עבור לתוכן העמוד
Menu

בית המשפט: זכותם של יהודים להתפלל בשערי הר הבית, זהה לזכותם של ערבים

ההחלטה שונה ברוחה מהחלטות אחרות של בית המשפט, שקבע בעבר כי " 'הר הבית' ו'סביבות הר הבית', "אינם שונים לעניין הרגישות המיוחדת"

בית משפט השלום בירושלים קבע ערב חג הפסח בהחלטה עקרונית כי זכותם של יהודים להתפלל בשערי הר הבית זהה לזכותם של ערבים. יש להדגיש שהפסיקה נוגעת לתפילה בצמוד להר הבית, ובשעריו, אך מחוצה לו. כידוע המדינה אוסרת על יהודים להתפלל בתוך מתחם הר הבית. ירדן מחתה רשמית בפני ישראל על פסק הדין. בתלונה שהועברה למשרד החוץ טענה ירדן כי מדובר בהפרה של הסטטוס קוו ההיסטורי והמשפטי במקום הקדוש בירושלים המזרחית, שהוא שטח כבטוש, רכוש הוואקף בסמוך למסגד אל אקצה.

ירדן גם מערערת בתגובתה על עצם הסמכות של בתי המשפט הישראלים לדון במכלול השטח של מזרח ירושלים.

העניין התגלגל לפתחו של בית המשפט, בעקבות תפילתן שלש נערות בבאב חוטא ( שער הסליחה), אחת הכניסות להר מצפון. המדינה העמידה את שלש הנערות לדין. היא טענה שמדובר בפרובוקציה שעשויה להתפתח במהירות לאירוע אלים ומסוכן, מאחור שמדובר בהר הבית ובסביבותיו.

השופט שמואל הרבסט בשבתו כשופט נוער בבית משפט השלום בירושלים, קבע בהחלטתו, כי אין להעדיף את זכותם של הערבים על פני זכותם של היהודים לתפילה בשערי ההר. בהחלטתו מיום 22.3.18 כתב השופט בין היתר:

"זכותו של כל אדם במדינתנו להתפלל בכל מקום שירצה לרבות ברחובה של עיר, ולבד שאין בכך פגיעה בזכויות של אחרים אשר שוהים במקום. כך בירושלים, כך באילת, כך בת"א, כך בחיפה, וכך בכל מקום במדינת ישראל.

אכן ניכרת תנועה ערה במשעול באב אל חוטא, בעת שמתקיימת תפילת המוסלמים בהר הבית, וטוב שכך, שהרי אין הוכחה טובה יותר להקפדתה של מדינת ישראל, הן בחקיקתה והן בפסיקת בתי המשפט, על חופש הדת והפולחן".

עם זאת הטעים השופט, כי אינו רואה, "כיצד עמידתן של המשיבות במקום בו עמדו, יכולה לפגוע בחופש התנועה, או בחופש הדת והפולחן של יתר האזרחים או התושבים אשר היו במקום. גם אדם הנעצר בטבורה של מדרכה ומשוחח בטלפון הנייד אשר ברשותו, גורם לפגיעה מסויימת בזכות של אדם אחר אשר מהלך מאחוריו ונזקק לשנות את נתיב הליכתו בשל עמידתו של המשוחח… במקרה דנן ", ציין השופט הרבסט, "לא ראיתי כי קיים חשד סביר לעבירה של התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, וכן לא ראיתי כי מתקיים חשד סביר בכל עבירת תעבורה שעניינה תנועה בדרך כהגדרתה בחוק".

בסיום החלטתו הוסיף השופט וכתב: "אברהם אבינו, אביהם של היהודים והמוסלמים, יסד את תפילת שחרית כפי שנאמר בגמרא במסכת ברכות – "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם", והגמרא מסיקה מפסוק זה כי  "אין עמידה אלא תפילה". סרטון הוידאו המתעד את האירוע מכיל בתוכו את בניו של אברהם אבינו , הן אלו היהודים והן אלו המוסלמים, כל אחד ועמידתו שלו. חבל שעמידה זו אינה יכולה להתקיים בצוותא, אך חובתה של מדינה דמוקרטית היא לאפשר עמידה שכזו, ומשכך , אני דוחה את הבקשה. ככל שהדרך או המשעול המוביל לשערי הר הבית לא ייחסמו באורח בלתי סביר המאפשר חופש תנועה לצועדים בה" – הבהיר השופט – "אין מקום להגביל את תפילתן של הנערות במקום".

יש לציין כי במאות הקודמות זוהה המרחב שבין שער הכותנה לבין שער הברזל ( שניים משערי הר הבית) כמרחב הנגיש והסמוך ביותר למקומו המשוער של קודש הקודשים, שאליו רשאים יהודים לבוא ולהתפלל( נדב שרגאי, 'הכותל הנעלם', הוצאת ספריית  בית אל, עמ' 50).

ציור מפורסם של הצייר הגרמני גוסטב באוארנפיינד משנת 1886 אף מתעד תפילת יהודים מול שער הכותנה. בתקרת החנויות שבקרבת שער הכותנה  הייתה תלויה לאורך שנים שרשרת ברזל. יהודי ירושלים, מכיוון שנמנעו מלהיכנס להר הבית, הקפידו שלא לחצות את קו השרשרת וצפו בגעגוע לעבר מקום המקדש. גם בסמטת הכותל הקטן, קטע צפוני של הכותל המערבי, בתוככי הרובע המוסלמי הסמוך לשער הברזל, התקיימו תפילות יהודים.

פסיקתו של השופט הרבסט שונה ברוחה מהחלטות אחרות של בית המשפט שהתבררו לפני שנים אחדות במסגרת תביעה שהגיש אליהו קליימן נגד המדינה, לאחר שזו מנעה ממנו לתקוע בשופר בראש השנה, ב'כותל הקטן' שליד שער הברזל. (אחד משערי הכניסה להר הבית). קליימן  ביקש מהמדינה פיצוי על העוול ועל העלבון שנגרמו לו, אך  תביעתו של קליימן נדחתה פעמיים. תחילה בבית משפט השלום, ולאחר מכן – מכיוון שערער עליה – גם על ידי השופטת נאוה בן אור בבית המשפט המחוזי בירושלים.  השופטת בן אור כתבה בין היתר בהחלטתה מיום 13.1.13, כי החרמת השופר מקליימן והאיסור לתקוע בו בכותל הקטן, "אינה בלתי  סבירה ביחס לעוצמת הסכנה הצפויה, שהשלכותיה עלולות לחרוג הרבה מעבר לתקרית מקומית.". בן אור החילה את עיקרון 'הזהירות המיוחדת, לעיתים עד כדי שלילה מוחלטת של חופש הפולחן בהר הבית, גם על 'סביבות הר הבית ', היא קבעה ש'הר הבית' ו'סביבות הר הבית', "אינם שונים לעניין הרגישות המיוחדת.