תופעה: אלפי תושבים מזרח ירושלמים המתגוררים בשכונות הערביות שבצפון העיר, מעבר לגדר, מעתיקים בימים אלה את מקומות מגוריהם אל תחומי מזרח ירושלים שבתוך הגדר, ועוברים לא פעם להתגורר בבתי הוריהם המבוגרים יותר.
הדבר מתרחש על רקע הגבלות רבות מצד ישראל על תנועת פלסטינים מתחומי השכונות שמעבר לגדר – מחנה הפליטים שועפט וכפר עקב – אל תוך תחומי מזרח ירושלים שבתוך הגדר. ההגבלות מושתות על רקע חשש להדבקה מצד האוכלוסיה שמעבר לגדר, וחשד שחלקים בה שאינם מפוקחים נדבקו בקורונה.
האכיפה בענייני הקורונה , דלילה כידוע עד אפסית, בתחומי השכונות שמעבר לגדר , בין אם מדובר באכיפת סגר בין אם מדובר בבידודים, ובין אם מדובר באיתור חולים בקורונה. מכיוון שכך – הן הרש"פ והן ישראל – מבקשות למנוע מעבר של תושבים משכונות אלה, אל תחומן. הרש"פ כבר ביקשה מישראל, כפי שדיווחנו באתר זה , לחסום את הכניסות משטחי השכונות הללו, שפורמלית נמצאות בריבונות ישראל, אל שטחי נפת רמאללה. ישראל מצידה, שוקלת אף היא חסימת תנועה, לכיוונה שלה.
התושבים שעוקרים אל תחומי הגדר מהצד הישראלי שלה, עושים זאת בדרך כלל, כדי לשמור על נגישות למקומות עבודה, בעיקר בתחום הבניין, ענף שעד כה לא הושבת, והוחרג מהסגר. סיבה אחרת, היא רצון לשמור על נגישות למשפחה, ולשירותים שונים שניתן לקבל רק במזרח ירושלים.
התופעה מזכירה , התרחשות דומה שהתרחשה לפני למעלה מ -15 שנה, כאשר תושבי אותן שכונות, בהיקפים גדולים פי כמה (עשרות אלפים) היגרו משכונותיהם לתחומי מזרח ירושלים שבתוך הגדר, על רקע חשש שזכויות חומריות שונות, שנגזרות ממעמד התושב שבו הם מחזיקים, ישללו מהן. מאז שבו רבים מאד לבתיהם שמחוץ לגדר, אך רבים אחרים, נשארו לגור ב'תוכה'. הפעם התופעה מצומצמת יותר בהיקפה, אולם פקידים ישראלים מעריכים, שאם ישראל לא תנקוט בפעולות הרגעה בשורת עניינים שמדאיגים את האוכלוסיה שמעבר לגדר, מימדי התופעה עשויים לגדול עוד.
למעבר אל בתי ההורים, הדודים או הסבים והסבתות המבוגרים יותר, נודעת כמובן בימי קורונה אלה גם משמעות בריאותית, שכן האוכלוסייה המבוגרת – במידה והיא נדבקת בקורונה – נמצאת בקבוצת סיכון גבוהה יותר, ושיעורי התמותה שלה, במקרה של הידבקות גבוהים יותר.
