אירועי הימים האחרונים בגבול עזה חושפים שוב את פניה של אירופה בכל הקשור לעימות הישראלי-פלשתיני. בזה אחר זה נקראו השבוע שגרירים, בעיקר במדינות המזוהות כאנטי ישראליות מובהקת או כצבועות ברמה הבינלאומית, לשיחות הבהרה בנוגע לנעשה בגדר.
הצביעות הזאת הגיעה לשיאים מיד לאחר חנוכת השגרירות האמריקנית בישראל. שרת החוץ של האיחוד האירופי פרסמה הודעה ובה כמובן יצרה את השוויון הקדוש בעיניה. "עשרות פלשתינים, כולל ילדים, נהרגו ומאות נפצעו מירי ישראלי היום, במהלך הפגנות המוניות מתמשכות סמוך לגדר בעזה. אנו מצפים שכולם יפעלו באיפוק רב כדי למנוע אובדן חיים נוסף. על ישראל לכבד את זכות המחאה של הפלשתינים ואת עיקרון המידתיות בשימוש בכוח. חמאס ומנהיגי ההפגנות בעזה חייבים להבטיח שהן יישארו בלתי אלימות לחלוטין ולא ינוצלו", אמרה מוגריני.
השורות הבאות היו מקוממות יותר. "בימים אלה, ישראלים ופלשתינים כאחד מציינים רגעים חשובים לאומות שלהם. לכל צד בסכסוך הזה יש טענות ושאיפות לגיטימיות שצריך להכיר בהן", דברי מוגריני, שלמעשה השוותה בין חגיגות העצמאות הישראליות ובין הנכבה הפלשתינית. ומה לגבי ירושלים? "ירושלים היא עיר קדושה ליהודים, למוסלמים ולנוצרים. הקשר של העם היהודי לירושלים אינו ניתן לערעור, ואין להכחישו. כך גם לגבי הקשרים של העם הפלשתיני לעיר", אמרה שרת החוץ האירופית.
השאלה שמטרידה לא מעט ישראלים בעקבות הדברים הללו היא מדוע זו התפיסה השלטת באירופה, והאם נכונה הטענה שהאירופים תמיד יעמדו לצד מי שמתעמת עם מדינת ישראל. מתברר שהתחושה שאירופה אינה אוהבת את ישראל, בלשון המעטה, היא לא נחלת אנשים בודדים בלבד. פיאמה נירנשטיין, עיתונאית וסופרת ומי שהייתה חברת הפרלמנט האיטלקי וסגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט, מכירה את הסוגיה לעומק. כיום היא משמשת ראש הפרויקט הבוחן את יחסי ישראל ואירופה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
"יש כמה סיבות למה אירופה אף פעם לא יכולה להיות באמת בעד ישראל, אפילו אם הם מעמידים פנים מפעם לפעם שאכפת להם מאוד מיהודים או ממדינת ישראל", אומרת נירנשטיין ל'בשבע'. לדבריה הסיבות למצב המתמשך עמוקות, ונעוצות בהיסטוריה ובנרטיב האירופי. "ראשית, באירופה יש רבים שכשהם חושבים על השואה הם עדיין מאמינים שהייתה לה סיבה, שלא סתם התנפלו על היהודים. הם לא יאמרו זאת, אבל אירופה מעדיפה לחשוב שהיהודים הם עם שעשה דברים רעים בהיסטוריה האירופית".
ומה הסיבות הנוספות?
"אירופה מנסה להתעלות מעל ללאומיות, דתיות ומלחמות. ישראל היא אומה לאומית עם שיוך דתי מסוים, גם אם יש רבים שאינם דתיים, והיא גם נאלצת להילחם על קיומה. כל זה יוצר ריחוק של האירופי הממוצע מאיתנו. כמובן שיש גם סיבות פוליטיות. יש הרבה מדינות באירופה שחושבות באופן שונה זו מזו, ואחד הנושאים היחידים שהם מצליחים למצוא הסכמות לגביו הוא הגינוי לפעילות של ישראל. אירופה גם חוששת מאוד מהעולם המוסלמי, הן מהטרור והן מהביקורת, וחלק מהעניין שלה בריחוק מישראל נעוץ במחשבה שכך הם ימצאו חן בעיני המוסלמים".
כעס על ארצות הברית
נירנשטיין חושבת שמיותר להשקיע עכשיו עוד מאמצים בהתחבבות על מדינות אירופה, כי ישנו תהליך מקביל שבסוף יכריח אותה לשנות את התנהלותה. "ייקח הרבה זמן לשנות את הנרטיב האירופי. מנגד, אנחנו אהודים בעולם. באפריקה ובאמריקה אוהבים אותנו, חלק לא קטן ממדינות ערב אוהבות אותנו, וזה ישפיע על האירופים ויחלחל. צריך לשים לב שבכל מדינות אירופה ככל שמפלגות השמאל שם משפיעות יותר על המדיניות, כך אותה מדינה יותר נגדנו. אבל בסופו של דבר אירופה תימשך אחרי הקו שארצות הברית מובילה, כי למרות הכעס על האמריקנים הם לא יכולים לשרוד בלי ארצות הברית", היא מסכמת.
פרופ' אייל זיסר מנתח גם הוא את הסיבות לכך שאירופה לא מצליחה להבין את ישראל. "עם אירופה יש בעיה בסיסית. יש שם מיעוט מוסלמי גדול שעמדותיו מחלחלות לדעת הקהל ולדעת המנהיגים. באירופה חוששים שאם לא ירצו את הקהל הזה באמירות שליליות כלפי ישראל, אז המוסלמים שם יתפרעו או ינסו באמצעות הצבעה לשנות סדרי עולם. בנוסף לכך, האירופאים תלויים בעולם הערבי לסחר, כפי שבעבר היה עם הנפט, והם מעריכים שתמיכה בישראל תפגע באינטרסים שלהם".
אנטישמיות היא גם חלק מהעניין?
"מצד אחד אירופה עדיין חיה את האסון שאירע בשואה, ועכשיו היא מתחרטת. מצד שני העובדה שהיא מכה על חטא מובילה אותה לחוש הזדהות עם מעשים רעים אחרים בעולם, ומבחינתם המקום שבו קורה משהו רע שהם יכולים להצטער עליו, הוא אצל הפלשתינים. בתת המודע האירופי הם אומרים לעצמם שהם אלה שגרמו לסבל הזה, כי בגללם היהודים הגיעו לארץ ישראל והפלשתינים שילמו מחיר. כמובן, לזה אפשר להוסיף את האנטישמיות הבסיסית, שכשאתה מלכלך על ישראל אז בעצם אתה מנקה את עצמך מאחריות. מכאן זה יכול רק להקצין".
אירופה תמיד תישאר בעמדה שלא מחבבת את ישראל?
"לאירופה יש עמדה בסיסית שהיא לא נוחה לישראל. אפשר כמובן לומר שזו לא כל אירופה, ולעיתים דווקא התגברות האסלאם מביאה להבנה טובה יותר של ישראל, אבל ככלל יש באירופה הלך רוח כזה ומרגישים אותו פעם אחר פעם. לכל זה אפשר להוסיף את הכעס על ארצות הברית ששורר באירופה, ומכיוון שהם לא יכולים לצאת נגד ארצות הברית, אז הדרך שלהם להתמודד עם הכעס היא להוציא את העצבים על בת הברית של אמריקה – ישראל".
כמו נירנשטיין גם פרופסור זיסר חושב שאין הרבה מה לעשות עם הבעיה הזאת. "הקשרים הבסיסיים הם טובים בסך הכול, וצריך להתמיד בהם ולהמשיך להתמודד עם המצב". הוא מציין עוד כי באירופה, בניגוד לארצות הברית, אין ארגוני תמיכה ביהודים שמשפיעים באופן מאוד משמעותי על הממשלות. "אין שם לובי יהודי כמו בארצות הברית שמביא את האמריקנים להסתכל על אירועים בצורה אחרת".
הישן מול החדש
רוברט זינגר, מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי, שהה בחודשיים האחרונים ברבות מבירות אירופה, ומחזיק רשת של נציגים מתנדבים יהודים מטעמו שמנסים ליצור את הלובי החסר שעליו מדבר פרופ' זיסר. זה עוד רחוק מלהיות דומה לאיפא"ק, אבל גם להם יש הישגים. זינגר מציין כי לדעתו קשה לדבר על אירופה כגוף אחד. "אירופה זו לא מקשה אחת, והיא בוודאי לא נוהגת כמקשה אחד ברמה הדיפלומטית הכוללת ועוד יותר ביחסים עם ישראל. צריך לזכור שמעבר לאיחוד האירופי כגוף, יש גם מדינות בודדות שכל אחת מובילה קו משלה".
זינגר מציעה קו חלוקה בסיסי בין אירופה הוותיקה והישנה של המערב, שפחות אוהדת את ישראל, ובין כוחות חדשים יותר במדינות המזרח, שם היחס טוב יותר. לדבריו, גם עם המדינות "הוותיקות", כהגדרתו, המצב אינו רע מאוד. "כשאתה מדבר עם המנהיגים במדינות האלה, ברמה של יחסים מדיניים – המצב עם ישראל נמצא ברמה טובה מאוד. איפה מרגישים את הבעיה? במוסדות בינלאומיים, ששם הרבה פעמים מדינות אירופה מצביעות כקבוצה אחת נגד ישראל. ועדיין, לדעתי גם שם מורגש שינוי לטובה".
לזינגר יש כמובן גם דוגמאות. "שרת החוץ האירופית רצתה להוציא הצהרה נגד העברת השגרירות, אבל רומניה, הונגריה וצ'כיה התנגדו לה. פולין, הונגריה, רומניה ויוון מסכלות מדי פעם הצעות אנטי-ישראליות, במיוחד במקומות שבהם דרוש קונצנזוס". לדבריו, הבעיה האירופית הגדולה ביותר היא חוסר הבנה של מה שקורה בישראל, ואיך נראים האירועים מנקודת מבט יותר ברורה. "אנחנו צריכים לעשות המון דברים בתחום ההסברה, בנוסף למה שנעשה כיום. לא רק ברמה הדיפלומטית, אלא בעיקר בתקשורת במדינות האלה. לפעמים העמדה נובעת מחוסר היכרות של המצב בשטח", אומר זינגר.
הצוותים של הקונגרס היהודי העולמי נותנים מענה בהרבה מאוד מקומות באירופה. כך, לקראת האירוויזיון כשהיו מתקפות BDS נגד הזמרת הישראלית, הפעיל הקונגרס ברשתות החברתיות מערך הפוך שהביא לתמיכה חסרת תקדים בה. זינגר עצמו נפגש כמעט בכל שבוע עם בכירים אירופיים, והארגון שבראשו הוא עומד מפעיל רשת של 230 מתנדבים "מהטובים שיש לעם היהודי", כהגדרתו. הם עוברים הכשרה שוטפת, ומייצגים את עמדותיה של ישראל בהרבה מאוד מוסדות בינלאומיים. הם פועלים באירופה ובמקומות אחרים בעולם כדי להשפיע, ועושים זאת גם דרך התקשורת באמצעות כתיבת מאמרים שמתפרסמים ומגיעים לאירופי הממוצע שמקבל נקודת מבט נוספת ושונה.
במערכת המדינית מסתכלים על המצב באופן דומה לזינגר. גם שם מחלקים בין אירופה הקלאסית, שבדרך כלל מובילה קו שמגנה את ישראל בצמתים רבים ולעיתים אף נחשב בעיני הגורמים המדיניים כפרו-פלשתיני, ובין מזרח אירופה, שם לא רק שמספר גדול של מדינות תומך בישראל, אלא שתיים מהן – צ'כיה ורומניה – אף פועלות כדי להעביר את השגרירויות שלהן לירושלים.
בכיר מדיני אומר ל'בשבע' שבשורה התחתונה האיחוד האירופי כגוף הפך להיות "אסופה של ממורמרים שמטיפים מוסר לכל העולם, שמשתדל פחות ופחות לקחת אותם בחשבון. מדינות אירופה בחלקן עדיין מוציאות הודעות גינוי ומחאה, אבל כל הסיפור נגמר בהודעות ובמלל. הם לא עושים ולא יעשו מעשים, כי כל מעשה עלול לחזור אליהם כמו בומרנג", אומר הגורם.
גם להערכתו בטווח זמן של שנים אירופה תעבור מהפך. "האירופים סובלים מהטרור ומתחילים להבין אותנו. יגיע היום שבו הם ישנו את הגישה. העולם משתנה, ונכון לעכשיו המומנטום בצד התמיכה בנו. כשזה יהיה גל מספיק גדול, לאירופה לא תישאר ברירה אלא להצטרף אליו", מסכם הגורם.
פורסם ב"בשבע".
