אחרי שתיקה מביכה אל מול איתותי הפיוס של חמאס, תנועת פת"ח נענתה בחיוב. אבו מאזן פרסם צו בשמה של תנועת אש"ף, ולא בשם נשיאות הרשות הפלסטינית. במקביל, ראש וועדת הבחירות המרכזית, חנא נאסר, יצא לעזה כדי לטפל בסידורי הבחירות, ובאתרי האינטרנט של הפת"ח כבר מריצים קמפיין בחירות.
בכל זאת, יש להטיל ספק אם באמת הבחירות ייצאו אל הפועל. קודם כל, ההחלטה על בחירות באה בעקבות לחצים מבחוץ, ולא כתוצאה מהבשלה פנימית. בכיר פת"ח, נביל עמרו, פרסם בעמוד הפייסבוק שלו סרטון ובו הביע צער על התמהמהות התשובה לחמאס, וגם זה בא רק הודות ללחצים מגורמים בינלאומיים ואזוריים.
למי התכוון? למצרים ולאירופה. מצרים מארחת באחרונה מפגשי בין הרשות, ירדן, מצרים ואירופה ובמפגשים האלה דנים בחידוש המו"מ עם ישראל והבחירות. מה העניין של מצרים ואירופה? סוגיות רבות – אבל בעיקר, עכשיו, מצרים מבקשת לחדש את מעמדה כמעצמה מובילה אחרי שנדחקה בימי טרמאפ בידי סעודיה, וכמוה אירופה מבקשת לאושש את מעמדה הבינלאומי אחרי עידן הנשיא היוצא.
לחץ נוסף על רמאללה בא מצד חמאס. פעילי חמאס הפציצו את בכירי פתח בטלפונים כדי לרכך את העמדה הקשיחה של פת"ח.
מדוע נוצר לחץ רב כל כך בחמאס? מכמה סיבות, אבל בעיקר כחלק ממתקפת פיוס כוללת של "האחים המוסלמים" על מדינות ערב. אבל בינתיים הרושם של מתקפת הפיוס מתפוגג והולך.
החיוכים של ארדוואן מול סעודיה לא הניבו צעדים של ממש מצד תורכיה והיחסים התקררו שוב.
"הפיוס" במפרץ רחוק מלהיות פיוס אמיתי. קטאר קיבלה מחוות בצורת פתיחת הגבולות, אבל לא נתנה דבר בתמורה. מצרים העמידה תנאים של הפסקת הסיוע של קטאר לאחים המוסלמים בלוב, וקטאר לא נענתה.
כשלון הפיוס במפרץ ישפיע גם על סיכויי הבחירות הפלסטיניות ביחוד בעניין דחלאן. חנא נאסר הודיע בעזה כי מכיוון שנגד דחלאן יש כתב אישום, הוא לא יוכל להשתתף בבחירות. דוברים מצרים הגיבו מייד כי דחלאן ישתתף ואי אפשר למנוע זאת ממנו.
כעת הבחירות הן "הבייבי" של מצרים, והן פחות מעניינות את האמירויות, אולם אם ישללו מדחלאן את ההשתתפות בבחירות, הם בכלל ייצאו נגדם.
לשאלת דחלאן גם יש גם משמעות בתוך הגדה. יש לו מיליציות חמושות במחנות הפליטים, והם לא יאפשרו לערוך בחירות בלעדיו. כבר היום הנשק של דחלאן מופיע בראש חוצות, והוא ירה ביום פקודה.
