עבור לתוכן העמוד
Menu

הבחירות ברש”פ – סוגיית מזרח ירושלים

שלוש פעמים השתתפו ערביי מזרח ירושלים בבחירות לרשות הפלסטינית. האם במאי תהיה הפעם הרביעית? לא בטוח

עיקרי הדברים

* אם אבו מאזן יחשוש מניצחון חמאס או מהתחזקות כוחו של ברגותי, יתכן וישתמש בהתעלמות הישראלית מבקשתו בעניין מזרח העיר, כדי לסגת מהבחירות

* אירופה וארה”ב היו מעדיפות לתקשר עם שלטון פלסטיני נבחר ולא עם כזה ששולט ברציפות כבר 15 שנה ללא בחירות

* ב-2006 בג”ץ דחה עתירה נגד קיום הבחירות לרש”פ גם במזרח ירושלים, אך רק מיעוט מבעלי זכות הבחירה שם הצביעו

* אם יהיו בחירות גם במז’ ירושלים, יתכן שכמו בעבר המצביעים יפוצלו בין גרעין העיר המזרחית, לבין שכונות הקצה שעל גבול השיפוט

* אם ישראל תסכים להשתתפות של תושבי מזרח ירושלים בבחירות, היא תבקש לוודא שארה”ב לא תחזור בה מההכרה בירושלים כבירת ישראל בתקופת טראמפ

 

הבחירות למועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית בחודש מאי הקרוב, מציבות שוב את ישראל והרש”פ בעמדה של ויכוח ועימות סביב אחת הסוגיות הרגישות שמלווה את היחסים  ביניהן כבר שנים:  מעמדם ועתידם של תושבי ושטחי ‘מזרח ירושלים’.

במוקד העימות ניצבת הפעם השאלה: האם גם תושבי ‘מזרח ירושלים’ – שחיים תחת ריבונות ישראלית כבר 53 שנה ואינם שייכים לרש”פ –  יוכלו להשתתף בבחירות הללו, בהנחה שאכן יתקיימו?

התקדימים ההיסטוריים להשתתפות של תושבי מזרח ירושלים בבחירות לרש”פ כבר קיימים. הם דומים, אך גם לא דומים למציאות כיום:

הם דומים, כי בשנים  1996 , 2005 ו – 2006, כבר ניצלו אלפים מתושבי מזרח ירושלים את זכות הבחירה שניתנה להם, בהסכמת ישראל, והשתתפו בתנאים מגבילים כאלה ואחרים, בבחירות לרשות הפלסטינית.

כרזה הקוראת להשתתפות של התושבים להצבעה בבחירות
כרזה הקוראת להשתתפות של התושבים להצבעה בבחירות

הם לא דומים, כי האפשרות שערביי מזרח ירושלים ישתתפו שוב בבחירות מעין אלה, מגיעה בתקופה של מציאות מדינית שונה ואחרת.  מנקודת מבטה של ישראל שותפות של ערביי מזרח ירושלים בבחירות לרש”פ, עלולה לעמעם ולפגוע בהישג ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל בתקופת טראמפ, הכרה שהממשל הנוכחי, לפחות בינתיים, לא הסתייג ממנה.

נקודת המבט של הפלסטינים הפוכה: שותפות של ערביי מזרח העיר בבחירות לרש”פ, מתפרשת כפעולת תגמול נחוצה,  כמעט הכרחית וכמהלך נדרש ומאזן, להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים ולהכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל.

הבחירות במז’ י-ם כפתח מילוט?

בתוך הזירה הפלסטינית עצמה,  יש הערכות שונות באשר לתפקיד האמיתי שממלאת הדרישה של הרש”פ לשותפות של המזרח ירושלמים בבחירות הללו.

עד לפני שבועות אחדים נטו פרשנים רבים להניח, שאם אבו מאזן יווכח שהוא עומד בפני הפסד ושחמאס עומד לכבוש את השלטון לא רק בעזה אלא גם ביו”ש – הוא ישתמש בסירוב הישראלי הצפוי לאפשר לערביי מזרח העיר להשתתף בבחירות, ויכריז, שללא בחירות גם במזרח ירושלים, לא יתקיימו בחירות כלל.

אלא שנראה שההערכה זו הייתה נמהרת מדי. לא רק חמאס לוחץ על אבו מאזן לקיים את הבחירות כמעט בכל מחיר וחותר להבנות עימו בעניין. עקרונית – גם האיחוד האירופי והממשל החדש בוושינגטון רואים אותן בחיוב.

מקורבי הנשיא ביידן כבר העבירו לאבו מאזן את ציפיות הנשיא ומזכיר המדינה בלינקן. הם הבהירו לפלסטינים  שממשל ביידן ישקול האם וכמה מאמצים להשקיע בסוגייה הפלסטינית, אם לא ישתכנע שלאבו מאזן וממשלו יש לגיטימציה ותמיכה ציבורית לייצג את הפלסטינים, ושלצורך כך דרוש הליך דמוקרטי שקוף ומפוקח בדמות בחירות.

מסרים נחרצים אף יותר הגיעו גם מאירופה. גם מדינות האיחוד האירופי, שמעבירות כספים לרש”פ, דורשות מאבו מאזן לקיים בחירות בגדה וברצועה.

ברש”פ עצמה נראה, ש’הסוסים’, במידה רבה, ‘כבר ברחו מהאורווה’. גם אם אבו מאזן שחרר את הצהרת הבחירות שלו רק כבלון ניסוי, או כהצהרה שנועדה לרצות את הקהילייה הבינלאומית, מבלי שהתכוון באמת לממש אותה, עכשיו, קשה יותר להחזיר את הגלגל לאחור.

בכיר הפת”ח ג’יבריל רג’וב, לשעבר ראש מנגנון הבטחון המסכל בגדה, הבהיר לפני ימים אחדים שהרש”פ שואפת לתיאום מול חמאס גם בסוגיית ירושלים, וכי יתכן שהמועמדים המזרח ירושלמים למועצה המחוקקת הפלסטינית יוסכמו מראש בין שני הצדדים.

רג’וב הצהיר שתושבי מזרח ירושלים ישתתפו בבחירות גם אם ישראל תתנגד לכך. וועדת הבחירות המרכזית של הפלסטינים כבר הודיעה כי פלסטינים ממזרח ירושלים שנושאים תעודת זהות כחולה, יוכלו להתמודד בבחירות ולהצביע בהן מבלי להירשם בפנקס הבוחרים.

באחד הסקרים האחרונים שביצע ד”ר חליל שקאקי נמצא, ש-66% מתושבי הרש”פ סבורים שאת הבחירות ברש”פ יש לקיים, גם אם מסיבה כלשהיא ערביי מזרח העיר לא יטלו בהם חלק. אטמוספרה ציבורית שכזאת מקשה על אבו מאזן לסגת מתוכניתו לקיום הבחירות, אפילו בתירוץ שמזרח ירושלים לא בפנים.

אף על פי כן, אבו מאזן, בטרמינולוגיה שבה הוא נוקט, רומז שלא יוותר על דרישתו לשילוב מזרח ירושלים בבחירות. “לא נקיים בחירות בלי שירושלים תהיה בליבן . היינו כל תושבי ירושלמי יצביע מלב ירושלים המזרחית”, הבהיר יו”ר הרש”פ. האם הדברים הללו מלמדים שאבו מאזן ידחה הפעם פתרונות בנוסח הצבעה של תושבי מזרח העיר בסניפי דואר, כפי שהיה בעבר? האם יתעקש על הצבת קלפיות בכל שכונות מזרח ירושלים?

חמאס, ש’מריח’ אפשרות לנצחון גם בגדה’, אינו מתעקש כרגע על קיום הבחירות גם במזרח ירושלים, ותובע מאבו מאזן לקיימן בכל מצב בחודש מאי הקרוב.

רק מיעוט הצביעו

 ההיסטוריה והתקדימים של השתתפות תושבי מזרח ירושלים במערכות בחירות לרש”פ הם מורכבים:  בהסכם הביניים הישראלי פלסטיני מה-28 בספטמבר 1995 ובהסכם נלווה נוסף ‘בקשר לתהליך סקר הבוחרים לצורך רישומם’ מן ה-23 בספטמבר 1995, נקבע שתושבי מזרח ירושלים רשאים להשתתף בבחירות למועצת האוטונומיה כבוחרים, למעט אם הם אזרחי ישראל.

הסכמה נוספת שהושגה בסוף המילניום הקודם הייתה, שתושבי מזרח ירושלים יוכלו להיבחר למועצה ובלבד שיש להם כתובת נוספת בגדה המערבית. העמדה הישראלית הייתה, כי במקרה כזה הנבחרים ייצגו את האזור מחוץ לירושלים, שבו יש להם כתובת קבועה. הכתובת הנוספת לא הייתה חייבת להיות כתובת מגורים. המועמדים נדרשו להוכיח זיקה למקום כלשהוא מחוץ לירושלים, ויהא זה מקום מגורים, עבודה או עסקים[1] .

בבחירות שנערכו ב-20 בינואר 1996, הצביעו רוב ערביי מזרח ירושלים באבו דיס, שמחוץ לגבולות המוניציפליים של ירושלים שבריבונות ישראל. כ-5000 איש,  בעיקר מבוגרים, חולים וזקנים, הורשו לבחור בסניפי הדואר במזרח ירושלים.

תיבות ההצבעה כונו ‘כלי קיבול’ ולא קלפיות, והן עוצבו בצורה שונה מקלפי סטנדרטית, באופן שלישראלים הם לא יזכירו קלפיות, ולפלסטינים הם לא יזכירו ‘תיבת דואר’ רגילה. ‘כלי הקיבול’ הוצבו בבית חנינא, בשער יפו, בשועפט, בהר הזיתים וברחוב צלאח א-דין ותעמולת הבחירות במזרח ירושלים הותרה על גבי 35 לוחות מודעות בלבד. שיעור ההשתתפות של ערביי מזרח ירושלים בבחירות התקדימיות הללו היה נמוך:  רק 30% מהם  נטלו בהם חלק, בעוד שבאזורי בחירה אחרים שיעור ההצבעה היה גבוה מ-70% .[2]

בפעם השניה, בינואר 2005, השתתפו תושבי מזרח ירושלים בבחירות שנערכו לנשיאות הרש”פ, ושבהן אבו מאזן נבחר לתפקידו. גם אז הורשו כ-6000 תושבים להצביע בסניפי דואר במזרח העיר: בשער שכם,  בצור באהר, בא-טור, בבית חנינא, בשועפאט, ובסניף הדואר המרכזי ברחוב סלאח א-דין. היתר הצביעו בקלפיות שהוצבו בתחומי ‘מחוז ירושלים’, בשכונות קצה שעל קו השיפוט המוניציפלי של י-ם. גם בפעם הזאת היו שיעורי ההצבעה במזרח העיר – 6% – נמוכים משמעותית, מאלה שבמחוזות אחרים ברש”פ.

בג”ץ אישר

בפעם השלישית, ב-2006, השתתפו ערביי מזרח ירושלים בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. הבחירות ההן התקיימו לאחר האינתיפאדה השניה, שירושלים, נטלה בה כזכור חלק מרכזי, ואחרי  שורה של פעולות ישראליות נגד מוסדות שלטוניים פלסטינים במזרח העיר ובראשם ‘האוריינט האוס’, שבו רוכזו משרדי אש”ף במזרח ירושלים. החלטת חמאס להשתתף בבחירות ההן גררה התנגדות של ישראל לקיום הבחירות במזרח העיר, אך לאחר לחץ אמריקני הסכימו רהמ”ש אריאל שרון, ומחליפו (לאחר ששרון חלה) אהוד אולמרט, לקיים בחירות במתכונת 1996, גם במזרח ירושלים.

בג”ץ דחה באותם ימים עתירה נגד קיום הבחירות. ההרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק קבע, ש”אין כל ניגוד בין ההסדר המוצע המאפשר למספר אלפי תושבים פלסטינים בירושלים למסור את פתק ההצבעה שלהם בסניפי דואר בירושלים, תוך שמירת הפיקוח והשליטה במקום, בידי רשויות ישראל, ובין עובדת הריבונות של ישראל בירושלים וכאמור בסעיף 1 לחוק יסוד ירושלים”. (מתוך פסק הדין של נשיא בית המשפט העליון דאז אהרון ברק)

אהוד אולמרט, שכיהן באותם ימים כראש ממשלה הוסיף דברים ברוח זאת והבהיר אף הוא: “….בעוד אנחנו איננו מוותרים על הסמכות והריבונות שלנו בכל חלקי ירושלים, בוודאי שיש לנו עניין לשמור על הזיקה של התושבים במזרח ירושלים למדינה פלסטינית ולא למדינת ישראל. מעולם לא חשבנו שהאינטרס של מדינת ישראל הוא שכל ערביי מזרח ירושלים יהיו אזרחיה וישתתפו בתהליכי הבחירות בה. היות ואנו לא מעוניינים שהם ישתתפו בבחירות במדינת ישראל, היינו בודאי צריכים להסכים לכך שהם ישתתפו בבחירות של הרשות הפלסטינית ולכן ההחלטה הזו הייתה נכונה אז והיא נשארה נכונה גם היום”.[3]

בסוגריים צריך לציין שעמדותיו של אולמרט השתנו מקצה לקצה עם השנים, עד שהסכים כידוע, ערב פרישתו מתפקיד רהמ”ש, לחלוקת עמוקה של ירושלים. ממשלות נתניהו זנחו כידוע את גישת החלוקה וחזרו לעמדה המסורתית הישראלית בדבר ירושלים המאוחדת והשלמה בריבונות ישראל.

מכל מקום: בבחירות שנערכו בינואר 2006 חמאס זכה בארבעת המושבים שהוקצו למוסלמים במחוז ירושלים. גם הפעם היה שיעור המצביעים מקרב תושבי מזרח העיר נמוך מאד בהשוואה לשיעור ההצבעה במחוזות אחרים ברש”פ. רק 16% מבעלי זכות הבחירה מימשו את זכותם להצביע מירושלים בבחירות לרש”פ, כמחצית משיעור המצביעים עשר שנים קודם לכן.

ומה הפעם?

ישראל נמנעת בינתיים מלהשיב על פניית הרש”פ בעניין זה, אך גם התנהלות שכזאת היא סוג של מענה, בעיקר כאשר אין עדיין בטחון מוחלט שבחירות אכן תתקיימנה.

בכל מקרה –  לא סביר שלפני הבחירות בישראל ב-23 במרץ נראה התייחסות ישראלית כלשהיא לבקשה הפלסטינית. הליכוד ורהמ”ש נתניהו ודאי לא ירצו להצטייר לפני הבחירות בישראל כמי שפוגעים בריבונות הישראלית בירושלים, מה עוד שהשקפתם, לגופה של הסוגיה, ברורה למדי: ירושלים היא בירתה המאוחדת של מדינת ישראל ובריבונות ישראל, בעוד שהשתתפות ערביי מזרח העיר בבחירות לרש”פ עלולה לפגוע בכך.

בד בבד צפוי הממשל בוושינגטון לפעול בסוגיה זו. אם הבחירות אכן תתקיימנה – הוא צפוי כנראה לבקש מישראל לאפשר גם לתושבי מזרח העיר להצביע בבחירות לרש”פ. ההערכה בירושלים ובוושינגטון היא שבמקרה כזה – ואם בשלב כלשהוא, תנתן הסכמה ישראלית להשתתפות ערביי מזרח ירושלים בבחירות – ישראל תנסה לחלץ מארה”ב הבהרה, שההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל היא בתוקף, ואין שינוי בעמדתה של ארה”ב בעניין זה.

לאחרונה  ‘השתעשעו’ בירושלים, ברעיון לנסות ולהשיג משהו גם מול ערב הסעודית, בתמורה להסכמה ישראלית לקיים בחירות לרש”פ גם במזרח ירושלים. זה יכול לנוע בין מתן פומבי לקשרים בתחומים  שונים שכיום מתקיימים מתחת לפני השטח בין ריאד לירושלים ועד קשירת יחסים רשמיים בדרגה כזאת או אחרת בין שתי המדינות, כאשר ‘ההישג’ של בחירות לרש”פ במזרח  העיר נזקף לכאורה לטובתה של ריאד. (הרעיון אגב, הועלה על הכתב גם בנייר עמדה של מכון ראות שפורסם לאחרונה).

גם במקרה כזה ישראל תבקש הבהרות אמריקניות שישמרו את  ההישג מול ארה”ב של טראמפ בעניין ירושלים. צריך לציין עם זאת כי מדובר ברעיון בוסרי, שההיתכנות שלו כרגע אינה גבוהה. יתכן שהוא נזרק לחלל האויר על ידי גורמים פוליטיים רק כ’בלון ניסוי’.

בכל מקרה – אם יותר לערביי מזרח  העיר להשתתף בבחירות – ומדובר ב’אם’ גדול – צפוי דיון גם על האופן שבו הדבר יתבצע, כשעל הפרק עומדות כרגע מספר אפשרויות:

א. הצבעה אלקטרונית , איש איש בביתו

ב. הצבעה מאבו דיס, שמחוץ לגבול השיפוט של ירושלים. אבו דיס, שבשטח בי, הוזכרה בעבר על ידי האמריקנים כמקום חלופי אפשרי לבירת המדינה הפלסטינית, ובתוכנית המאה היא נכללה בשטח המיועד לבירה הפלסטינית מחוץ לגדר ההפרדה.

ג. הצבעה כמו ב-1996,ב-2005 וב-2006, תוך פיצול הקלפיות בין סניפי דואר בגרעין העיר המזרחית לבין שכונות קצה מזרח ירושלמיות, שאף הן כלולות בתחום המוניציפלי של עיריית ירושלים ובתחום הריבוני של מדינת ישראל, חלקן מעבר לגדר.

ד. הצבעה רק בשכונות שמעבר לגדר, למשל בכפר עקב, במ.פ.שועפט, ויתכן שאף בשכונות קצה שבתוך הגדר

יצויין, שגישתה של ישראל להכרזה ולצווים שהוציא אבו מאזן בעניין הבחירות ברש”פ מסוייגת למדי, לא רק בשל הסוגייה המזרח ירושלמית. גם  האפשרות שכוחו של חמאס יגבר במידה רבה, בעקבות תוצאות הבחירות – על רקע האהדה לארגון ברחוב הפלסטיני בגדה – מטרידה את ישראל. אבו מאזן וחמאס, אמנם מנהלים בימים אלה שיחות ביניהם, במגמה להגיע להסכמות, שיאפשרו את קיום הבחירות, אבל האפשרות שחמאס יזכה לדריסת רגל פורמלית גם בגדה מדירה שינה מעיניהם של גורמי הבטחון, שתקדים עזה מרחף כל העת מול עיניהם.

אבו מאזן עצמו, מעריכים פרשנים, עשוי לסגת מכוונתו לקיים את הבחירות ולהודיע על דחייה שלהן, אם יחשוש שחמאס ינצח אותו בבחירות הללו, או אם יחשוש מרשימה עצמאית בראשות האסיר מרוואן ברגותי, שתתמודד מול הפת”ח ותגרוף את מירב הקולות והנציגים בבחירות למועצה המחוקקת. בשני המקרים הללו, אבו מאזן עשוי להשתמש בהתעלמות הישראלית מבקשתו, לשתף את ערביי מזרח ירושלים בבחירות, כדי להסביר מדוע הוא דוחה אותן.

 

 

 

 

[1] אמנון רמון, תושבים לא אזרחים,, מכון ירושלים למחקרי מדיניות,, 2017,  עמ’ 224,225

[2] שם

[3] מתוך אתר משרד רהמ”ש באותם ימים.