עבור לתוכן העמוד
Menu

האם עכשיו תשנה צרפת את מדיניותה?

פיגועי הטרור האסלאמיים והעוינות בעולם הערבי והמוסלמי כלפי צרפת עשויים להביא לשינוי בעמדתה ארוכת השנים של פריז נגד ישראל • לאור אי הבהירות במדיניותה של ארה"ב אחרי הבחירות מן הראוי שישראל תכין טוב את הקרקע לשפור היחסים עם אירופה ועם צרפת בפרט • פרשנות

מאז הגנרל דה גול ועד היום היו לצרפת הזדמנויות שונות כדי לשנות את מדיניותה הפרו-ערבית במזרח התיכון אך היא בחרה לדבוק בה עד כדי אובססיה. היא סירבה בעקשנות לשנותה והאמינה כי יחסים טובים עם 21 מדינות ערביות חשובים הרבה יותר מאשר להדק את הקשרים  עם מדינת ישראל אחת ויחידה שגם אין בה משאבים ואוצרות טבע.

מאז משבר האנרגיה של שנות 1970 הייתה צרפת תלויה כלכלית בחסדיהן של מפיקות הנפט והגז והיא אמצה את שיטת הפטרודולרים כאשר ספקה להן נשק תמורת זהב שחור. מדיניות זו גרמה לצרפת לפעול בזירה הבינלאומית למען “הכרת הזכויות הלגיטימיות של הפלשתינים להגדרה עצמית” ובמקביל להבליג מול פעולות הטרור על אדמתה. כך היא הייתה המדינה הראשונה במערב שפתחה כבר ב-1975 נציגות דיפלומטית של אש”פ בפאריס.

De-Gaulle-Ben-Gourion-en-1960-photo-Fritz-Cohen-GPO
De-Gaulle-Ben-Gourion-en-1960-photo-Fritz-Cohen-GPO

מאז היחסים עם ישראל התאפיינו בחוסר אמון ואף בעוינות. נזכיר את פרשת אבו דאוד שאלצה אותנו ולראשונה להחזיר את שגרירננו לירושלים, הספקת הכור הגרעיני לעיראק והשמדתו ביוני 1981 על ידינו, החרם הכלכלי עם הסרת האמברגו על הנשק, וכמובן הפגועים הרצחניים נגד הקהילה היהודית ומניעת העמדתם לדין של הטרוריסטים.

במקביל הובילה צרפת באיחוד האירופי ובפרלמנט ואף במוסדות האו”מ החלטות בגנות ישראל וניסתה בדרכים עקלקלות לקבל את תפקיד המתווך בסכסוך עם הפלשתינים. גם לגבי איראן היא חתמה למרות כמה הסתייגויות על הסכם הגרעין וממשיכה גם היום בקו של דיאלוג ופיוס עם טהרן.  

הצטרפו עכשיו לטלגרם של המרכז הירושלמי לעניייני ציבור ומדינה

בשנים האחרונות ובמיוחד מאז גל הפגועים האיסלמים שבוצעו ברובם על ידי אזרחים צרפתיים ממוצא צפון אפריקני,חלה בממשל הצרפתי התפכחות מסוימת וננקטו צעדים נגד הרדיקליזציה ונגד כהני דת זרים במסגדים ובמדרשות. מדובר במאות אימאמים של האחים המוסלמים וכן סלפים שהגיעו במיוחד מאלג’יריה, לוב ומטורקיה.

צרפת היא מדינה חילונית בכל המובנים וחופש הביטוי הוא נכס צאן ברזל שאין עוררין עליו. עריפת ראשו של המורה להיסטוריה שהעז להראות לתלמידיו קריקטורות של הנביא מוחמד היכה את הצרפתים בהלם. הוא חצה את כל הקווים האדומים שהרפובליקה הצרפתית יכלה לספוג עד כה.

הממשל הצרפתי, מנהיגי המפלגות ורוב כלי התקשורת החליטו להגיב ולהפסיק להבליג. הקריקטורות נגד הנביא מוחמד  התפרסמו שוב ושוב בתוספת ציורים סטיריים עם השפלה זדונית ולעג רב ועסיסי לכוונו של ארדואן. נשיא טורקיה הגיב בזעם רב ובטינה ואף ניצל את מסע ההכפשות נגד האיסלם כדי להצניע את מצוקותיו הפנימיות. הוא הצליח להפנות לעבר צרפת את כל החיצים שהיו נגדו על מעורבותו בסיכסוכים בלוב, בסוריה ונגד ארמניה. הוא הפך במהרה למוביל הראשי של צייד המכשפות נגד כל דבר הקשור לצרפת, הגביר את ההפגנות והתסיסה בעולם הערבי-מוסלמי וקרא להחרמת המוצרים.

מותה של יוזמת השלום הערבית

רוויזיה במדיניות צרפת

לאור המצב החדש שנוצר הן בצרפת עצמה והן באזורינו מחויב הנשיא מקרון לערוך בדיקה מחודשת של מדיניותו. ההחלטות הקשות שעליו לקבל מחייבות אותו להתייחס בכובד ראש בנתונים הבסיסיים והמציאותיים הבאים:

– תופעת ההגירה ההמונית מצפון אפריקה מעלה סוגיות ביטחוניות מרכזיות, דיפלומטיות, דמוגרפיות, משפטיות וכלכליות. הן לא מצאו פתרונות הולמים הן בקליטת המהגרים והן באיום  הממשי לפעולות טרור. מדיניות האינטגרציה כשלה לחלוטין.

– במהלך כל השנים מדיניות צרפת במזה”ת נכשלה כישלון חרוץ ואין היום לפאריס את הכלים הדרושים לטפל במהלכי השלום וגם שום השפעה מדינית גם לא על מושבותיה לשעבר כגון לבנון. למעשה רק ארה”ב מסוגלת להביא את ישראל, מדינות ערב והפלשתינים לשיחות פיוס ושלום.

-הקונספציה שרק פתרון הבעיה הפלשתינית יביאו להפסקת פעולות הטרור ולשלום אזורי ובר קייימא התנפצה לרסיסים.

– הנורמליזציה של ישראל עם מדינות המפרץ וסודאן ובקרוב עם מדינות אחרות כמו ערב-הסעודית מוכיחה לאור יום שהבעיה הפלשתינית אינה בלב הסכסוך והאויבים העיקריים של ישראל וכל מדינות המערב הם  למעשה איראן והמילציות השיעיות שלה וכן ארגוני הטרור האיסלמי הסוני.

– לישראל יש עבר עשיר בלוחמה בטרור ונגד ההסתה האיסלמית. לרשותה גם מאגר מידע מודיעיני מהימן  ומדויק על פעילותם של ארגוני  טרור באירופה. המידע שמועבר מדי פעם לשרותים החשאיים  הציל נפשות.   

המבחן של מקרון מול הסהר האיסלמי

– במהלך השנים הפכה ישראל למעצמה אזורית צבאית,כלכלית, מדעית וטכנולוגית. על כן הגיע העת להדק את הקשרים עימה למען הערכים והאינטרסים המשותפים. לנסות ולשוב לשנים בהן פרחו היחסים והיוו “ירח דבש”  מלא בין שתי המדינות.

לאור הנתונים החדשים יש על כן להעדיף את הקשרים עם העולם הנאור והליברלי ולחזק את שיתוף הפעולה הבילטרלי יחד עם ישראל ולא נגדה  כדי להוות חזית אחת מלוכדת מול ציר הרשע.

נשיא צרפת, עמנואל מקרון (מימין) ובנימין נצניהו ראש ממשלת ישראל // קרדיט: לע"מ
נשיא צרפת, עמנואל מקרון (מימין) ובנימין נצניהו ראש ממשלת ישראל // קרדיט: לע”מ

מסקנות והמלצות

ברור לחלוטין כי השנוי במדיניות צרפת לא יבוא מיום למחרת הוא גם תלוי מאוד באינטרסים מסורתיים קיימים עם העולם הערבי וגם בשקולים אלקטורלים לאור הנוכחות הגדולה של האוכליסיה המוסלמית. הנשיא מקרון חותר למנדט נוסף של חמש שנים וסכוייו להבחר שנית טובים כי אין לצרפתים בינתיים אלטרנטיבה אחרת.

בתוך כך,על ישראל להמשיך ולפעול ביתר שאת כדי שצרפת תשנה את מדיניותה. נזכיר כי היא חברה קבועה במועצת הביטחון של האו”מ  והיא גם מובילה את מדיניות החוץ של 27 מדינות האיחוד האירופי בשלושה נושאים עיקריים:  המלחמה נגד הטרור,פתרון הבעיה הפלשתינית ופרויקט הגרעין של איראן.

לאור אי הבהירות במדיניותה של ארה”ב אחרי הבחירות מן הראוי שישראל תכין  טוב את הקרקע לשפור היחסים עם אירופה ועם צרפת בפרט.

ראשית כל, על הממשלה למנות לאלתר שגריר  מקצועי, קבוע ובמשרה מלאה בפאריס. לא יעלה על הדעת שמשרה חשובה זו לא מאוישת זה כבר יותר משנה. בעיני הצרפתים המצב הזה בעולם הדיפלומטי ובין ידידים אינו  ראוי ואף מעליב, הוא גם אינו מגלה מצד ישראל נכונות כנה לשפור היחסים. זו הזדמנות פז לשכנע את הנשיא מקרון לשנות את מדיניותו במזרח התיכון. התנאים  והזמן מתאימים ביותר לישראל.    

פורסם ב“ישראל היום”.