עבור לתוכן העמוד
Menu

ההיסטוריה של שער הרחמים

המוקד האחרון על הר הבית - שער הרחמים, הוא מוקד נוסף בסכסוך ההיסטורי על המקום הקדוש

לני בן דוד, איש המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ולשעבר דיפלומט בכיר בשגרירות ישראל בוושינגטון, פרסם אמש חומרי רקע היסטוריים על “שער הרחמים, המקום אליו מתנקזת כיום עיקר תשומת הלב של הרש”פ וירדן, המטרה לנסות ולסכל את תכנית המאה של טראמפ. דבר זה פורסם לראשונה באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, על ידי המזרחן יוני בן מנחם.

בן דוד מציין כי שמו הערבי של שעבר הרחמים הוא “”באב אל-רחמה”. לפי המסורת היהודית בשער הרחמים (או שער הזהב) יעבור המשיח. בשנת 1800 השער נאטם על ידי השלטון העותומאני ובית קברות מוסלמי הוצב במקום במטרה “למנוע את המעבר של המשיח”.

בתוך המתחם, כך כותב בן דוד, נמצא חלל גדול של חדר ועמודים עתיקים המתוארכים לבית המקדש, כך לפי תמונות שחשף משנת 1900.

כיתוב לתמונה של החדר בתוך שער הזהב קורא: “פנים של שער הזהב”.
השער המתועד כאן, נבנה ככל הנראה במאה השביעית או השמינית לפנה”ס ונבנה מעל שער קדו יותר. במאה ה-11 יהודים נהגו לבקר במקום ונמצאו חריטות של שמות עבריים על הקירות.

בשנת 1969 סטודנט לארכאולוגיה בשם ג’יימס פלמינג, שחקר את המקום, נפל לתוך בור עמוק וגילה לתדהמתו חלל גדול נוסף מתחת למקום אותו תיארנו מקודם. הבור היה מעוטר בקשתות של השער הקדום מתקופת בית המקדש ובעצמות אדם רבות וכן במלט בו השתמשו לקברים בבית הקברות שהיה מעל.

בן דוד מעריך כי העצמות האדם במקום הם משנת 625 לפנה”ס, בזמן המרד היהודי כאשר היהודים סייעו לפרסים במלחמה נגד הביזנטיים. בעבר מתועד צבא יהודי שבראו עמד בנימין מטבריה שהצליח להשתלט על העיר לכמה שנים ובעת כיבוש העיר טבח בלוחמים הביזנטיים באזור האמור.