איראן רמזה לאחרונה במספר הזדמנויות כי לא תהסס לשגר טילים לעבר בחריין, אם תחוש, כי הפעילות הישראלית במדינה מסכנת את האינטרס הביטחוני שלה. מאז חתימת "הסכמי אברהם" ויציקת התוכן המדיני-ביטחוני לתוכם: ביקורי ראש הממשלה, בנט, שר הביטחון, גנץ, בממלכה ו"פסגת הנגב", גובר החשש האיראני מפני השלכות מההתקרבות בין ישראל לבין מדינות המפרץ בכלל ובחרין בפרט.
דובר משרד החוץ האיראני, סעיד ח'טיבזאדה (Saeed Khatibzadeh) קשר את הדברים במהלך מסיבת העיתונאים השבועית שלו (4 אפריל) והתייחס למינויו הצפוי של נספח צבאי ישראלי למטה הצי החמישי האמריקני, הממוקם בבחריין, וכן לתקיפת הטילים של משמרות המהפכה על ארביל באמצע מרץ [1] . בתשובה לשאלה על השלכות המינוי על איראן אמר ח'טיבזאדה, כי ניתן להסתפק במילה אחת "ארביל", אך הוסיף כי ישראל "עושה כל שביכולתה למנוע את נרמול המצב באזור (המפרץ)".
איראן נגד "פסגת הנגב"
דובר משרד החוץ האיראני מתח גם ביקורת על "פסגת הנגב" , ואמר כי "הממשלות (הערביות שהשתתפו בפגישה: איחוד האמירויות, בחרין, מצרים ומרוקו) נדחות על ידי העם שלהן ומנסות לגייס לגיטימציה ממקומות אחרים". הוא הוסיף, כי ישראל מנסה להגדיר מחדש את סדר היום הערבי, על ידי הצבת איראן כאיום על חשבון העם הפלסטיני, אך "הדבר המרכזי בעולם האסלאמי הוא הסוגיה הפלסטינית". הדובר מתח (אוקטובר 2021 ) ביקורת על ביקור שה"ח לפיד בממלכה ותאר את קבלת הפנים שלו על ידי שליטי בחרין כ"משפילה ונגד רצונו של העם האציל והחופשי של בחרין…צעד זו לא יהפוך את המשטר הציוני ללגיטימי והוא לא ישפיע על שחרור אלקדס (ירושלים)" [2]
בהקשר זה נשיא איראן, ראיסי, אמר בשיחת טלפון עם עמיתו העיראקי, בהראם צלאח (3 אפריל), כי "כל מדינה באזור המגלה חוסר תשומת לב באשר למטרותיהן תאבות הכוח של ארה"ב וישראל מסכנות לא רק את האינטרסים הביטחוניים, אלא גם את ביטחון האומה האסלאמית כולה"[3]
ברוח דומה אמר מפקד משה"מ, חסין סלאמי, (30 מרץ) במהלך ביקור לאי אבו מוסא, הממוקם במיקום אסטרטגי בפתח מיצרי הורמוז ונתון למחלוקת עם איחוד האמירויות, כי "למרבה הצער כמה מדינות השוכנות לחופי המפרץ הפרסי כוננו יחסים מדיניים וביטחוניים עם הישות הציונית, עובדה המציבה איום חמור על ביטחון באזור ועל המשטרים עצמם…אנו מצהירים ומזהירים, שהמשך היחסים האלה הוא בלתי מקובל לחלוטין, ועל מדינות המפרץ להכיר בעובדה שנוכחותו המזוהמת של המשטר הציוני בכל מקום חותרת תחת הביטחון, ובכל מקרה הימצאותו (של המשטר הציוני) באזור היא בלתי נסבלת, על מדינות המפרץ להעריך מחדש את התנהלותן הפוליטית".
"מה שקרה בארביל יכול לקרות בבחריין"
העיתון "ג'ואן", המזוהה עם משמרות המהפכה, הדהד (5 אפריל) בכותרתו הראשית את דבריו של דובר משרד החוץ וכתב תחת הכותרת "אזהרה – מה שקרה בארביל יכול לחזור בבחריין", כי איראן למעשה הזהירה את ישראל כי "כל דבר רע שיקרה במפרץ לא יישאר ללא מענה". העיתון צטט את דברי מפקד משה"מ, סלאמי שקרא ל"ציונים להפסיק את זריעת הרוע באזור והזהיר, כי אם לא יעשו כן הם יטעמו מחדש את טעמה המר של פגיעת הטילים".[4]
בנטילת האחריות לשיגור הטילים (13 מרץ) כתבו משה"מ, כי היעד שהותקף היה "מרכז אסטרטגי המפיץ את הרוע הציוני בארביל" וכי "בעקבות הפשעים האחרונים (של ישראל) נגד איראן, היא תגיב עליהם, ולכן הותקף המרכז הציוני בטילים עוצמתיים ומדויקים". ההודעה הזהירה את "המשטר הציוני" כי "ביצוע פשעים חדשים יענה בתגובה קשה והרסנית.. ביטחון המולדת האיראנית מהווה קו אדום ולא נאפשר לאיש להפר אותו" .
הזיקה שיוצרת איראן בין שני האירועים מעידה, כי טהראן לא תהסס לתקוף עצמאית או באמצעות שלוחותיה, החות'ים בתימן והמיליציות הפרו-איראניות בעיראק, יעדים בבחריין אם תחוש, כי גובר האיום משטח הממלכה על איראן ואפשר כי היא מכינה את הקרקע ההסברתי למהלך.
המיקום האסטרטגי של בחריין
יציקת תכנים חדשים, ובעיקר ביטחוניים , במערכת היחסים המתפתחת בין ישראל לבין בחריין מהווה מהלומה קשה וכואבת בבטן הרכה של איראן. שלא כמו במקרה של איחוד האמירויות, לבחריין חשיבות מיוחדת היסטורית, דתית-פוליטית עבור איראן (רוב שיעי הנשלט על ידי מיעוט סוני , חלק מהאוכלוסייה פרסי במוצאו). בחריין הייתה נתונה לשלטון פרס (1602-1783) והייתה עד 1971 המחוז ה-14 של איראן, שאף שיגר נציגים לפרלמנט. בשנים האחרונות, בעיקר במהלך כהונתו של הנשיא אחמדינג'אד, אך גם קודם לכן נשמעו קריאות להשיב את בחריין לשלטון איראני. מאז הודעת בחריין על כינון יחסים עם ישראל שבו ועלו קריאות אלה ביתר שאת.
בחריין, החברה במועצה לשיתוף פעולה במפרץ, ממוקמת ממש ב"לוע הארי" האיראני. היא מארחת את הבסיס הימי המרכזי של הצי החמישי האמריקני באזור המפרץ הפרסי וכן נציגות של חיל הים המלכותי הבריטי. בחריין משמשת למעשה "מיקרוקוסמוס" לתהליכים הגדולים המטלטלים את המזה"ת ופורמים בהדרגה את הסדר הישן ואת הנרטיבים הישנים (סייקס פיקו, שטחים תמורת שלום, התמוססות הקולקטיב הערבי) ומציבים במקומם סדר חדש ההולך ומתעצב נוכח הגברת האיומים הנשקפים מאיראן לטווח הקצר-בינוני: איום הטרור ולטווח הארוך איום הגרעין העלול לספק מטרייה להאצת פעילות החתרנות והטרור של איראן.
מאז פרוץ ה"אביב הערבי" ועוד הרבה קודם לכן פועלת איראן בהתמדה , בעיקר באמצעות משמרות מהפכה, לערעור היציבות הפנימית בממלכה ולהביא להפלת שלטון המיעוט הסוני בבחריין. החלטתה של בחריין, בתמיכתה של סעודיה, לנרמל את היחסים עם ישראל וקל וחומר לצקת לתוכם תכנים מדיניים, בטחוניים וכלכליים, העשויים להוביל להגברת ניסיונות החתרנות האיראניים בממלכה באמצעות גורמי טרור שיעים מקומיים ומפלגות האופוזיציה השיעיות אותם היא מפעילה גם באמצעות סיוע מצד חזבאללה הלבנוני. כלי התקשורת המובילים באיראן, ובכלל זה, "כיהאן", המשקף את דעתו של המנהיג ח'אמנהאי, כבר מסיתים את הבחריניים לעבור לשימוש בנשק למימוש זכויותיהם , ומבשרים כי בחריין תהיה הראשונה ליפול מבין מדינות המפרץ.
איראן משרטט את הסדר החדש
איראן כבר מאותת על תוכנותיה לסדר החדש באזור, במהלך השנה האיראנית החדשה שהחלה ב-21 במרץ 2022. העיתון "כיהאן", שופרו של מנהיג איראן, משרטט סדר זה בו מדינות המפרץ וחצי האי ערב יזכו לעצמאות, החל מתימן "שתביס את הפלישה לשטחה שתוכננה על ידי ארה"ב והציונים" עבור דרך בחרין "שתושביה (השיעים) המדוכאים זה זמן רב יוכלו להגשים את חלומם למדינה חופשית ודמוקרטית ומשוחררת מזרועות התמנון של משטר המיעוט (הסוני) המדכא" ועד סעודיה שתזכה עד סוף השנה להשתחרר משלטון כת המיעוט, בו נטבחים מוסלמים בשם תירוצים וקודשי האסלאם מחוללים בצורה מגלומנית בשיתוף ארה"ב והציונות"[5].
משמרות המהפכה של איראן ובעיקר כח קדס, אחראים על יישום מדיניות ייצוא המהפכה לבחריין והסתת השיעים נגד שליטי הממלכה. מיד עם כינון היחסים פרסמו משמרות המהפכה הודעה המסיתה למרד אזרחי בבחריין נגד כינון היחסים עם ישראל :
"למוציא להורג, שליט בחריין, ממתינה נקמה קשה מצד הלוחמים למען ירושלים והמוסלמים הגאים בממלכה…הצעד המביש על ידי משפחת המלוכה (אל-ח'ליפה) והממשלה התלויה בה בבחריין בכינון היחסים עם היישות הציונית בניגוד לדעתם ולאידאלים של תושביה המוסלמים של המדינה היא טפשות גדולה המרוקנת מכל לגיטימציה ועתידה להיתקל בתשובה הולמת".
אפקט הדומינו של חידוש היחסים עם המשטר הציוני באמצעות שליטיהם של מספר שליטים ערביים (סעודיה) והשושבין – הבית הלבן ונשיא ארצות הברית השנוא והטיפש – מהווה המשך להשפלתן של המדינות המוסלמיות ובזיזת משאביהן הטבעיים ועושרן…כל זאת כדי להעניק ביטחון לישראל ולפגוע בפלסטינים. אולם, בהיפוך המשוואות צעדים אלה דווקא יחזקו את נחישותה של האומה האסלאמית ויעלו אל פני השטח את יכולותיה הסמויות והחבויות של ההתנגדות האנטי ציונית לגירוש הסרטן ששמו ישראל מהגאוגרפיה של העולם המוסלמי".
ההודעה מזהירה את "אל-ח'ליפה ובוגדים יהירים אחרים במשטר בבחריין מפני פתיחת השערים לכניסתו ולהשפעתו של המשטר הציוני לאזור האסטרטגי של המפרץ הפרסי וים עומאן…הצעד השטני והאכזרי של המשטר הבחרייני העריץ, כמו תוכניות שטניות אחרות ותוכניות פשרה בוגדניות לא הועילו במאומה לארצות הברית ולתומכי המשטר הציוני, אלא דווקא אלה שעמדו מאחורי צעדים בוגדניים וממאירים אלה, הם אשר בסופו של דבר היוו מטרה לזעם הקדוש והנקמה החריפה מצד האומה האסלאמית ובמיוחד התושבים השיעים בבחריין, המניפים עתה בגאון את הדגל 'אנו אוהבים אותך (אמאם) חסין (סמל ההקרבה השיעית לדורותיה)…(שיעים) אלה מהדהדים את ההשפלה ועתידים לקרוע את המסכה מעל פני מי שמציבה איום מתמיד על ביטחון אזור מערב אסיה והעולם המוסלמי באמצעות צעדי דיכוי, טרור, רצח וזריעת אי יציבות וביטחון"[6]
ככל שיתרחב השת"פ בין ישראל לבין מדינות המפרץ תנסה איראן לסכלו בהגברת הפעילות החתרנית באמצעות הארגונים הנתונים למרותה ולא תהסס אף לפעול בעצמה באמצעות שיגור טילים ומל"טים לשטח בחריין. איראן אינה מסתפקת במילים ופועלת לערעור היציבות בבחריין בעיקר באמצעות גיוס והסתת האוכלוסייה השיעית , בין היתר באמצעות מדריכים של חזבאללה הלבנוני (על פי מודל המיליציות השיעיות המקומיות (עיראק, ותימן) לקידום אינטרסיה ולהכשרת הקרקע להפלת הממשלה בבחריין באמצעות תאים חשאיים איסוף מידע, והסתת האוכלוסייה השיעית למחאה ופעילות חתרנית. במסגרת זו כוחות קדס של משמרות המהפכה עמדו מאחורי הקמת ההתנגדות האסלאמית – "פלוגות (מאלכ) אלאשתר" (סראיא אלאשתר[7]) על פי מודל "חזבאללה" בבחריין ב-2013 כדי לקדם הפיכה נגד בית המלוכה הבחרייני.
בכירים איראנים ממשיכים לטעון, כי עד לעצמאותה היוותה בחריין את המחוז ה-14 של איראן. הם אף מותחים ביקורת נוקבת על החלטתו "המבישה" של השאה לוותר עליה. כך למשל קבע חסין שריעתמדרי Hossein Shariatmadari, עורך "כיהאן" editor-in-chief of Kayhan ומקורב למנהיג איראן, ביולי 2007 "כי ממשלות מדינות המפרץ הוקמו כתוצאה מהתערבות ישירה של ההתנשאות העולמית (מעצמות המערב)…ומואשמות על ידי עמיהן בשיתוף פעולה עם הישות הציונית…הם יודעים היטב כי רעידת האדמה שחוללה איראן (המהפכה האסלאמית) תביא (במוקדם או במאוחר) לקריסת משטריהם הבלתי חוקיים". הוא אמר כי זו אינה דעתו האישית אלה דעתם של העמים באיראן ובבחריין. לאחרונה אף הופק סרט דוקומנטרי "המחוז ה-14" העוסק באירועים שהובילו לניתוק בחרין מאיראן ב-1971. הסרט אף זכה בפרסים בפסטיבלים סרטים באיראן המאורגנים על ידי גורמים מהפכניים[8]. במקבילף גם פורסם ספר חדש תחת הכותרת "החטא הבלתי נסלח של הפרדת בחרין מאיראן-משאל העם הכוזב"[9]
התבטאויות אלה, המערערות על ערביותה, עצמאותה וריבונותה של בחריין, הגם שנדירות, מזינות את חששות הבחריינים מפני המשך החתרנות האיראנית וניסיונות חוזרים להפיל את בית המלוכה ונמצאות בין היתר בבסיס התקרבותה של בחרין לישראל בניסיון ליצור ברית אזורית נגד איראן.
מבחינתה של איראן הרחבת הקשרים המדיניים והביטחוניים בין ישראל וארה"ב לבין בחריין והגברת הנוכחות הישראלית באזור מהווים קו אדום. יחסים אלה נכנסים מבחינתה לשלב חדש ומסוכן וגולשים לעבר אזור רגיש, חצרה האחורית של איראן, שחלקים בה עדין רואים בו בשר מבשרה. ניסיונותיה של איראן לערער את היציבות בבחריין, באמצעות הרוב השיעי וארגוני טרור המגויסים מקרבה, בסיוע המודלים המוצלח מבחינתה של חזבאללה לבנון והחות'ים בתימן , עתידים רק לגבור ולהפוך אלימים יותר, בעיקר סביב בירת בחריין מנמה.
התעמולה האיראנית כבר סוללת את הדרך בהסתה בוטה של הרוב השיעי נגד המשך נרמול היחסים עם ישראל. בבחריין יש תאי טרור רבים הפועלים בפיקוחה ובמימונה של איראן , עוד מתקופתו של קאסם סלימאני. את חלקם הגדול הצליח בחריין לסכל. אך נראה, כי אלה שנותרו פעילים יוכלו, אם תחליט איראן להגביר את גובה הלהבות, לפעול לערעור היציבות[10].
שאלה אחרת היא האם תנסה איראן, המפגינה חשש אותנטי מפני הגברת הנוכחות "הציונית" באזור המפרץ הפרסי ובגבולה הצפוני, לבצע פלישה בנוסח הפלישה הרוסית לאוקראינה לבחריין על מנת להחזיר לריבנותה את מה שהיא סבורה כי שייך לה ונשקפים ממנו סיכונים גוברים לביטחונה, ולהסתכן בעימות ישיר עם ארצות הברית. סביר כי באיראן מועלה תרחיש כזה וקיימות תוכניות מגירה למימושו. בינתיים מפורסמים באיראן ספרים וסרטים העוסקים בנושא, ומועצם האיום הנשקף ממנה , יתכן כדי להכשיר את דעת הקהל המקומי למהלך אפשרי נגד בחרין.
בינתיים בחריין עלולה להוות יעד לתגובה איראנית (טילי בליסטיים, טילי שיוט, מל"טים) נד יעדים אסטרטגיים בממלכה להפגנת מורת רוחו מההתקרבות לישראל כפי שכבר רמזה טהראן לאחרונה. אפשרית גם פגיעה בנכסים צבאיים של ארצות הברית בתרחיש של עימות במפרץ הפרסי על רקע נוכחותו של הצי החמישי האמריקני בבחריין.
[1] https://jcpa.org.il/article/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%94%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%91-%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%a8%d7%aa%d7%a2%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%9c/
[2] https://tinyurl.com/yyu3y2f9
[3] https://president.ir/fa/135513
[4] https://tinyurl.com/Javan1083610
[5] https://kayhan.ir/en/news/101133/wishing-a-new-world-order-in-the-year-1401
[6] https://tinyurl.com/s5r2y53z
[7] מאלכ אלאשתר היה מנאמניו הקרובים של האמאם עלי ולחם בקרבות של ראשית האסלאם (קרב הגמל, קרב ציפין, ירמוכ ועוד)נתפס כלוחם מיומן וללא חת.
[8] https://www.tehrantimes.com/news/456889/Doc-The-Fourteenth-Province-studies-separation-of-Bahrain-from `; https://www.aparat.com/v/FvT9a/
[9] https://tinyurl.com/3xvrj58t
[10] https://jcpa.org.il/article/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%96%d7%a6%d7%99%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a6%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%a7%d7%99/#_ftnref10
