עבור לתוכן העמוד
Menu

הכרעה בסדר גודל בן־גוריוני

תוכנית החלוקה של טראמפ היא רק ההתחלה • אם תידרש ישראל לחלק את ירושלים יהיה צורך להחריגה מהתוכנית ואולי אף לגבש עמדה שונה כלפיה • פרשנות

באוקטובר 1937 כתב דוד בן־גוריון לבנו עמוס: “מדינה יהודית חלקית אינה סוף אלא התחלה… מנוף רב כוח במאמצינו לגאול את הארץ בשלמותה”. גם תוכנית החלוקה 2020 מבית היוצר של הנשיא טראמפ, שקורעת לשניים חבלי מולדת עתיקים של האומה הישראלית ואת ארץ ישראל ההיסטורית – אינה הסוף, אלא רק ההתחלה.

ישראל ניצבת עתה בפני הכרעה בסדר גודל בן־גוריוני: 73 שנה אחרי החלטת החלוקה ההיא, סידרה ההשגחה למדינת ישראל בראשות בנימין נתניהו שילוב נסיבות נדיר, שספק אם יחזור על עצמו בעתיד הנראה לעין. תוכנית המאה היא אכן הזדמנות של פעם במאה שנה, ועל ישראל לומר לה כן.

הפרטים המלאים של התוכנית יתבררו בקרוב, אבל אם מה שפורסם על אודותיה עד כה מדויק – אם ירושלים, אפילו ללא השכונות הערביות שמעבר לגדר, תישאר שלנו; אם הר הבית ייוותר בידינו; אם על כל היישובים היהודיים ביהודה ושומרון תוחל ריבונות ישראלית ואם ההתיישבות בחבלי הארץ ההיסטוריים, ערש האומה הישראלית, תיהנה מרצף טריטוריאלי לישראל ובתוכה היא – על ישראל לומר כן לטראמפ.

גם ב־1947 החלוקה קרעה את ארץ ישראל לשניים והותירה את הגליל המערבי והמרכזי, את חלקו המזרחי של הנגב, כולל באר שבע, ואפילו את יפו (כמובלעת ערבית) בתחומי המדינה הערבית. גם ב־2020 תוכנית טראמפ קורעת לשניים את יהודה ושומרון, לב מולדתנו, ומותירה כ־70% לישות פלשתינית עתידית, אבל את מה שעשו בעבר הזמן והסירוב הערבי, יעשו גם עתה, ובעתיד, הזמן והסירוב הפלשתיני. גם אנו לא נשב בחיבוק ידיים.

לאמץ עכשיו את מה שטראמפ מציע, זו רק ההתחלה ולא הסוף. אפילו אם לחלקים בתוכנית יש טעם מר – זה לא נגמר. תחשבו בן־גוריונית: הפלשתינים לא יוותרו על ירושלים, לא יוותרו על מדינה “מלא־מלא”, לא יפרקו את חמאס מנשקו וימשיכו לא להחמיץ כל הזדמנות להחמיץ כל הזדמנות.

הם יספקו לנו בעתיד מספיק עילות “להמשיך במאמצינו לגאול את הארץ בשלמותה”, כפי שניסח זאת דוד בן־גוריון, או בלשוננו היום: לדבוק בציונות של ציון, ב”צומוד” הציוני, לשמור אמונים לארץ ישראל ולמולדתנו ההיסטורית – לא רק מכוח הזכות התיאורטית, אלא מכוח הבניין המעשי של הארץ בגבולות 10 ביוני 1967, לאחר שחרור חבלי יהודה ושומרון.
מבחן הרצינות של נתניהו יהיה במימוש ההחלטה להחיל ריבונות על כל היישובים כאן ועכשיו, עוד לפני הבחירות, הן בממשלה והן בכנסת. זה יהיה גם מבחן הרצינות של ליברמן, שיצטרך להכריע הכרעה פנים ליברמנית: מה גובר אצלו על מה – ההתמכרות החולנית ל”רק לא ביבי”, או ניצול הזדמנות היסטורית שמבליחה פעם בכמה דורות. אם אכן “ישראל לפני הכל”, כפי שמבטיחה כחול לבן, בעלת בריתו הנוכחית של ליברמן, הרי שעליו להצביע עבור המתווה הזה.

 

כל מי שחורבן יישובי גוש קטוף צרוב בליבו כפצע פתוח; כל מי שדמעות זולגות מעיניו כל אימת שהוא נזכר במראות הגירוש וכל מי שמסויט בלילות מאפשרות שאי פעם גורל דומה יפקוד עשרות יישובים ועשרות אלפי תושבים מיהודה ושומרון – צריך ללכת על תוכנית המאה. יש בה לראשונה “נסיוב” עם מטרייה אמריקנית, שיכול למנוע זאת.

ועוד כוכבית גדולה, ענקית – ירושלים. בשעה ששורות אלו נכתבות, עדיין לא נודעו כל פרטי התוכנית, בפרט לא ביחס לירושלים, שלגביה מתפרסמות ידיעות סותרות.
אם חלילה תידרש ישראל לחלק ממשית את ירושלים מחדש או לוותר על מעמדה בהר הבית, הרי שיהיה צורך למצוא דרך להחריג את ירושלים מהתוכנית, לנסח אחרת את תשובתנו לטראמפ ואולי אף לגבש עמדה שונה ביחס לתוכניתו.

פורסם לראשונה באתר ישראל היום.