עבור לתוכן העמוד
Menu

ההסכם בסוצ’י: הכורדים מחפשים עצמם

ההסכם בין רוסיה לטורקיה בעקבות פגישת המנהיגים אתמול מוביל למודל דומה להסכמים בגבול ישראל • הפיצול במחנה הכורדי ממשיך להכשיל אותם

נשיא רוסיה, פוטין, ונשיא תורכיה, ארדוואן, חתמו הלילה על “הסכם סוצ’י” בנוגע לעתיד השטח הכורדי בסוריה. עיקרו של ההסכם הוא ש”יחידות הגנת העם” הכורדיות ייסוגו מן הגבול עם תורכיה, ואת מקומם יתפסו יחידות של “המשטרה הצבאית” של רוסיה.

הסכם דומה הושג על ידי סוריה וישראל על פינוי הלוחמים הסונים מן החורן, קביעת עומק הנוכחות האיראנית מן הגבול עם ישראל בגולן, ופטרולים המשטרה הצבאית הרוסית באזור החיץ הלא רשמי.

הסכם הה רומז כי היה הסכם חשאי בין הנשיא טראמפ לבין הנשיא פוטין בעניין אזור החיץ בין תורכיה לכורדים, אבל לא ברור אם ההסכם יש בו כדי לתת מענה להגנת הכורדים, כי עיקר הבעיה כרגע היא ניהול מלחמה שעלולה להגיע להשמדת עם, דבר שעלול להתרחש בעתיד, אלא יישוב מיליוני ערבים, פליטים מסוריה, בכורדיסטן, ושינוי אופייה הדמוגרפי מכורדי לערבי סוני. ארדואן מדבר על זה בגלוי, וזאת למעשה הפרקטיקה של מלחמת סוריה – מלחמה דמוגרפית של עקירת הסונים, או להפך, עקירת העלווים. הנוצרים כבר נעקרו.

עיקר הבעיה של הכורדים אינה בהכרח הכוונות של ארדואן כלפיהם, אלא חולשתם הפנימית, הפילוג חסר התקנה בתוכם, וחוסר יכולתם לשתף פעולה מול אוייב חיצוני. אדרבא, במקרים רבים הם הכשילו זה את זה “אל מול פני אוייב”. ארדואן מטפח את יומרותיו כלפיהם כי מכיר הוא היטב את נקודות התורפה שלהם. אילו עמדו מולו מאוחדים ונחושים הוא היה נזהר מאוד שלא להיכוות מהם.

הסכסוך הפנים כורדי

בסוריה לבדה יש כתריסר מפלגות ורסיסי מפלגות שונות אשר ה”מוחארבאת” של אסד טרחו להקים כאשר הם עדיין שלט באזור ביד רמה, וזאת על מנת לפורר את המרקם הפוליטי של הכורדים. המפלגה השלטת היא PYD – המפלגה הדמוקרטית המאוחדת, ומנהיגה סאלח מוסלם. הביטוי “דמוקרטי” כאן הוא במובן הקומוניסטי, ולא הליברלי. זאת מפלגה מרקסיסטית קיצונית, על גבול הטרוצקיסם, ויש לשים לב כי השם כורדיסטן איננו כלול בשמה, בגלל אמונותיה הקוסמופוליטיות, והיא מתייחסת ללאומיות כאל עניין “ריאקציוני”.

ה PYD השתלטה על הכורדי בסוריה בהסכמת משטרו של אסד האב, מכיוון שהייתה מקובלת על ברית המועצות של אז, בגלל האידאולוגיה שלה שהייתה דומה לאידאולוגיה הלאומית סוציאליסטית של מפלגת הבעת’, אבל בעיקר מכיוון שלא הגדירה את עצמה כמפלגה כורדית.

באותם ימים הייתה הסכמה מלאה בין סוריה, איראן ותורכיה שלא להכיר בלאומיות הכורדית. שלוש המדינות דיכאו כל ביטוי תרבותי כורדי. לא הרשו לדבר בשפה הכורדית, בוודאי שלא ללמד בשפה הזאת בבחינת “אן כורדים – כורדים יוק”. בסוריה הם היו ערבים, בתורכיה תורכים ובאיראן – איראנים. המשטר של אסד גם הרחיק לכת הרבה יותר – הוא לא העניק אזרחות לפלח מאוד גדול של הכורדים, ולמעשה בסוריה רבים מהם, לא ברור כמה, היו חסרי אזרחות כלשהי.

מכיוון שה- PYD לא ראתה בטיפוח הלאומיות הכורדית מטרה עליונה, אלא דגלה באידאולוגיה קוסמופוליטית, היא לא התעמתה עם אסד בעניין הזה. אדרבא, יחסיה עם דמשק היו טובים מאוד. רק כאשר פרץ המרד הסוני הגדול נגד משטר אסד העלווי, פתחה PYD כיתות לימוד ראשונות בשפה הכורדית בחלב. כאשר PYD העמיקה את האוטונומיה שלה וחידדה את אופייה הכורדי, לא טרח אסד לשלוח נגדה כוחות, משום לא הגדיר אותה כאויב בעל עדיפות עליונה, והעדיף להתמקד בלחימה נגד הערבים הסונים.

היחס המקל של אסד כלפי הכורדים לא השתנה גם אחרי ש PYD קראה לשטח בשליטתה ROJAVA שפירושו “מערב כורדיסטן”, כלומר: כורדיסטן סוריה משתייכת לעומק הכורדי, ולא לעומק הסורי. מקורות כורדיים מסרו לנו, כי PYD השאירה על מכונם את משרדי ה”מוחאבראת” של אסד במקומם, ואפילו היה משרד של המודיעין של אסד בשדה התעופה של קמישלי.

הימנעות PYD מלהגדיר את הטריטוריה שלהם ככורדית גם הביאה אותם לכנות את הכוח הצבאי שלהם כ”יחידות הגנת העם”, בלי לומר איזה עם, ולמעשה שיתפה בכוח גם בני שבטים ערביים שיש להם מסורת ארוכה של שיתוף פעולה עם הכורדים שבתוכם הם יושבים.

האופי “המהפכני” של PYD לא הלם את אופיים של הכורדים, שהם שמרנים ביסודם, מעריכים את ערכי המשפחה, ואינם מהפכנים. PYD נכנסו לחלל הריק שנוצר בסוריה אחרי המרד הכורדי נגד אסד האב ב- 2004, שאותו הנהיגו המשפחות המסורתיות של עבאס וחקי. בגלל חוסר עניין בינלאומי במרד, אסד האב דיכא את המרד בשיטותיו הידועות, וראשי המשפחות המורדות ברחו מסוריה, וארגנו את האופוזיציה למשטר אסד בגולה במסגרת אירגון העל של האופוזיציה הגולה: כורדנאס.

אחרי ש PYD התבססה התחזק שיתוף הפעולה בינה לבין תנועת המחתרת הכורדית בתורכיה ה PKK – מפלגת הפועלים הכורדית. כמו PYD גם PKK דוגלת באידאולוגיה מרכסיסטית מהפכנית, אבל לא מסתירה את הזדהותה עם המאבק הכורדי לעצמאות ולהתנקות מתורכיה.

ארדואן מעריך את שאיפות PKK ודרכי הטרור שלה כסכנה קיומית על תורכיה, ובגלל זה הוא נחוש לפעול בתוך סוריה.

למרות שה PYD מכחישה זאת, יש קשר בין שתי התנועות, ומנהיג PKK עבדאללה אוג’לאן פעל מתוך סוריה כאשר הנהיג את הטרור בתוך תורכיה, וזיכה את תנועתו בתואר המפוקפק “תנועת טרור” אצל מעצמות המערב. ארדואן נתלה בהגדת המערב את PKK כתנועת טרור כדי לומר שגם PYD היא תנועת טרור, וכי המלחמה נגדם היא מלחמה בטרור.

מול המפלגות המרקסיסטיות בסוריה ובתורכיה, המפלגות המובילות בעיראק הן שמרניות ומונהגות בידי המשפחות שהיו במאות השנים האחרונות המשפחות המובילות של הכורדים- משפחת ברזאני באירביל, ומשפחת טאלבאני בסוליימאנייה, אבל יש ביניהן הבדלים עקרוניים המכשילים את שתיהן. בעוד משפחת ברזאני בארביל חותרת לעצמאות כורדית, משפחת טאלבאני חותרת להשתלבות בעיראק. בעוד משפחת ברזאני פיתחה יחסים סבירים עם תורכיה, למשפחת טאלבאני יש יחסים טובים עם איראן. חוסר התיאום בין שתי המשפחות המנהיגות את הכורדים בעיראק הוביל לכישלון הכרזת העצמאות הכורדית של חבל אירביל באוקטובר 2017. גרוע מכך, הכשלת מהלך העצמאות הכורדית בהנהגת ברזאני תואמה בין משפחת טאלבאני יחד עם קאסם סוליימאני.

לאיראן יש עוד אחיזה מול הכורדים בעיראק, עם המפקדה האחורית של PKK בהרי קנדיל, ומפקדם ג’מיל באייק. כך, שהכוח הטרוריסטי של הכורדים קשור באיראן, והיא יכולה להפעיל אותו בתורכיה על פי שיקוליה. כרגע היא לא עושה זאת, כי יש קשר טוב עם ארדוואן שמתעלם מן החרם הכלכלי על איראן, אבל אם יתפחו קרבות בסוריה עם צבאו של אסד, או ש PYD , שלא נתקה מעולם את קשריה עם אסד, תאוים, יש לצפות לחידוש הטרור הכורדי בתורכיה.

ארדואן פועל לחסל את האיום של הטרור הכורדי בתורכיה, אבל דווקא יכול להיות שהוא יעורר אותו.