הקבינט המדיני-ביטחוני של ישראל שהתכנס ב-10 ביוני לא קיבל שום החלטות בנושא הקלות הומניטאריות לרצועת עזה. אחת הסיבות העיקריות להחלטה הזו הייתה המשך החזקתם של 4 השבויים והנעדרים הישראלים בידי חמאס והצורך להפעיל לחץ על הנהגת חמאס לשחררם לפני מתן הקלות הומניטאריות.
ימי האזכור של חמאס מאז שפתחה בקמפיין "צעדת השיבה" ב-30 במרץ ("יום האדמה") הסתיימו, וסביר להניח שהיא תעשה הפסקה לכמה ימים במהלך "עיד אלפיטר", המסיים את חודש הרמאדאן. אך חמאס תמצא כבר ימי אזכור נוספים, אין לה שום סיבה לוותר על הקמפיין שמבחינתה מהווה הצלחה מדינית ותקשורתית גדולה.
בהנהגת חמאס מציינים את הצלחות הקמפיין עד כה בתחומים הבאים:
א. העלאת רצועת עזה לראש סדר היום המדיני הבינלאומי, יצירת מבוכה לישראל בפורומים הבינלאומים ובראשה דרישות בזירת האו"ם לחקירת האירועים בעזה, לגינוי ישראל ולהחלטה על הקמת כוח בינלאומי שיגן על הפלסטינים, כמו כן פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג כדי להכריז על ישראל כמי שמבצעת "פשעי מלחמה", את הפעילות הזו מובילה הרש"פ נגד ישראל והינה תוצאה ישירה של המתרחש ברצועת עזה.
ב.הצגת תנועת חמאס כמי שמובילה את המאבק בישראל ולא הרש"פ.
ג. העלאת הנושא של רצועת עזה לראש סדר היום הבינלאומי התקשורתי.
ד.פגיעה בחקלאות הישראלית בעוטף עזה וגרימת נזקים במיליוני שקלים באמצעות עפיפוני התבערה מבלי שישראל מצליחה להתמודד ביעילות עם התופעה.
הנהגת חמאס נכשלה בתחומי הגדה ולא הצליחה להניע את הצלחתה בקמפיין "צעדת השיבה" אל השטחים האלה בגלל פעילות המנע של צה"ל ושל מנגנוני הביטחון של הרש"פ. לכן הקמפיין נתפס כקמפיין עזתי בלבד שהפך לקמפיין למען הסרת המצור מעל הרצועה באמצעות הסכם "הסדרה" עם ישראל. גם בתחום הזה לא חלה שום התקדמות, המגעים העקיפים בין ישראל לחמאס באמצעות מצרים להשגת הסכם "הסדרה" נכשלו עד כה.
ההסכמה היחידה שהושגה בין ישראל לחמאס הינה לחזור להבנות הסכם הפסקת האש שהושג בתיווך מצרי בתום מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014.
ישראל הפסיקה את הפצצות יעדי חמאס בעומק הרצועה לאחר 2 סבבים של ירי פצצות מרגמה ורקטות לעבר ישראל. הסבב הראשון היה ב-30 במאי ובוצע ע"י ארגון הג'יהאד האסלאמי שבו שוגרו כ-150 פצמ"רים ורקטות לעבר ישראל והסבב השני היה ב-2 וה-3 ביוני שבוצע באישור חמאס, ע"י אחד הפלגים של תנועת פת"ח שירה מספר רקטות ופצמר"ים לעבר ישראל.
למעשה, שני הצדדים מנסים למנוע את התדרדרות המצב למלחמה כוללת בגבול הרצועה, כל צד וסיבותיו עמו.
ישראל רוצה להשאיר את המיקוד המדיני הבינלאומי בסכנה האיראנית ואיננה רוצה לפתוח חזית נוספת בדרום בנוסף לחזית העיקרית שלה מול איראן בגבול הצפון.
מאידך גיסא,הנהגת חמאס קשובה להלכי הרוח של הציבור העזתי שאיננו רוצה במלחמה כוללת, הוא עדיין לא התאושש מהתוצאות ההרסניות של מבצע "צוק איתן".
הנהגת חמאס פועלת למען הסרת המצור והשגת הסכם "הסדרה" עם ישראל שיקל אותו והיא עדיין סבורה כי שיטת "ההתנגדות העממית"(טרור בעצימות נמוכה) כפי שבאה לידי ביטוי בקמפיין "צעדת השיבה", היא היעילה ביותר מכל השיטות האחרות להפעיל לחץ בינלאומי על ישראל, להערכתה בגלל קמפיין "צעדת השיבה" כבר הושג קונסנזוס בינלאומי בצורך הדחוף לפתור את המצוקה ההומניטארית ברצועה.
בדיונים שהיו בהנהגת חמאס הושגה הבנה כי שיגור רקטות לעבר ישראל באופן יומיומי יגרום נזק מדיני לחמאס וימחק את כל ההישגים שהושגו עד כה.
הנהגת חמאס עברה כבר 3 סבבי לחימה נגד ישראל מאז שהשתלטה בכוח על הרצועה ב-2007, אולם לא הצליחה להביא להסרת המצור.
עכשיו היא מנסה את שיטת "ההתנגדות העממית" ההמונית שכבר יש לה תוצאות חיוביות מבחינתה.
מסקנתה היא כי ירי רקטות יביא רק לתוצאה הפוכה ומדינות העולם יתייחסו אליה כמי שמבצעת את המדיניות האיראנית ברצועה וכהנהגה שמשרתת אג'נדה זרה ולא את האינטרסים הפלסטינים.
הנהגת חמאס מבינה כי לא תקבל גיבוי ערבי וגיבוי בינלאומי לירי רקטות לעבר ישראל ולכן סביר להניח כי היא תשתמש באמצעי הזה רק מחוסר ברירה, במידה שישראל תסלים את פעילותה הצבאית ברצועה והרחוב העזתי ילחץ עליה להגיב.
למעשה, נכון לעכשיו, ישראל נמצאת בסוג של "מלחמת התשה" בגבול הדרום ללא הכרעה צבאית ונראה כי בהעדר רצון ישראלי לכבוש את רצועת עזה רק הסכם מדיני בדמות "הסדרה" עם חמאס יביא לשינוי המצב הביטחוני והשגת רגיעה.