עבור לתוכן העמוד
Menu

דיון בסנט האיטלקי: קריאה לצעדים חריפים נגד האנטישמיות

ד"ר דורי גולד , נשיא המרכז הירושלמי צפוי להשתתף היום בדיון שיועבר בשידור חי באתר המרכז

ביום חמישי 16.1.2020 נערך בבניין הסנאט האיטלקי דיון חשוב תחת הכותרת “הצורות החדשות של האנטישמיות”.

את הדיון יזם סגן ראש ממשלת איטליה לשעבר  מתאיו סאלביני. סאלביני הזמין אל הדיון את ד”ר דורי גולד, נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה שינאם במקום.

במסגרת הדיון צפויה להעלות הצעה להקשחת הקריטריונים להגדרת האנטישמיות באיטליה ולאמוץ ההגדרות של IHRA בדומה למספר מדינות נוספות באירופה כמו צרפת ואוסטריה שעומדת לאמץ את ההגדרה זו.

המדינות החברות ב-IHRA הינן: ארגנטינה, אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, בולגריה, קנדה, קרואטיה, צ’כיה, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, אירלנד, ישראל, איטליה, לטביה, לוקסמבורג, הולנד, נורווגיה, פולין, רומניה, סרביה, סלובקיה, שוודיה, שוויץ,  אנגליה וארה”ב.

הגדרת העבודה של אנטישמיות שאומצה ע”י IHRA:

הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) החליטה ב-26 במאי 2016 לאמץ את הגדרת העבודה של אנטישמיות שאינה מחייבת משפטית:

“אנטישמיות היא תפיסה מסוימת של יהודים, שיכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים. ביטויים מילוליים וגופניים של אנטישמיות מכוונים כלפי יחידים, יהודים או לא-יהודים, ו-או נגד רכושם, נגד מוסדות של קהילה יהודית ואתרים דתיים”.

כדי להנחות את IHRA  במלאכתו, הדוגמאות הבאות ישמשו להבהרה:

ביטויים מעין אלה יכולים גם להיות מכוונים נגד מדינת ישראל, כשזו נתפסת כקולקטיב יהודי. עם זאת, ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה יכולה להיתפס כאנטישמית. לעתים קרובות, אנטישמיות מאשימה יהודים ברקימת מזימות כדי להזיק לאנושות, ולעתים קרובות נעשה בה שימוש כדי להטיל את האחריות על היהודים בגין כל מה שמשתבש. אנטישמיות באה לידי ביטוי בדיבור, בכתיבה, באופנים ויזואליים ובמעשים, ועושה שימוש בסטריאוטיפים אפלים ובקווי אופי שליליים.

דוגמאות עכשוויות של אנטישמיות בחיים הציבוריים, בתקשורת, בבתי-ספר, במקומות עבודה ובמרחבים דתיים יכולות לכלול גם, אך לא רק, את הנקודות הבאות:

  • קריאה לעזרה או הצדקת הרג יהודים או פגיעה בהם בשם אידיאולוגיה קיצונית או בשם ראייה דתית קיצונית.
  • העלאת התייחסויות זדוניות השוללות מיהודים את אנושיותם, עושות להם ד-הומניזציה, דמוניזציה או מייחסות להם סטריאוטיפים כיחידים או כקשורים לעוצמה של היהודים כקבוצה – כמו, אם כי לא באופן בלעדי, המיתוס על מזימה יהודית עולמית לשלוט על התקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה.
  • האשמת היהודים כעם בהיותם אחראים למעשים שליליים, אמיתיים או מדומים, שבוצעו ע”י אדם יהודי אחד או קבוצה, או אפילו למעשים שבוצעו ע”י לא-יהודים.
  • הכחשת קיום, מטרת, המכניזם (למשל תאי-הגזים) והמגמתיות של השמדת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית, תומכיה ובני בריתה במהלך מלה”ע השנייה (השואה).
  • האשמת היהודים כעם, או את ישראל כמדינה, בהמצאת השואה או הגזמת ממדיה.
  • האשמת אזרחים יהודים, שאינם חיים בישראל, בהיותם נאמנים יותר למדינת ישראל או בהעדפת האינטרסים של היהודים ברחבי העולם על פני האינטרסים של המדינה בה הם חיים.
  • הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל היא יוזמה גזענית.
  • יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן, שאינו צפוי או נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת.
  • שימוש בסמלים או בדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית (כמו למשל הטענה, שהיהודים הרגו את ישו או עלילות-דם) כדי לאפיין את ישראל או ישראלים.
  • השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים.
  • ראייה קיבוצית של היהודים כאחראים לפעולותיה של מדינת ישראל.

מעשים אנטישמיים הם פליליים כאשר הם מוגדרים כך בחוק (למשל, הכחשת שואה או הפצת חומרים אנטישמיים במדינות מסוימות).

מעשים פליליים הם אנטישמיים כאשר נשואי המתקפות, בין שהם אנשים או רכוש – כגון בנינים, בתי-ספר, מקומות תפילה ובתי-קברות – נבחרו לפגיעה משום שהינם, או נתפסים להיות, יהודיים או קשורים ליהודים.

אפליה אנטישמית היא מניעה מיהודים הזדמנויות או שירותים הפתוחים לאחרים והיא איננה חוקית במדינות רבות.

 

בכנס השתתפו גם דאגלס מורי, עיתונאי, סופר ומוביל דעת קהל וראמי עזיז – חוקר מזה”ת מצרי קופטי,  חוקר פוליטי של הסכסוך הישראלי – פלסטיני חבר במכון לחקר האנטישמיות.