי השחר" בימים אלו ועד לשישי הבא • מערכות וטכנולוגיות לחימה פרי פיתוחה • מיכאל סגל בכיר לשעבר באמ"ן בענף האיראני, וחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה חושף פרטים על המערכת הפנימית באיראן

40 שנים – המהפכה באיראן: קריקטורות בעיתונים האירניים בהם נראים אנשים ממשכנים את נכסיהם עבור רכישת בשר לקראת חגא ה”נורוז” האיראני בעוד כחודש, חוזרות על עצמן גם השנה. צלילת הריאל האירני יחד עם חסרים במוצרי  יסוד,  גורמים לעם שאמור לחגוג בימים הללו 40 שנות מהפכה האירנית, להתמרמר ולנצל את מעט הכלים שנותרו ברשותם להשמיע את קולם.

העיתונים המרכזיים נסגרו ורוב העיתונים האירניים היום הינם “עיתונים מטעם”. אמנם העיתונים המקומיים מוגבלים אבל במסתרים התהליך קל ופשוט יותר. במיוחד עבור חברי האופוזיציה הצעירים. תיעודים של מעצרים וכן קטעי הומור שחור מופצים בציבור וחושפים את המצב הפנימי באיראן לעולם כולו. סיסמאות נגד המשטר מופרכות לחלל ורבים בוחלים בחוקי האיסלאם ומפרים אותם.

“המצב שם קשה”, כך בעל באסטה בשוק ‘מחנה יהודה’ הירושלמי, שעלה לפני מספר שנים לארץ והותיר שם בני משפחה “אנחנו בקשר טלפוני. אפשר לומר שבאופן יחסי היהודים נהנים מתנאים נוחים”, הוא אומר ומדגיש מיד, “באיראן קיימת הפרדה ברורה בין יהודי לציוני, בעוד שאת הציונים חייבים להשמיד, ליהודים יש מקום. יש להם ייצוג בפרלמנט ומצבם הכלכלי הוא סביר”.

בשבוע שעבר נשמעו קולות שונים, וניתן להגדיר גם תמוהים מפיו של המנהיג חמינאי “היום המדינה עומדת בפני הלחץ והסנקציות הכלכליות הגדולים ביותר מזה  שנה”, אמר בטקס בקברו של חומייני. “היום בעיותינו 40 הן בעיקר בגלל לחץ מאמריקה ותומכיה. הממשלה והמערכת האסלאמית לא אשמים”. סיים בהגנה עצמית. הוא הבין כי התעלמות ממצבו הקשה של העם בנאום הינה אווילית, אבל זריקת האשמות למערב והפרכת הבטחות פנימה יכולה להועיל לו.

“ללא ספק, משטר האייתלות האיראני מצליח לשכנע קהלים רחבים באיראן, כי הדרך הבטוחה לשמור על איראן חזקה זה לא להיכנע לתכתיבים של המערב ובראשם השטן הגדול שהוא ארה”ב, והשטן הקטן – ישראל”, כך מיכאל סגל מי שהיה ראש חטיבת המחקר של איראן באמ”ן, וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

הוא אף מציין כי לקראת ציון יום המהפכה ה-40 שיחול בעוד שבוע, חשפה איראן בשידור חי טיל שיוט חדש לטווח ארוך. הטיל נחשף בחלק מתערוכה  אמצעי לחימה 300גדולה במסגרתה הוצגו למעלה מוטכנולוגיה מתקדמת: טילים, מזל”טים, חימוש, כלי טיס ושייט של ארגון תעשיות ההגנה האיראני. “במהלך  פברואר מנחיתת ח’ומיני באיראן 1-11″עשרת ימי השחר” ועד המהפכה, חושפת איראן את הישגיה הטכנולוגיים בתחומים שונים ובכלל זה בתחום הצבאי” אומר סגל. לדבריו המטרה היא לזירה הפנימית והבינלאומית, להוכיח שאיראן נותרה חזקה ומאיימת בד בבד.

סגל מדלג על הפערים בין היכולות הצבאיות הלא מבוטלות של איראן, התמיכה שלה בלבנון, חיזבאללה, עזה, תימן ועוד, לבין המצב הכלכלי הקשה מנשוא, איתו מתמודדים האזרחים. כאשר גם לדבריו ניתן לראות פערים בתוך החברה. יש את האזורים העשירים, שגם שם סובלים ממחסור בחומרים אבל בדרך כלל זה זמני. לעומת זאת יש את האזורים העניים שבתהליך העיור הם הולכים ומתרחבים. כך מגיעים המונים לגור בפחונים בעוני מחפיר. הוא אף מתמודד עם השאלה כיצד מדינה מתקדמת ונחשלת כאחד? מי מסייע מבפנים למערכת להמשיך לשרוד? ושמא אכן הממשל קורס רק מוקדם מידי מכדי לשים על כך את האצבע?

 

“מי ששולט היום בפועל ומגן על המשטר אלו הן ‘משמרות המהפיכה'”, כך סגל, ומתחיל לספר את ההיסטוריה של הגוף הפטריוטי למשטר “חומייני ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לפני ארבעים שנה וגייס את אנשי הפריפריה למה שנקרא היום “משמרות המהפיכה” הוא עשה להם מערכת של מוביליזציה חברתית. שילב אותם בכל המגזרים והיום הוא קוצר את הפירות. הם משרתים את משטר האייתולות. את האנשים הללו רואים בכל המוסדות הגבוהים בראשות ההנהגה. הם גם משמשים כראשי מחוזות ערים, שרים ואנשי צבא. את כור ההיתוך הם עברו במלחמת איראן-עירק ואחרי המלחמה קיבלו את חלקם”.

עוד מוסיף סגל “משמרות המהפכה יוצרים מהפיכה בתוך מהפיכה. לצבא האירני”, הוא מסביר, “יש גם הגנה פנימית שמעורבת בתוך האזרחים. זו זרוע נוספת לצבא הבאסיג’. הבאסיג’ הינו ארגון חברתי התנדבותי אליו מתגייסים אזרחים אירניים במטרה לשמור על הסדר האזרחי. ארבעים אחוז מהמקומות שמורים להם באוניברסיטאות באיראן ובעוד מקומות בעלי יכולת השפעה. כך מבטיחה ההנהגה לעצמה כי לא תהיה התקוממות ותסיסה מאיימת פנימית בתוך האקדמיה.

“אחת השכבות המאיימות ביותר על השלטון אלו הסטודנטים. הם אלו שרוצים לקבל תמורה על לימודי המקצוע שהשקיעו בהם ומגלים את עצמם מובטלים ברחוב. מהם קיים חשש משמעותי בתוך משטר האייתולות”. סגל ממשיך לתאר את המציאות שמאתגרת את הממשל האיראני “קיימת תופעה שהולכת ומתרחבת של “בריחת מוחות”. רבים מהסטודנטים מהגרים על מנת ליהנות מחיים תקינים ותמורה להכשרתם ויכולותיהם המקצועיות. המשטר מנסה לעצור את ההגירה הזו ולכן עוצר סטודנטים רבים באמתלות שונות. כך הוא בולם במידת האפשר את הזליגה. ואחרים נעצרים באשמות שלא היו ולא נבראו על מנת למנוע את הגירתם”. (גם למשטר העריץ בוונצואלה סייעה איראן להקים זרוע כמו הבאסיג’ . שם היא נקראת “קולקטיבו”. אותה זרוע מגינה על המשטר ומבלבלת את חברי האופוזיציה לגבי זהות חבריה. האינטרס האירני בוונצואלה הינו מובהק על רקע זה שהיא המדינה האחרונה שנותרה מוסלמית בדרום אמריקה ומהווה עוגן לאירנים).

משטר האייתלות מצליח למנוע את ההתנגדות הפנימית ולמגר אותה?

“ממש לא”, אומר בהחלטיות סגל “וככל שחולף הזמן והלחץ הבינלאומי על האזרחים האירניים, המצוקה של השלטון רק הולכת וגדלה. הם מנסים לשכנע את ההמונים כי ההיסטוריה האירנית והפיתוחים האירניים יצילו אותם. ומה שהכי חשוב, על מנת להגן על העם באיראן זה שמירה על הייחודיות. לדבריהם העצמאות היא הניצחון והביטחון. אבל האנשים שמתמודדים על בסיס יומיומי עם קשיים קיומיים, לא תמיד מצליחים להשתכנע”.

הוא מפרט “גשרים קורסים. חסרים חומרי גלם להכנת מוצרים בסיסיים כמו טיטולים לתינוקות וסוכר לשימוש ביתי. תשתיות לא מפותחות, והסיסמה חוזרת על מחאה “לא ללבנון, לא לתימן, לא לפלשתין – תשקיעו באיראן. הנאומים של המנהיגים לא יכולים להעלות את ערכה של המטבע. אנשים עובדים בשלוש ארבע עבודות, וגם בהם לא מצליחים לחיות ולרכוש מוצרים בסיסיים”. הביקורת על המערב גם היא לא נעדרת מהשיחה. במערב מתעלמים מהפגיעה בזכויות האדם באיראן. מבחינה זו ההידרדרות גם היא מגיעה לשיאים חדשים “הלחץ המערבי פונה בעיקרו לאזרחים, אבל בפועל לא הייתה דרישה, לא בהווה וגם לא בעבר להגן על זכויות האדם. גם בהסכם הגרעין הסעיף הזה לא היה כלול, ומצד האירופים שנמצאים עדיין בתוכו אין שום שיח על משטר שפוגע בזכויות אדם ודרישה של אכיפת חוקים מינימליים להגנה על חיים תקינים”. הוא מוסיף כי יש מעצרים של פעילים נגד המשטר, של עיתונאים. לאחרונה אלו הבינו כי יש דרכים אלטרנטיביות להפעיל לחץ על המשטר באמצעות תיעוד המעשים. כך שמתקיים לחץ מתון על המערכת לשיפור המצב.

כיצד מתמודדים בצד האירופי עם הסנקציות האמריקניות?

“הם ניסו לעשות מן עיקוף ולסחור באמצעים אחרים ולא בדולרים. אבל בגדול חברות בדרך כלל יבחרו להתעסק עם ארה”ב ולא עם איראן. אם מדברים על העדפה של צד אחד על חשבון השני. כך שזה בהחלט הביא לבריחה של משקיעות באיראן. אפילו חברות רוסיות הדירו רגליהן משם”. סגל מרחיב כי איראן היא לא מדינה נחשלת בבסיס, מלבד ההתפתחות הטכנולוגית שלה, היא עשירה במשאבים אך אלו לא מגיעים כלל לאזרחים. “איראן היא המדינה הרביעית בגודלה מבחינת אסדות נפט והשנייה מבחינת אסדות גז. העם האירני רואה את העושר רק מרחוק”.

סגל מבקש להדגיש “לאירנים יש כסף, רק שהוא מתועל למטרות אחרות. הם עדיין לא הגיעו למצב של בידוד כלכלי טוטאלי והשלטון וכל המקורבים, כמו משמרות המהפיכה ומשפחותיהם נהנים מהרווחים. חשוב לזכור כי המצב של העם האירני בימי אובאמה מאוד השתפר ועכשיו המצב שוב החמיר. בינתיים חמינאי ונתיניו מצליחים להשקיע בדברים שחשובים להם, כמו בטילים מדוייקים ובהגדלת כמות הטילים, שבעיניהם זו מטרה חשובה. המכה שהם קיבלו בחשיפות מנהרות החיזבאללה, אומנם הביאה להם נזק כלכלי עצום. אבל הם לא יורדים מהרעיון של השמדת ישראל וחמינאי גם חוזר ומדגיש את זה”.

אתה מאמין שהלחץ של העם האירני על השלטון יגרום להם לסגת מתכנית הגרעין?

“צריך להבין שנשק גרעיני הוא יותר מהתפוקה שלו, זה כוח תדמיתי עצום”, הוא אומר ומסביר את הפנים של הנשק הגרעיני “האירנים מסתכלים על צפון קוריאה, הם רואים את ההתנהלות שם. איך הם מנהלים משא ומתן עם ארה”ב כבר מספר שנים וממשיכים לחתור לנשק גרעיני וכך גם הם עושים. הם פועלים כל הזמן על אש נמוכה. הידע נמצא אצלם וגם היכולות, את זה לא גנבו להם. הדבר היחידי שהשתנה בתקופה האחרונה זה שהם האטו את הקצב. אבל לחשוב שהם ירדו מהחלום שלהם זה לא קרה וזה כנראה גם לא הולך לקרות”.

מהפיכה בהתהוות

סגל מדגיש כי יחד עם המורל הגבוה שעליו מנסים לשמור ראשי השלטון האירני. טבעת החנק על המשטר הולכת ומתהדקת. “יחד עם זה שחמינאי מנסה לשדר עוצמה ולהשקיע במקומות שנראים לו, האופוזיציה מרימה ראש. היא פועלת באמצעים מתוחכמים” הוא מוסיף עוד “אני מאמין שקשה לראות היום את השינויים וכנראה שאנחנו נמצאים בתוכה. גם אם היא לא נראית, היא מתרחשת ותתרחש. האירניים לא ישתקו לנצח, אי אפשר לחיות בלי תנאים בכלל”. לדבריו ההבטחות של נתניהו לסייע לעם האירני עם מים, בתנאי שהם יפילו את השלטון והלחץ של טראמפ יעשו משהו לאנשים שחיים במצוקה נוראית “בטווח ההיסטורי נוכל לציין את הזמן הזה כנראה כתקופה של מהפיכה”. כך הוא מסכם את הדברים.

שנות 40 במאמר שפרסם אלכס גרינברג לרגל  שנות 40המהפיכה באיראן – ב’מידה’ הוא סוקר את איראן האחרונות, ומסכם את מצבה היום כך: “נראה שהעם האיראני מאס לחלוטין בכפיה הממוסדת. מתווסף לכך המצב הכלכלי העגום של איראן תחת הסנקציות האמריקניות המחודשות”. עוד הוא מדגיש “עם זאת חשוב לציין שהבעיות הכלכליות העיקריות של איראן נובעות מהעדר שקיפות ומנהל תקין, שחיתות פושה בכל מקום וכלכלת הצללים המנוהלת על ידי האגפים האזרחיים של משמרות המהפכה. איראן נמצאת במשבר, וניצבת בפני אתגרים סוציו־אקונומיים ואקולגיים חמורים ביותר, למשטר אין מענה עבורם”.

יחד עם זאת פורסם בתחילת השבוע בעיתון “ישראל היום”, כי האיום האירני על ישראל מוחשי; “ראש המועצה האיראנית לביטחון לאומי, עלי שמחאני, אמר כי איראן שמה דגש על שיפור הדיוק של הטילים שברשותה ולא על הארכת הטווח שלהם. הוא הוסיף איום מרומז לפיו “לוחמי ההתנגדות” בעזה ובלבנון מחזיקים בטילים מדויקים וכי הם מוכנים לשגרם על ישראל ולהפוך את חיי תושביה לגיהינום “אם יעשה מעשה טיפשי”, עוד נכתב “במקביל, הצהיר מפקד משמרות המהפכה מוחמד עלי ג’עפרי, כי “סבלנותה של איראן עומדת לפקוע בעתיד הלא רחוק, וישראל צריכה לחשוש ממטר של טילים מדוייקים שינחת על ראשה”.

בסיכום המאמר כתב קופרווסר “פרויקט המנהרות בגבול לבנון, שעד שירד לטמיון עלה לחיזבאללה ולאיראן הון תועפות, משקף גם הוא את עומק המחוייבות והיצירתיות שהאיראניים משקיעים בפיתוח יכולות שיאפשרו להם לפגוע קשות בישראל. הטילים המדוייקים אמורים כעת להיות גולת הכותרת של אותן יכולות, ולכן ברור מדוע ישראל חייבת להמשיך לפעול ללא לאות לטרפוד המאמץ האיראני לצייד בהם את כוחותיה וגרורותיה לאורך גבולותינו”. בינתיים בישראל מתנהלת מחלוקת, האם האיום האירני גדול מאיום השחיתות השלטונית ושמא השילוב המנצח הוא זה שמנצח את הבחירות.

פורסם במוסף השבוע של העיתון פלס 8.2.19