עבור לתוכן העמוד
Menu

הטקטיקה החדשה של ה-BDS: מעבר לזירה הפוליטית והרחבת הגדרות החרם על ישראל

מחקר חדש חושף: תנועת החרם מחדירה נציגים לפרלמנטים שונים וקוראת להחרמה של "פעילות התורמת להתנחלויות", כך שייכללו בחרם כמעט כל הגופים במשק הישראלי • עורך המחקר, אשר פרדמן: "אם לא ניערך למצב החדש כמו שצריך - נחטוף" • כל הפרטים

פרסום ראשון: ה- BDS מעביר את מאבקו בישראל למישור המשפטי ולזירה הממשלתית-פוליטית. לנוכח הצלחותיה הרבות של ישראל במאבק נגד תנועת החרם האנטישמית ה- BDS, משנה תנועה זו את מרכזי הכובד של פעילותה במאמץ לעקוף את המכשולים שיצרה ישראל ולמנף מחדש את החרם הבינלאומי על המדינה – כך חושף מחקר חדש שערך אשר פרדמן, אחד מבכירי המשרד לעניינים אסטרטגיים לשעבר, שמתפרסם על ידי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

לפי המחקר, תנועת ה-BDS מרחיבה את פעילותה המשפטית נגד חקיקה האוסרת את פעילותה בארצות הברית ובאירופה, וכבר זכתה להישגים בתחום זה בגרמניה ובארצות הברית ולקביעות בתי משפט שלפיהן איסור הפעילות של תנועת החרם מהווה פגיעה בזכויות החוקתיות.

“אני רואה מגמות חיוביות במאבק נגד ה-BDS וחושב שבפעם הראשונה ישראל הצליחה לעצור את המומנטום של התנועה הזו ולהעביר אותה למצב של מגננה”, אומר פרדמן, בעבר יועץ לענייני תפוצות וראש המטה של השר לעניינים אסטרטגיים, בראיון ל”ישראל היום”. “אבל פעילי התנועה זריזים מאוד בהתאמת הפעילות שלהם לתנאים החדשים ובזיהוי הזדמנויות חדשות. האתגרים החדשים מחייבים את ישראל לפעול במהירות. אם לא ניערך למצב החדש כמו שצריך – נחטוף, גם במסגרת התגובה הבינלאומית להחלת הריבונות”.

פרדמן מצא במחקרו שקמפיין החרם מעביר גם את מרכז הכובד שלו מזירות כמו הקמפוסים והאיגודים המקצועיים – לזירה הממשלתית והפוליטית. ארגוני החרם הופכים לשחקנים פוליטיים משוכללים ברמה הפוליטית המדינתית, כמו במסגרת המפלגה הדמוקרטית האמריקנית, הלייבור הבריטי, ומפלגת “פודמוס” בספרד שחברה לראשונה בממשלה החדשה, וגם ברמת הרשויות המקומיות והמחוזיות, במטרה להעביר החלטות BDS נגד ישראל.

“בישראל אוהבים להתמקד בחברות הקונגרס רשידה טלייב ואילהאן עומאר מכיוון שהן קולניות, אך ארגוני החרם הרציניים, שחלקם קשורים לגורמי טרור, פועלים בצורה יותר מתוחכמת יחד עם חברי קונגרס מנוסים כדי לקדם קמפיינים אנטי-ישראליים שקטים. לדוגמה, הקמפיין שמאשים את ישראל בהפרת זכויות הילדים הפלשתינים, שכולל דרישה להתניית הסיוע האמריקאי לישראל בהפסקת ה’הפרות’ הללו”, מדגיש פרדמן.

במסגרת שינוי פעילותם, אימצו ארגוני החרם טקטיקה חדשה במטרה לקדם מהלכים אנטי-ישראליים בגופים בינלאומיים ובאיחוד האירופי. במקום לקרוא לחרם על כל מדינת ישראל, הם משתמשים בשפה של התנגדות ל”התנחלויות” אך פועלים להרחיב את ההגדרה של “פעילות התורמת להתנחלויות”, שאותה יש להחרים, כדי שתכלול כמעט כל חברה ישראלית, חברה זרה גדולה בארץ והבנקים הישראליים.
“‘הרשימה השחורה’ של האו”ם, שבה מופיעות חברות שיש להחרים בגלל שהן תורמות להתנחלויות, אינה אירוע חד פעמי”, מבהיר פרדמן. “הרשימה תעודכן בכל שנה, וה-BDS ינסו לצרף אליה חברות חדשות”.

מעבר לכך, קובע פרדמן כי הסכנה האמיתית בתגובה האירופאית להחלת הריבונות היא ללא סנקציות חמורות על ישראל מצד האיחוד האירופי, אלא מצב שבו הוא ירחיב באופן שקט והדרגתי את עקרון ההבחנה בין שני צדדי הקו הירוק, מה שעלול להוביל להחרמה של כל גוף שיש לו קשר כלשהו ליו”ש. לשם כך, לא נדרש קונצנזוס של כל המדינות החברות באיחוד האירופי מאחר שמדובר בהחלטות המתקבלות בדרג פקידותי.

“עד היום לא זיהינו מימון אירופי ממשלתי לארגון החרם הפלשתיני המרכזי עצמו, ארגון ‘ועד ה- BDS הלאומי’ של עומר ברגותי”, מוסיף פרדמן. “המחקר חושף שמבחינה אדמיניסטרטיבית, אותו ארגון חרם הוא בעצם ‘פרויקט’ של ארגון אחר, שנקרא ‘רשת הארגונים הלא-ממשלתיים הפלשתינית’. הארגון הזה קיבל בעבר כסף ממשלתי מהאיחוד האירופי, נורווגיה וגרמניה, והוביל לאחרונה את המאמץ לסכל התניית מימון מהאיחוד לארגונים פלשתיניים בהיעדר קשרים לטרור. ישראל חייבת להיערך לסיכול המהלכים האלה. אסור שממשלת ישראל והרשת הפרו-ישראלית ירפו את ידם במערכה”.

פורסם ב”ישראל היום”.

 

לקריאת המחקר המלא באנגלית.