עבור לתוכן העמוד
Menu

ארדואן מגביר נוכחות טורקיה באזור הים האדום

הנשיא הטורקי סיים ביקור מוצלח בסודן, דבר שאמור להדאיג את המדיניות המתונות

בעוד העיניים מופנות לאיראן המקבעת את נוכחותה בסוריה ומגבירה את השפעתה הפולטית והצבאית בעיראק, תימן ולבנון, פועלת טורקיה להקמת מערך של תשתית צבאית ומודיעינית בים האדום בנוסף לפעילותה הצבאית בקטר.
בכך היא מקימה חזית נגד למדינות המפרץ ומצרים, המדינות הערביות הסוניות הפרגמטיות המתקשות להקים חזית משותפת נגד החתרנות האיראנית, כפי שהציע הנשיא טראמפ בביקורו בריאד באפריל השנה.

בתום ביקורו בסודאן השבוע (24-26.12.2017), הודיע נשיא טורקיה, רג’ב טייב ארדואן, כי סודאן העבירה לרשותה של טורקיה את האי סאווכן לצורך שיקומו וניהולו לתקופה בלתי מוגדרת. האי שוכן בצפון מזרח סודאן על שפת ים סוף, 50 ק”מ דרומית לפורט סודאן וכ- 20 ק”מ מן הנמל סאווכן מול חופי סעודיה, משם מתקיים שרות מעבורות יומי לג’דה. נשיא סודאן אישר את דבריו של ארדואן והוסיף כי נחתם מזכר על נושא זה.

 


שר החוץ הסודאני, אברהים ע’נדור, אמר כי סודאן וטורקיה חתמו על הסכם לשיתוף פעולה צבאי ובטחוני במהלך הביקור. לדבריו ההסכמים כוללים גם הקמת מעגן לתחזוקת אניות אזרחיות וצבאיות. הוא הדגיש כי “משרד הגנה הסודאני פתוח לשת”פ הצבאי עם אחינו וידידותינו ואנו מוכנים לשת”פ צבאי עם טורקיה וכי מן ההסכם שנחתם אכן נובע שת”פ צבאי”. שר החוץ הטורקי, מולוד צ’אוש, הוסיף כי שני הצדים חתמו על הסכמי ל בטחון לגבי ים סוף. השר גם הזכיר כי לטורקיה יש כבר בסיס צבאי בסומליה ויש “לנו הנחיות מן הנשיא לסייע לצבא ולמשטרה בסודאן”. הדברים ברורים לחלוטין. טורקיה פועלת להקמת מערך של שיתופי פעולה צבאים במזרח אפריקה על חופי ים סוף. יש להניח שהאי סאווכן יהוה נקודת תצפית אסטרטגית למתרחש בים סוף ואניות המלחמה שלה יוכלו לעגון שם ובנמלי סודאן האחרים.
האמתלה להעברת האי לרשותה של טורקיה, לשיקומו כביכול, היא היותו מקום מושבו של המושל העות’מאני לסודאן ודרום ים סוף בתקופה 1821-1885 ונמצאים בו אתרים עות’מניים שהוזנחו.

הסוכנות הטורקית לשיתוף פעולה ותיאום “תיק”א” כבר נמצאת בשטח ומכינה תוכנית לשיקום האתרים.
נתלווה לארדואן בביקורו בסודאן גם הרמטכ”ל הטורקי, ח’לוסי אקאר, שהיה אמון על ניסוח פרטי הסכם השת”פ הצבאי. במהלך הביקור הגיע לח’רטום גם הרמטכ”ל של קטר, ע’אנם בן שאין, לשיחות בנושאי שת”פ צבאי וסוכם על הקמת נספחות צבאית קטרית בח’רטום. נשיא סודאן העניק לקטרי את מדליית הכבוד “אות הנילוס”.
בהזדמנות זו נערך גם מפגש משולש שכלל את הרמטכ”לים של סודאן, טורקיה וקטר לשיחות על השת”פ ביניהם. יוזכר כי בתחילת החודש הנוכחי התקיים תרגיל משותף לצבאות סודאן וקטר בסודאן בעיר סנכאת על שפת ים סוף.

במקביל לביקור ארדואן בסודאן הודיעה קטר על הגיעה לדוחה של יחידה צבאית טורקית נוספת המצטרפת לכוחות הטורקים שנשלחו לקטר ביוני שעבר עם פרוץ המשבר עם סעודיה, בחריין, האמירויות ומצרים. הכוחות מוצבים בבסיס “טארק בן זיאד” במסגרת ההסכם הביטחוני שנחתם בין טורקיה לקטר בדצמבר 2014. הכוחות הטורקים אמורים לקיים בקרוב תרגיל משותף עם צבא קטר “להעלאת היכולת הצבאית המשותפת”.

נדמה כי ישנה כאן חדירה לאזור החיוני להגנתה של מצרים. טורקיה, התומכת באחים המוסלמים גינתה את מצרים בעקבות הדחתו של מחמד מורסי מכס הנשיאות ב-2013 והיחסים בין שתי המדינות נותקו. במקביל הידקה טורקיה את קשריה עם קטר התומכת גם היא בתנועת האחים. עכשיו מוצאת מצרים את עצמה מאוגפת מעבר לאזורי הביטחון שלה ע”י שתי המדינות הנ”ל בשיתוף עם שכנתה סודאן. מצרים וסודאן מקיימות אומנם מערכת יחסים קרובה, אך הן חלוקות על שתי בעיות מרכזיות:

1. מציאת פתרון לגבי הסכסוך על ניצול מי הנילוס בין מצרים למדינות אפריקה השוכנות באגן הנילוס. הנילוס מהווה 90% ממקורות המים של מצרים בעוד חשיבותו קטנה יותר לגבי סודאן המשופעת בגשמים. זו האחרונה מגלה הבנה לדרישות מדינות אפריקה להגדלת מכסת המים שלהן שנקבעה עוד בזמן הקולוניזציה הבריטית בעוד מצרים מתנגדת החלטית להקטנת המכסה שלה המהווה 70% ממי הנילוס. בנוסף סודאן אינה מגבה את מצרים בסכסוך שלה עם אתיופיה המקימה סכר גדול ליצור חשמל על אחד מיובלי הנילוס הכחול – סכסוך שאם לא ימצא לו פתרון עלול להידרדר לעימות מזויין.

2. הבעלות על חלאיב ושלאתין שני אזורים בגבול מצרים סודאן הנמצאים בשליטה מצרית ומהווים מוקד מתיחות ביניהן מאז שסודאן יצאה לעצמאות ב-1956. לפני מספר ימים הודיעה סודאן כי אינה מקבלת את הסכם קביעת הגבול הימי בין מצרים לסעודיה שבמסגרתו הועברו לריבונות סעודית האיים טיראן וסנפיר מאחר שנקודות הציון בהסכם מקבעות את חלאיב ושלאתין כטריטוריה מצרית.

על רקע זה ניתן להבין כי התחברותן של טורקיה וקטר לסודאן והקמת שת”פ צבאי גלוי עמה לא הרחק מגבולה מהווה איום משמעותי למצרים. יתכן שכאן נמצא ההסבר להתעצמותה הימית והאווירית הגדולה של מצרים שרכשה בתקופה האחרונה שתי נושאות הליקופטרים ופריגטה מצרפת, שלוש צוללות מגרמניה ועשרות מטוסי קרב מצרפת ומרוסיה.

נראה ששתי המעצמות המוסלמיות הלא ערביות מנצלות את הכאוס באזור ופועלות להרחבת אזורי ההשפעה שלהן. רוסיה, שגם היא ניצלה את מדיניותה של ארה”ב להתנתק מן האזור והתבצרה בסוריה, תומכת בשתי המדינות האלה. מנגד המדינות הערביות הסוניות החסרות תמיכה אמריקאית נראות כחסרות אונים ואינן מהוות מעצור לגבי איראן וטורקיה. יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמן עשה מאמץ להסב את תשומת לב המערב לגבי המתרחש באזור ובמיוחד בלבנון.

נראה שהאפיזודה של התפטרות חרירי הייתה בעצם קריאה נואשת לגבי חתרנותה הגוברת של איראן ובמיוחד את השתלטותו של חיזבאללה בשרות איראן על לבנון, אבל היה מי שיגיב.

מכל מקום טורקיה, התומכת בקטר, מצליחה למנוע הקמת חזית אנטי איראנית במפרץ והשת”פ הצבאי שלה בים סוף עם סומליה וסודאן הוא ללא ספק איום על מצרים וגם על ישראל שאניותיה ומטוסיה עוברים לאורכו של הים בדרכם לאפריקה ולאסיה. מצב זה מגביר את המתיחות באזור, טומן בחובו סכנות רבות ומשמעותו כי חוסר היציבות ימשך. נראה שחורבנן של סוריה, עיראק ותימן לא שימש כל לקח לשחקני האזור הממשיכים להילחם מבלי שנראה הקץ לכך וכאשר שתי מעצמות העל ארה”ב ורוסיה אינן מוצאות שפה משותפת להידברות.