עבור לתוכן העמוד
Menu

גוברת המעורבות התורכית בירושלים

עשרות מליוני דולרים מוזרמים מדי שנה למטרות שונות ולרכישת השפעה בהר הבית, בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים * בני בריתם של התורכים בעיר מזוהים עם הפלג הצפוני ו'האחים המוסלמים' * שני מוקדים מרכזיים לאחרונה: סמוך לכותל וברחוב א-זהרה * ארדואן מנסה להאיץ את 'תיירות אל- אקצא'

תורכיה שוקדת על העמקת מעורבותה והשפעתה בהר הבית, בעיר העתיקה של ירושלים ובשכונות מזרח ירושלים, והיא מעודדת פעילות ‘דעווה’ – סיוע כלכלי, קהילתי, דתי וחברתי – שנועד לקרב את הציבור הפלסטיני למורשת התורכית-אסלאמית, ולהחליש את אחיזתה של ישראל בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים.

בעשור השני של המאה ה-21, בפרט בחציו השני שמסתיים בימים אלה, הזרימו עמותות תורכיות – ולעיתים ממשלת תורכיה עצמה, באמצעות ארגון הסיוע הממשלתי ‘טיקא’ – סיוע בסך עשרות מליוני דולרים מדי שנה, למטרות שונות  שהגדילו את השפעת תורכיה במתחם הר הבית, באיזור סובב ההר בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים. ברבים מהמקומות נעשה הדבר תוך שיתוף פעולה עם גורמים בעלי זיקה רעיונית לתנועת “האחים המוסלמים” במזרח ירושלים, או לאנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בראשות שייח’ ראאד סלאח ( הפלג הוצא כזכור אל מחוץ לחוק לפני כחמש שנים).

שני מרכזים בולטים של פעילות דעווה בעידוד תורכי בתקופה האחרונה הם  ‘החאן של אבו חדיג’ה ו’מרכז תרבות תורכיה. ‘החאן’, ששופץ על ידי טיקא, שוכן ברחוב השלשלת במרחק שתי דקות הליכה מהכותל המערבי. המקום, שמשמש כבית קפה ומסעדה, הוא גם מוקד משיכה לתיירות תורכית ואסלאמית ובמקום מוצגים דגלי תורכיה ואש”ף וכן תמונותיהם של נשיא תורכיה ארדואן והסולטן העות’מאני עבד אלחמיד השני, שהואשם בטבח העם הארמני והתנגד נחרצות לבקשת הרצל להקים מדינה יהודית. במקום גם מוצגים ספרי לימוד על ‘המורשת האמיתית של ירושלים ואל אקצא’. פוסטים שהעלו בשנים האחרונות ‘החאן’ או מפעילו לימדו על הזדהות עם אישים כמוחמד מורסי, לשעבר נשיא מצרים ואיש תנועת ‘האחים המוסלמים’, או ראאד סאלח וסגנו כמאל חטיב, ראשי ‘הפלג הצפוני’.

 המרכז השני הוא כאמור ‘מרכז תרבות תורכיה’ ששוכן ברחוב א-זהרה במזרח העיר. לפני חודשים אחדים נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין הוואקף לבין ‘המרכז לתרבות תורכיה’, שפועל מעת לעת כזרוע ביצועית של הקונסוליה התורכית בירושלים. בטקס החתימה יוצג הוואקף על ידי שייח עכרמה סברי, שהורחק לאחרונה על ידי ישראל מהר הבית. סברי, שעויין את ישראל, שולל את עצם הלגיטימיות של קיומה ולא פעם התסיס את הרוחות בהר בדברים קשים על ‘המערב’, ארה”ב וישראל, הוא המופתי לשעבר של ירושלים ואחד הדרשנים המרכזיים של ‘אל-אקצא’. סברי מקורב לנשיא תורכיה ארדואן , ולפני כשנתיים וחצי העניק לו הנשיא התורכי את מדליית ‘שומר ירושלים’. גם הוא מזוהה גם עם תנועת האחים המוסלמים, ועם התנועה האסלאמית בישראל.

על חורבות הליברליזם המערבי

המכנה המשותף בין נשיא תורכיה ארדואן, אנשי הפלג הצפוני בראשות ראאד סלאח ואישים כעכרמה סברי הם התכנים והרוח של ‘האחים המוסלמים’, לפיהם ‘האסלאם הוא הפתרון’ לכל מצוקות הפרט, החברה והמדינה. במוקד האידיאולוגיה של ‘האחים המוסלמים’ עומדת כידוע החתירה לתחייה אסלאמית ולכינון שלטון הלכה אסלאמי ( חליפות) גלובאלי, תחילה בארצות האסלאם ואח”כ בכל רחבי העולם, על חורבות הליברליזם המערבי. האחים המוסלמים שוללים את זכותה של מדינת ישראל להתקיים ורואים בכל אדמת ‘פלסטין’ הקדש (ווקף) אסלאמי.

נשיא תורכיה ארדואן ממצב עצמו כבר שנים במרכז המסכת הזאת. הוא  מזהה עצמו כממשיכם של שרשרת הסולטנים העות’מאניים; שואף לחדש את ימיה של האימפריה ורואה עצמו אחראי על ירושלים מבחינת האסלאם. בעיני עצמו, ארדואן הוא ממשיכם של צלאח אל-דין והסולטן סולימאן המפואר, והתורכים הם ‘נכדיהם’ של השניים הללו. ארדואן, כמו שותפו סלאח – שרק לאחרונה נשפט ל-28 חודשי מאסר לאחר שהורשע בהסתה לטרור ושיבח את מבצעי הפיגוע בהר הבית (יולי 2017)  – מעלה מעת לעת את חלום הח’ליפות.

ארדואן  החזיר לבתי הספר בתורכיה את לימוד השפה העות’מאנית, ובקבלות פנים רשמיות למנהיגים זרים המבקרים בארצו, הוא משלב משמרות בלבוש שמייצג את חיילי הח’ליפות העות’מאנית  ולא את משמר הכבוד הרפובליקני הישן.  תורכיה של ארדואן רואה עצמה כנציגת הציוויליזציה המוסלמית, ומנהיגה ארדואן רואה עצמו כשותף, כפטרון, וכמגן האחים המוסלמים בכל רחבי העולם המוסלמי. מפלגתו של ארדואן, ‘מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית’, קרובה בהשקפותיה לאלה של האחים המוסלמים. היא מבקשת לחדש הלכה למעשה השפעה תורכית באזורים שהיו בעבר חלק מהאימפריה העות’מאנית.

עוד בהיותו ראש ממשלה, הדגיש זאת ארדואן לא פעם, כאשר תיאר כ”אחיות” שורה של ערים בהן שלטה בעבר האימפריה העות’מאנית – מכה, מדינה, קהיר, אלכסנדריה, ביירות, דמשק, דיארבקיר, איסטנבול ואנקרה – והצהיר כי “על העולם לדעת ולהבין שגם רמאללה, שכם, יריחו, רפיח, עזה וירושלים הן ערים אחיות ויושביהן הם האחים שלנו…”. כך קשר ארדואן בין חזון הח’ליפות הרחוק לבין עניינו העכשווי והמרכזי בפלסטין, בירושלים ובמסגד אל-אקצא.

ואכן, ארדואן פעיל היום במקומות שונים בעולם אך בראש ובראשונה בירושלים. לשם נשואות עיניו כבר שנים. מאז הפך ארדואן לנשיא תורכיה, באוגוסט 2014, הוא מגלה מעורבות הולכת וגוברת בסכסוך הישראלי פלסטיני, עם דגש בולט ומוחצן על ירושלים כמוקד הסכסוך. “כל יום שבו ירושלים נמצאת תחת כיבוש”, הצהיר לא פעם ארדואן, “הוא עלבון בעבורנו”. בקיץ 2017 הוא קרא לכבוש את ירושלים באמצעות נהירה המונית של תיירים מוסלמים לישראל, ולאורך השנים אכן טרח אף הוא על הבאת מאות אלפים מתורכיה למסגד אל-אקצא. שותפו בישראל, שייח ראאד סלאח, קידם במקביל את מבצע הסעת המונים מקרב ערביי ישראל ל’אל-אקצא’ ואת פעילות ארגוני המוראביטון והמוראביטת, ארגוני בת של ‘הפלג הצפוני’ (שאף הם הוצאו בינתיים אל מחוץ לחוק) שבמשך שנים ניסו למנוע ביקורי יהודים בהר הבית והתסיסו את הרוחות שם.

מיזם מאורגן ומתוכנן

המוראביטון (הגברים) והמוראביטאת (הנשים) של ‘הפלג הצפוני’, לא הגיעו להר הבית באופן ספונטני. שהותם היום יומית והממושכת בהר, שהתמשכה על פני כמה שנים, הייתה מיזם מתוכנן ומאורגן היטב. הנשים והגברים שנטלו בו חלק קיבלו משכורת חודשית תמורת פעילותם בהר, הם הוסעו לשם חינם אין כסף באוטובוסים שהוזמנו מראש, ואף צוידו בשתייה ובאוכל.

הסימביוזה בין סלאח שעמד מאחורי פעילות המוראביטון והמוראביטאת לבין ארדואן שגיבה אותו וסייע לו, גולמה בין היתר  בדבריו של סלאח לאחר משט המרמרה, לפני כעשר שנים: “הרצל רצה פעם שהתוכנית הציונית תתחיל מתורכיה ועתה מלמדים האירועים כל בר דעת שסוף התוכנית הציונית יהיה בתורכיה… דם השהידים והפצועים של משט החירות נושא מסרים רבים ובהם התמזגות הדם הפלסטיני בדם התורכי… עתידה של איסטנבול הוא חלק מעתידה של אל-קודס

(י-ם), עתידה של אנקרה הוא חלק מעתידה של עזה, ועתידו של מסגד מוחמד אל-פאתח (באיסטנבול) הוא חלק מעתידו של מסגד אל-אקצא”.

משלחות רבות ממצרים, לוב, עיראק, תימן, ירדן ומדינות המפרץ פקדו את ירושלים ו’אל-אקצא’ לאורך השנים, ונשיא תורכיה, רג’ב טאיפ ארדואן, שלו היה נכון תפקיד מפתח במימון וארגון ‘תיירות אל-אקצא’, מנסה כבר זמן רב ‘לכבוש’ את הבכורה בתחום זה. לפני שנים אחדות, פתח ארדואן ב’בליץ’ הסברתי ובקמפיין, שנועד להזרים לירושלים ולאל-אקצא מוסלמים רבים.

באביב 2017 קרא הנשיא התורכי למוסלמים להגיע לירושלים בהמוניהם כדי לתמוך בפלסטינים. “עלינו לבקר באל-אקצא הרבה יותר”, הטעים ארדואן. הוא ציין באכזבה כי מתורכיה הגיעו לירושלים ב-2015 “רק 26 אלף תיירים”, המספר הגבוה ביותר מכל המדינות המוסלמיות, אך נמוך בהרבה ממאות אלפי אמריקנים, רוסים וצרפתים שפקדו את העיר ואת אל-אקצא. “מדוע מאות אלפי מוסלמים לא יבקרו גם הם באל-קודס?”, תהה ארדואן, “ביקורים אלה יהיו התמיכה הגדולה ביותר באחינו שם”. את ‘תיירות אל אקצא’ השלימו הכספים שהגיעו מתורכיה. שני המרכיבים היו חלק ממסכת אידיאולוגית אחת.

בעשור השני של המאה ה-21, הפכה תורכיה מרכז לגיוס כספים ומוקד תמיכה לפעולות בהר הבית. עמותות תורכיות נטלו חלק מרכזי, בעיקר מאז 2014, במימון פעולות הפלג הצפוני, שעמד מאחורי פעילות המוראביטון והמוראביטאת באל-אקצא. תפקיד מפתח בעניין זה נועד לעמותת ‘אמאן’ ולחברת ‘חדאיק’. אמאן הייתה ‘עמותת מדף’ שהקימו פעילי הפלג הצפוני למקרה שיוטלו מגבלות על פעילות התנועה האסלאמית. משרדיה שוכנו באום אל-פחם ונפתח עבורה חשבון בנק באחד היישובים הבדווים בארץ.  חברת חאדיק הייתה בבעלותו של אחד הפעילים ב’מואססת אל-אקצא’ (‘מוסד אל-אקצא’), ועבורה נפתחו שני חשבונות בנק במזרח ירושלים. אחרי הוצאתו של ‘הפלג הצפוני’ אל מחוץ לחוק – ובמטרה להמשיך את פעילות הדעוה של ‘הפלג’ ברחבי הארץ, בירושלים ובהר הבית – נסע אחד מבכירי הפלג לתורכיה, ושם סוכם עם אנשי עמותת ‘מיראתונא’ (מורשתנו) על המשך הזרמת הכספים לפעולות ‘הפלג’ בארץ, דרך חברת אלחדאיק ובפיקוח עמותת אמאן.

בכיר ‘הפלג’ נפגש בתורכיה עם גורמים מעמותות מקומיות נוספות וביניהן – ‘בית אל-מקדס’, ‘נשות אל-אקצא’, ‘אל-תדאמן’, ‘אל-בוראק’ ו’ידן ביד’ , וביקש גם מהן כספים להמשך הפעילות. הפרטים על המשך הפעילות, ואופן העברת הכספים, סוכמו בפגישה שנערכה במסגד אל-אקצא בתחילת חודש הרמדאן של שנת 2016  ובפגישה נוספת שהתקיימה באחד מבתי הקפה באום אל-פחם. על פי כתב האישום שהוגש נגד שבעה מפעילי הפלג בבית המשפט המחוזי בירושלים, העבירו העמותות הזרות (בעיקר מתורכיה, אך גם מבריטניה) מיליוני שקלים, ששימשו את הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בארץ לקידום יעדיו, גם אחרי שהוצא אל מחוץ לחוק. הכסף שימש לכ-20 פרויקטים שונים, וביניהם: רכישת מזון לשבירת צום הרמדאן ברחבת מסגד אל-אקצא, אספקת עצי זית לתושבי מזרח ירושלים לצורך נטיעתם בקרקעותיהם, שיפוץ מסגדים בנגב ובתרשיחא שבגליל ופעילויות הומניטריות שונות.

חצי מליון ערבים ישראלים לאל אקצא

כספים רבים שגויסו בתורכיה שימשו את הפלג לשכירת וקניית אוטובוסים שהסיעו עשרות אלפי ערבים אזרחי ישראל מהגליל, מהנגב ומהמשולש למסגד אל-אקצא בירושלים, הן בימי שישי והן באמצע השבוע. שותפה מרכזית לפרויקט האוטובוסים הייה העמותה התורכית ‘מורשתנו’, שמומנה חלקית על ידי ‘טיקא’, בראשית המאה ה-21 פעלה טיקא כגוף הומניטרי בכל רחבי העולם, כשהיא נהנית מתקציב עתק שנתי של מיליארדי דולרים ומיטיבה בעיקר עם מוסדות, גופים וציבורים אסלאמיים. ‘מורשתנו’, שהסתייעה בטיקא, הכינה תוכנית להסיע כחצי מיליון ערבים ישראלים למסגד אל-אקצא. היא הקצתה לפרויקט 11.5 מיליון ש”ח, רכשה 11 אוטובוסים ושכרה מדי שבוע עשרות אוטובוסים נוספים. בין הפעילים שהוסעו על ידי ‘מורשתנו’ היו אלפי פעילי המוראביטון והמוראביטאת.

בפרסומי ‘מורשתנו’, נכתב, בין היתר, כי מטרתה היא “הגנה על אל-אקצא מפני הפלישות הישראליות והאיום להחריבו…”, וכן “הפלת הכיבוש והמצור”. בתוכנית ההסעות של ‘מורשתנו’ שולבו בתי ספר רבים מהמגזר הערבי בישראל, ולציבור שהוסע חולקו מים ומזון בעלות כוללת של 7.5 מיליון ש”ח. ראש ‘מורשתנו’, מוחמד דמרג’י, שדיבר ברוחו של נשיא תורכיה ארדואן, חזה אף הוא את תחייתה העתידית של ירושלים דרך המורשת העות’מאנית וקבע שלתורכיה הזכות להתערב בירושלים, מכיוון שהיא ממשיכת העות’מאנים.

עמותת טיקא, שסייעה ל’מורשתנו’ במיזם הסעת ההמונים מקרב ערביי ישראל להר הבית, הזרימה במקביל למזרח ירושלים עשרות מיליוני ש”ח, עם דגש על העיר העתיקה והר הבית. על פי פרסומי טיקא ב-2018, הארגון השקיע מאז 2004 מיליוני דולרים ב-63 פרויקטים שונים במזרח העיר, והכול במגמה להגן על “המורשת והאופי המוסלמיים של ירושלים ולחזקם”.  טיקא השקיעה בין היתר בשיקום גנזך המסמכים העות’מאניים המוסלמיים על הר הבית; ברכישת עוקב מים גדול לטובת המתפללים בהר; במימון חפירות הצלה ברחוב השלשלת בעיר העתיקה; בשיקום בית הקברות המוסלמי למרגלות החומה המזרחית של הר הבית; ובלא מעט פרויקטים דתיים וקהילתיים אחרים ברחבי העיר המזרחית. את טיקא הנהיג באותן שנים ד”ר סרד רקאם, אחד ממקורבי הנשיא התורכי ארדואן, ששימש בעבר כראש לשכתו בפרלמנט התורכי.

תורכיה תרמה כסף גם להחלפת הסהר הישן והדהוי במרומי כיפת הסלע בסהר חדש מוזהב ובוהק. יו”ר הרשות לעניניי דת של תורכיה, מהמט גורמז, ניהל ב-2015 את תפילת ליל אל-קאדר בהר הבית, ובתקופת  כהונתו של גורמז שולבה ירושלים כתחנה במסלול החאג’ – העלייה לרגל למכה. על פי מקורות ישראליים, רבים מהתיירים התורכים, שארדואן דירבן לפקוד את אל-אקצא, היו מובטלים שקיבלו תשלום על השתתפותם במיזם זה, שמטרתו הייתה להפגין נוכחות תורכית בהר הבית. השפעתה של תורכיה ניכרת בשנים האחרונות לא רק באל-אקצא אלא גם בחלקים של העיר העתיקה ומזרח ירושלים. דגלי תורכיה מונפים במקומות רבים, מאכלים תורכיים מסורתיים, לצד ביגוד וסחורה תורכית, נמכרים בשווקים, מרכזי תרבות תורכיים החלו לפעול במזרח ירושלים ומכללת אל-איבראהמיה, ומספר בתי ספר נוספים במזרח ירושלים החלו ללמד את השפה התורכית.

פנחס ענברי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, שבדק ב-2017 את הפעילות התורכית בירושלים, הצביע אף הוא על הקשרים המתהדקים בין הממשל התורכי והעמותות התורכיות לבין ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני, ושייח’ עכרמה סברי, יו”ר המועצה המוסלמית העליונה. סברי החל באותה שנה לעטות על בגדיו גלימת כוהן דת לבנה, שמאפיינת את לבוש אנשי הממסד הדתי התורכי, ואילו סלאח הוצג באחד הפרסומים התורכיים כמושל ירושלים. ענברי העלה את ההשערה שהתורכים מתכננים להקים מינהל צללים דתי לירושלים. הוא ציין כי במסגרת התעמולה התורכית מוצג הר הבית כאתר שייכבש בעתיד על ידי התורכים וישוחרר על ידם.

כך טורקיה מגבירה את מעורבותה בירושלים

לפנטזיה התורכית הזאת ניתן ביטוי גם במסגרת סרטון מצויר שהועלה לפייסבוק, וזכה בקרוב ל-500 שיתופים ובכ-90 אלף צפיות. הסרטון, שמאחוריו עמד ארגון הצעירים המוסלמי העולמי: ‘אני נאמן לאל-קודס’, הציג דחפור נוהם, מוקף בחיילים ישראלים המגנים עליו, כשהוא הולם בכפו על חומת הר הבית. מולו הוצגו פלסטינים שמתבוננים בנעשה ופוכרים את ידיהם ביאוש לנוכח המתרחש. לצד התמונות הללו, נראו בסרטון יהודים בעלי חזות דתית כשהם פוסעים בהפגנתיות אל תוך מתחם הר הבית. בשלב מסוים הוצגה סצינה, שבה נראה חייל צה”ל מכה פלסטיני העומד בסמוך. פלסטיני נוסף נמלט בבעתה מהמקום, ונורה בגבו למוות על ידי חייל ישראלי אחר. אחד הצעירים הפלסטינים שצופים בנעשה באמצעות המחשב שבביתו, מחליט לגייס את העולם המוסלמי להגנה על אל-אקצא ומשגר קריאה דחופה לעזרה. בתוך שניות אחדות מתמלא המסך בתנועת אוניות, מטוסים ורכבים. הם עטורים בשלל דגלי תורכיה ופלסטין, ויעדם אחד: אל-אקצא. כעבור זמן קצר מסתער המון אדם על שערי המתחם, הודף את החיילים העומדים בפתחו, וממלא כל פיסת מקום פנויה ברחבת הענק. אל-אקצא שוחרר!

קשרי תורכיה והטרור החמאסי

הערבוב של כסף תורכי ומיזמים מתסיסים בהר הבית, הוא כמעט טבעי בהתחשב בקשר חמור אף יותר בין תורכיה לארגון הטרור חמאס. במשך שנים שימשה תורכיה ארץ מקלט עבור מחבלי חמאס ומפקדותיו. לאורך שנים אורגנו והוכוונו מאדמת תורכיה פיגועי טרור או ניסיונות לפיגועי טרור בישראל ובשטחי יו”ש. שליט תורכיה, ארדואן, אף הבהיר, פעם אחר פעם, כי מבחינתו חמאס אינו ארגון טרור.

בחורף 2017 התברר כי סוכנות הסיוע התורכית ממשלתית טיקא, שסייעה בארגון מיזם ההמונים של הסעת חצי מיליון ערבים ישראלים למסגד אל-אקצא, הצמיחה מבין שורותיה מנהל בכיר שהונה אותה ועסק בטרור. האיש, מוחמד מורתג’א, מנהל סניף רצועת עזה של הסוכנות, הצטרף לזרוע הצבאית של חמאס  והעביר כספים לארגון. מורתג’א השתתף בשיעורים שהתקיימו במסגדים בעזה, שם דיברו רבות על מסגד אל-אקצא ‘השבוי’ ו’המחולל’, שיש לשחרר אותו.  בחקירתו סיפר כי היה עד להעברות של מזוודות עמוסות מזומנים שהגיעו מארגון אי.איג’. איג’ בתורכיה – ארגון שקיים קשרים עם גורמי טרור והיה אחראי למשט לעזה – לידיהם של בכירים בחמאס, בהם בכירי הזרוע הצבאית שלו.

מעורבות רגשית עמוקה בעניין אל-אקצא הפגין גם מנהיג חמאס בחו”ל, מאהר סלאח, ממקורבי סלאח ערורי. ערורי התארח במשך שנים על אדמת תורכיה ומשם  הכווין ותכנן פיגועים בישראל. בכינוס ‘חלוצי ירושלים’ שהתקיים באיסנטבול לפני שנים אחדות איים מאהר על מדינת ישראל כי “תושמד”, “תחדל מלהתקיים” ו”לא תזכה לחגוג מאה שנות עצמאות”. “אני מודיע לכם”, כך הכריז, “שחלק מהנוכחים כאן יהיו עדים לכיבוש ירושלים ולשחרור מסגד אל-אקצא ואולי אף יתפללו בו… פלסטין, ירושלים ואל-אקצא מאחדים את האומה וחובתה לשחררם. אנו ראש החץ בתוכנית הג’יהאד המבורכת”.

תורכיה העניקה אכסניה לפעילי חמאס שתכננו פיגועים נגד ישראל לפני וגם אחרי שנחתם הסכם הפיוס בינה לבין ישראל ביוני 2016. ההסכם היה אמור להסדיר את חילוקי הדעות בין שתי המדינות על רקע אירועי ה’מרמרה’. את הפעילות מתורכיה ריכז בראשית העשור השני של המאה ה-21 סלאח ערורי, לימים מס’ 2 בחמאס. ערורי היה טרוריסט משוחרר שעזב את ישראל בהסכמה עוד לפני ‘עסקת שליט’. הוא פעל בתורכיה יחד עם קבוצת 11 האסירים הישראלים שגורשו לשם במסגרת העסקה. סגנו היה זהאר ג’בארין. ערורי וחבריו עסקו בגיוס סטודנטים פלסטינים מהגדה לשורות חמאס בעת לימודיהם בחו”ל, ודאגו עבורם להכשרה ולאימונים על אדמת תורכיה או במדינות אחרות בהן למדו. כשהמגויסים שבו ליו”ש, ציוותו אותם בכירי החמאס בתורכיה למשימות שונות. בהתארגנויות טרור שחשף השב”כ באוגוסט ובספטמבר 2014 נחשפו חלק מבוגרי הקורסים בתורכיה. אחדים מהם סיפרו בחקירתם  כי עברו אימוני ירי ביער, לא הרחק מאיסטנבול.

לצידו של ערורי פעל בתורכיה גם מוסא אל-עקארי, אחיו של אבראהים אל-עקארי, שביצע את פיגוע הדריסה ברכבת הקלה בירושלים בנובמבר 2014, על רקע קנאותו לאל-אקצא ומכיוון שהיה משוכנע שישראל מחללת את המקום.  מוסא אל-עקארי היה חבר בחולייה שחטפה ורצחה את שוטר מג”ב נסים טולדנו ב-1992. החולייה הזאת תכננה את רצח טולדנו בפגישות מכינות שקיימה במסגד אל-אקצא. מוסא אל-עקארי נשפט לשלושה עונשי מאסר עולם, אך שוחרר בעסקת שליט והצטרף לערורי ולחבורה התורכית.

ערורי ריכז, כאמור, את פעילות הטרור של ‘חמאס-חו”ל’. הוא אף הודה כי חמאס היה מעורב בתכנון החטיפה והרצח של שלושת הנערים מגוש עציון ביוני 2014. ערורי הפעיל מתורכיה רשת טרור שמנתה עשרות רבות של  פעילים ביהודה ושומרון. גם התארגנות זאת סימנה את הר הבית כזירה לפעילות אלימה, אם כי זירה משנית.  חבריה נעצרו על ידי השב”כ בטרם היה סיפק בידם לבצע את זממם. מטרתם המרכזית הייתה לחולל אינתיפאדה שלישית ובחסותה לבצע הפיכה בגדה, להפיל את שלטון הרשות הפלסטינית ולהעלות את חמאס לשלטון. במסגרת תוכנית חמאס היו אמורות לצאת חוליות טרור מהערים: ירושלים, חברון, שכם, יריחו ומ-37 כפרים פלסטיניים נוספים, כדי לבצע פיגועים קשים נגד מוסדות הרשות הפלסטינית וכך להשתלט על שטחי יהודה ושומרון.

הקשרים בין תורכיה בראשות ארדואן לבין ארגון הטרור חמאס נחשפו על ידי שב”כ פעמים רבות בעשור השני של המאה ה-21. לפני כשנתיים פרסמה העיתונאית פזית רבינא, מומחית לענייני העולם הערבי, בעיתונה מקור ראשון, צילום שהמחיש, כיצד הנשיא התורכי ארדואן תומך בחמאס לא רק ברמה האידיאולוגית והפוליטית, אלא מקושר לארגון גם ברמה הטקטית, באמצעות יועצו הצבאי הגנרל עדנן טנריוורדי. בתמונה, שנלקחה מתוך אתר החברה התורכית לייעוץ ביטחוני ‘סאדת’, נראים לצידו של הגנרל – איש החמאס פרופ’ ג’מיל טקלי, שגורש מישראל, ובנו של הגנרל, בעת ביקור בסעודיה. על פי העיתון ג’ומהורייט, הבן, עלי-קמיל סאליח, הוא “הצל של אביו” וממלא מקומו ב’סאדת’. “סאדת”, הסבירה רבינא,  “אינה עוד חברה לייעוץ ביטחוני. מעבר לאג’נדה האסלאמיסטית שלה היא נחשבת לאחד ממוקדי הכוח השלטוניים בתורכיה ומתנגדיו של ארדואן מתייחסים אליה כאל המיליציה הפרטית שלו”.

ימים ספורים קודם לכן פרסם שב”כ הודעה רשמית על מעצרם של פרופ’ טקלי ותושב אום אל-פחם דרע’אם ג’בארין. חקירתו של טקלי העלתה, כך מסר שב”כ מפורשות, “שתורכיה תורמת להתעצמות הצבאית של חמאס, בין היתר באמצעות חברת סאדת, שהוקמה בהנחיית עדנאן בשא, יועץ המקורב לגורמי ממשל תורכי. החברה”, הבהיר שב”כ, “הוקמה כדי לסייע בכספים ובאמל”ח להקמת ‘צבא פלסטין’ שייעודו הוא להילחם נגד ישראל. אחד מעובדי החברה אף סייע לבכירי חמאס לבקר בתערוכת נשק בתורכיה, במהלכה הביעו עניין ביכולות מזל”טים”.

חוקרי השב”כ חשפו, כי “חמאס מקיים קשר ישיר עם הרשויות התורכיות באמצעות ג’יהאד יע’מור, פעיל טרור שהיה מעורב בחטיפת החייל נחשון וקסמן ושוחרר במסגרת ‘עסקת שליט’… פעילי הטרור להם סייע טקלי, רובם משוחררי ‘עסקת שליט’, היו מעורבים בפיגועי טרור שגבו קורבנות ישראלים… ממצאי החקירה גם חשפו פעילות ענפה של חמאס להלבנת הון בתורכיה בהנחייתו של זאהר ג’בארין… התברר כי פעילי חמאס מחזיקים בבעלותם חברה בשם ‘אימס’. זו שימשה את חמאס להסוואת פעילות הלבנת הון בהיקף של מיליוני דולרים, כסף שהועבר לרצועת עזה ולמדינות שונות…”.

“חשיבות החברה עבור חמאס נחשפה גם בחקירת החשוד השני שנעצר, דרע’אם ג’בארין (מאום אל-פחם, מעוז כוחו של הפלג הצפוני – נ.ש.). ג’בארין גויס לחמאס במהלך ביקוריו בתורכיה. הפנייה אליו בוצעה בחסות פעילותה העסקית של ‘אימס’. הוא קיבל ממפעיליו בתורכיה מאות אלפי יורו עבור תשתיות צבאיות של חמאס, ודאג להטמינם בנקודת מסתור ביו”ש. החקירה חשפה כי פעילותו של דרע’אם ג’בארין בוצעה בהנחיית בכירי החמאס זאהר ג’בארין ויד ימינו סלאמה מרעי, שהשתקעו בתורכיה בסיוע טקלי. גם מרעי, משוחרר עסקת שליט, היה מעורב בפיגוע ירי באזור בורקין במרץ 1993, בו נרצח חייל צה”ל”.

ממצאי החקירה, הדגיש שב”כ בהודעתו המפורטת והחריגה, “ממחישים את הפעילות הצבאית והכלכלית העניפה של חמאס בתורכיה, המתקיימת ללא כל הפרעה, תוך העלמת עין ולעיתים אף בעידוד גורמי הממשל התורכיים, ובסיוע אזרחים תורכים שחלקם מקורבים לממשל.

בסקירה זו שולבו קטעים מספרו החדש של נדב שרגאי ‘טרור אל אקצא’, שיצא לאור בהוצאת ‘המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ו’סלע מאיר’.