לאחרונה מתרבות הידיעות על התגבשות הסכם חילופי אסירים בין ישראל לחמאס, אבל על פי מקורות פלסטיניים ברמאללה הבקיאים בנעשה בעזה, יש אומנם מגעים, ויש רצון לעשות עסקה, אבל בתוך החמאס יש מחלוקות רבות. כל קבוצה מנטרלת את השנייה, ועד לרגע זה, ראש השורא בעזה, יחיא סינוואר, לא הצליח לגבש תמימות דעים לגבי התנאים למימוש העסקה.
על פי מקורות אלה, יש בחמאס כמה קבוצות שלהן אג'נדות שונות, ואין להן עניין שסינוואר יצליח לגבש עסקה.
בראש "המתנגדים" אפשר לציין את איסמאעיל הנייה וחאלד משעל. הנייה שהיה מנהיג עזה עד להיבחרו של סינוואר. הוא לא השלים עם הדחתו, וכאשר יצא מעזה בגלל המתיחות מול סינוואר, גילה שגם בקטאר, שם נמצא הפוליטבירו שהוא אמור לעמוד בראשו, קודמו בתפקיד, חלאד משעל, שומר עדיין שומר את מעמדו החזק הודות ליחסיו הטובים יותר עם האמיר תמים.
משעל והנייה מחויבים כעת לקטאר, וקטאר יחד עם תורכיה, נמצאות במאבק מול מצרים בכמה חזיתות במזרח התיכון, כולל עזה, ולפיכך הן לא יכולות לאפשר לסינוואר ולמצרים את ההישג הזה.
מחמוד א-זהאר מייצג את האינטרסים של איראן, שהיא התומכת הראשית בגדודי אל-קסאם, והוא קשור למשרד חמאס בביירות, המקורב לחיזבאללה.
אבל, יש גם מחלוקות על רקע אזורי – פתחי חמאד המייצג את צפון עזה לא מסכים לתת לסינוואר, מדרום הרצועה, את מעמד הבכורה. הוא גם קשור לאופוזיציה הסלפית הפועלת בסיני נגד מצרים, והוא לא רואה בעין יפה את הקשר של סינוואר עם מצרים.
האם פירוש הדבר שלא יהיה הסכם? לא. המשפחות לוחצות. גם ההיסטריה שמא הקורונה תקטול את האסירים הדחוסים בבתי הכלא הניעה את המשפחות ללחוץ על ההנהגה, ויתכן כי מי שילחץ להביא את העסקה לכלל סיכום יהיו המשפחות.
יש לזכור עוד דבר: העסקה עשויה לקדם גם את ההסדרה עם עזה, שתקל את "המצור" ותאפשר לעזה להתקדם גם במסלול הכלכלי , וגם זה יכול להיות מנוף עממי לסיים את הפרשה.
אבל, האירגוניים לא יוותרו על "המאבק", וכפי שבלבנון חיזבאללה פועל נגד המגמות של "ממלכתיות" וחיזוק מעמד המדינה מול המיליציות, ומצליח. אין סיבה שפלג חמאס התומך בחיזבאללה לא יפעל באופן דומה גם בעזה.
