עבור לתוכן העמוד
Menu

איראן : הנורמליזציה עם ישראל מאיצה את קיצו של המשטר בבחריין

 החלה להסית את השיעים בבחרין להפיכה נגד בית המלוכה • תרחיש אפשרי: מהלך נוסח "קרים" נגד בחריין מצידה של איראן

 נרמול היחסים בין ישראל לבין בחריין מהווה מהלומה קשה  וכואבת בבטן הרכה של איראן. שלא כמו במקרה של איחוד האמירויות,  לבחריין חשיבות מיוחדת היסטורית ודתית-פוליטית (רוב שיעי הנשלט על ידי מיעוט סוני , חלק מהאוכלוסייה פרסי במוצאו) עבור איראן. בחריין הייתה נתונה לשלטון פרס (1602-1783) והייתה מחוז איראני שאף שיגר נציגים לפרלמנט. בשנים האחרונות, בעיקר במהלך כהונתו של הנשיא אחמדינג’אד, אך גם קודם לכן נשמעו קריאות להשיב את בחריין לשלטון איראני. מאז הודעת בחריין שבו ועלו קריאות אלה ביתר שאת אל פני השטח.

בחריין, החברה במועצה לשיתוף פעולה במפרץ,  ממוקמת ממש ב”לוע הארי” האיראני. היא  מארחת את הבסיס הימי המרכזי של הצי האמריקני באזור המפרץ הפרסי וכן את חיל הים וכן נציגות של חיל הים המלכותי הבריטי. בחריין משמשת  למעשה “מיקרוקוסמוס” לתהליכים הגדולים המטלטלים את ה-מזה”ת ופורמים בהדרגה את הסדר הישן ואת הנרטיבים הישנים (סייקס פיקו, שטחים תמורת שלום, התמוססות הקולקטיב הערבי) ומציבים במקומם סדר חדש בדמותה של עסקת המאה ושגשוג כלכלי.

מאז פרוץ האביב הערבי ועוד הרבה קודם לכן פועלת איראן בהתמדה , בעיקר באמצעות משמרות מהפכה, לערעור היציבות הפנימית בממלכה ולהביא להפלת שלטון המיעוט הסוני. החלטתה של בחריין, בתמיכתה מאחור של סעודיה,  על נרמול היחסים צפויה להוביל להגברת ניסיונות החתרנות האיראניים בממלכה באמצעות גורמי טרור שיעים מקומיים ומפלגות האופוזיציה השיעיות אותם היא מפעילה גם באמצעות סיוע מצד חזבאללה הלבנוני. כלי התקשורת המובילים באיראן, ובכלל זה, “כיהאן”, המשקף את דעתו של המנהיג ח’אמנהאי, כבר מסיתים את הבחרינים לעבור לשימוש בנשק למימוש זכויתיהם , מבשרים, כי בחריין תהיה הראשונה ליפול מבין מדינות המפרץ וכי גם  “סופה של ישראל הולך ומתקרב במהירות”.

“מהלך מביש שיגרור תוצאות קשות”

 כמו במקרה של כינון היחסים בין ישראל לבין איחוד האמירויות הזדרזו בכירים איראנים לגנות את המהלך של בחריין והגדירו (12 ספטמבר)  אותו “מביש” וככזה הפוגע בעם הפלסטיני. דובר משרד החוץ האיראני, אמר כי “הצעד המביש טובח על מזבח הבחירות הקרובות בארצות הברית את האידיאולוגיה הפלסטינית ומביא לקיצו עשור של מאבק וסבל של העם הפלסטיני”.

הדובר מוסיף, ברוח ההתבטאויות האיראניות לאחר כינון היחסים עם איחוד האמירויות, כי “העם הפלסטיני המדוכא והעולם האסלאמי שוחר החירות לעולם לא יקבלו את נרמול היחסים עם המשטר הישראלי הנצלני והכובש….צעד מביש זה ייחרט לעולם בזיכרונו של העם הפלסטיני המדוכא ושוחרי החופש בעולם”. הדובר הזהיר  גם מפני “פגיעה בביטחון האזור על ידי המשטר הציוני ואמר, כי האחריות להשלכות להתערבות כזאת מונחת על כתפי הממשלה בבחריין. חסין אמיר עבדאללהיאן ( (Amir-Abdollahianיועצו של יו”ר המג’לס (פרלמנט)  אמר, כי  ל”בחריין ממתינים ימים קשים” וצייץ בחשבון הטוויטר שלו, כי מדובר “בבגידה גדולה בעניין האסלאמי והפלסטיני…מנהיגי בחריין ואיחוד האמירויות אינם צריכים לסלול את הדרך בפני המזימות הציוניות….עליהם ללמוד את לקחי ההיסטוריה ומוטב מוקדם מאשר מאוחר.[1] בהודעת דובר משרד החוץ נכתב גם , באמירה המנסה לתקוע טריז  בין הממשלה הבחריינית לעם הבחרייני כי,  ” הממשלה בבחריין טעתה טעות יסודית בכך  שהעדיפה למצוא מפלט בחיקו של המשטר הכובש את ירושלים (ישראל) במקום לשאוב לגיטימיות מעמה שלה”.

 

 

 

 

משה”מ :התושבים השיעים בבחריין לא יאפשרו נורמליזציה עם ישראל

 המשרד לקשרי חוץ של משמרות המהפכה של איראן פרסם הודעה חריפה ובוטה המסיתה למרד ולמחאה אזרחית בבחריין. כח קדס של משה”מ אמון על הכוונתה והוצאתה לפועל של מחאה כזו, כולל ביטויים אלימים שלה ופיגועים של גורמי טרור הנתונים למרותו. לשון ההודעה :

 “על המוציא להורג, שליט בחריין, ממתינה נקמה קשה מצד הלוחמים למען ירושלים והמוסלמים הגאים בממלכה…הצעד המביש על ידי משפחת המלוכה (אל-ח’ליפה) והממשלה התלויה בה בבחריין בכינון היחסים עם היישות הציונית בניגוד לדעתם ולאידאלים של תושביה המוסלמים של המדינה היא טפשות גדולה המרוקנת מכל לגיטימציה ועתידה להיתקל בתשובה הולמת”. (משה”מ- המטרה סילוק הסרטן ששמו ישראל מהגאוגרפיה של העולם האסלאמי)

 אפקט הדומינו של חידוש היחסים עם המשטר הציוני – באמצעות שליטיהם של מספר שליטים ערביים (סעודיה) ובששבון הבית הלבן ונשיא ארצות הברית השנוא והטיפש – מהווה המשך להשפלתן של המדינות המוסלמיות ובזיזת משאביהן הטבעיים ועושרן…כל זאת כדי להעניק ביטחון לישראל ולפגוע בפלסטינים. אולם, בהיפוך המשוואות צעדים אלה דווקא יחזקו את נחישותה של האומה האסלאמית ויעלו אל פני השטח את יכולותיה הסמויות והחבויות של ההתנגדות האנטי ציונית לגירוש הסרטן ששמו ישראל מהגאוגרפיה של העולם המוסלמי”.

 ההודעה מזהירה את “אל-ח’ליפה ובוגדים יהירים אחרים במשטר בבחריין מפני פתיחת השערי לכניסתו ולהשפעתו של המשטר הציוני לאזור האסטרטגי של המפרץ הפרסי וים עומאן…הצעד השטני והאכזרי של המשטר הבחרייני העריץ, כמו תוכניות שטניות אחרות ותוכניות פשרה בוגדניות לא הועילו במאומה לארצות הברית ולתומכי המשטר הציוני, אלא דווקא אלה שעמדו מאחורי צעדים בוגדניים וממאירים אלה, הם אשר בסופו של דבר היוו מטרה לזעם הקדוש והנקמה החריפה מצד האומה האסלאמית ובמיוחד התושבים השיעים בבחריין, המניפים עתה בגאון את הדגל ‘אנו אוהבים אותך (אמאם) חסין (סמל ההקרבה השיעית לדורותיה)…(שיעים) אלה מהדהדים את ההשפלה ועתידים לקרוע את המסכה מעל פני מי שמציבה איום מתמיד על ביטחון אזור מערב אסיה והעולם המוסלמי  באמצעות צעדי דיכוי, טרור, רצח וזריעת אי יציבות וביטחון”[2].

 

 על העמים להתנגד לרוח התבוסתנית של מנהיגיהם

 

 כלי תקשורת נוספים טענו ברוח דומה בניסיון להסית את העם הבחרייני נגד המשטר כי שושלת שליטי בחריין אבדו את הלגיטימציה שלהם כאשר הסכימו לכונן נורמליזציה עם ישראל כל זאת בשירות מסע הבחירות של נשיא ארצות הברית טראמפ. כל התקשורת באיראן גם מצטטים בהרחבה את שיח מפלגות האופוזיציה בבחריין בגנות ההסכם.

העיתון “כיהאן”, היוצא לאור גם בשפה הערבית ומשקף את דעתו של מנהיג איראן, זעק (14 ספטמבר) בכותרתו הראשית “בחריין מתקוממת נגד אל – ח’ליפה הפולשת במחאה על הכרזתה על נרמול היחסים עם ישראל”.

בפלישה מכוון העיתון לפלישת משפחת ח’ליפה לשטח איראני[3]. כמו כן מצטט בעיתון בהרחבה את דבריו של איש הדת השיעי הבכיר בבחריין האיתאללה עיסא קאסם, מנהיגה הרוחני של “אלופאק”,  “קיים הבדל מהותי בין השליט (משפחת המלוכה הבחרינית) לבין הנשלט (העם הבחריני) בכל הקשור למחשבה, רוח, מטרות ואינטרסים. ממשלת  חווות תבוסה פסיכולוגית ומעוניינות לכפות אותה על העמים, ועל העמים חובה להתנגד לרוח תבוסתנית זו” [4]. טלוויזיית “אלמנאר” של חזבאללה הדהדה את דבריו של קאסם והדגישה, בין היתר, את “סבלם של העמים במפרץ מדיקטטורת השליטים”, פגיעה בזכויות האדם והזכויות הפוליטיות שלהם[5].

 (איתאללה קאסם :על העמים להתנגד לרוח התבוסתנית של מנהיגיהם)
(איתאללה קאסם :על העמים להתנגד לרוח התבוסתנית של מנהיגיהם)

 

 

תנועת המחאה צפויה לעבור לשימוש בנשק להפלת המשטר

 

מאמר המערכת של העיתון “כיהאן” תחת הכותרת “”משטר המיעוט של אל-ח’ליפה חתם על גזר דין המוות שלו”[6] הגדיר את המשטר בכווית “משטר פירטי הכובש את האי בחריין”.

 

נכתב כי הדבר לא הפתיע את תושביה של בחריין המתנגדים לכיבוש הנמשך של ארצם על יד “המשטר המיעוט המדכא של אל-ח’ליפה שמזה שנים רבות מנהל יחסים עם ישראל ו”שורד אך ורק בגלל נוכחותו הפולשנית של הצי (החמישי) האמריקני באלמנאמה (בירת בחריין)”. הודעתו של שיח’ חאמד (שליט בחריין)  על כינון היחסים אינה חוקית מבחינה פוליטית שכן הוא לא מייצג את העם החריני, מבחינה דתית היא חראם כפי שקבע האיתאללה קאסם בפסק הלכה (פתוה) שפרסם ולפיו נורמליזציה אסורה מבחינה דתית.

 

נכתב גם כי חאמד הכתיר את עצמו למלך ב-2010, תואר בו לא אחזו קודמיו מאז כבשו את בחריין בראשית המאה ה-19 זמן בו הייתה נתונה איראן בחולשה.

מאמר המערכת הדגיש גם כי למעשה סעודיה היא המושכת בחוטי השלטון בבחריין מאז פלישתה אליו ב-2011 לדכא את המרידה העממית (ראה להלן) נגד אל-ח’ליפה “לפי שעה ארצות הברית קורנת מאושר כאשר חיות המחמד הערביות שלה, מחוללות בזו אחר זו לצלילי החליל הציוני, אך בסופו של דבר התוצאה תהיה הרסנית בן לוושינגטון והן למשטרים הלא-ייצוגיים והאכזריים של במפרץ הפרסי, המקדמים במו ידיהם את נפילתם, נוכח תקיעת הסכין בגבם של הפלסטינים והפניית הגב לקבלה  (כיוון התפילה) הראשונה של האסלאם-מסגד אלאקצא בעיר האסלאמית הכבושה בית אלמקדס (ירושלים)”.

 

המאמר חותם באמירה, או יותר נכון משאלת לב איראנית,  כי “בחריין כנראה תהיה הראשונה ליפול, נוכח עומק נוכחותה של תנועת המחאה שמשך זמן התמקדה במחאה לא אלימה שהתמקדה בזכויות אדם ודמוקרטיה ועתה תפנה לאחוז בנשק להגשמת זכויותיה. נוכח התפתחות כזו לא ישראל ולא ארצות הברית יוכלו לסייע, קל וחומר לא הסעודים המבועתים מהר הגעש (השיעי) המבעבע בממלכתם ומאיים להתפרץ בזעם נגד המשך שלטונם הבלתי חוקי”. בשרה האחרונה שלו נכתב “אלה שבגדו בדמם של השהידים הבחרינים והקריבו את העם הפלסטיני, ישטפו בקרוב מאד אל פח הזבל של ההיסטוריה יחד עם קצה המתקרב במהירות של ישראל”.

מפלגת אופוזיציה השיעית בבחריין : “בגידה באסלאם” ;  “צעד לא לגיטימי”

 מפלגת האופוזיציה השיעי הגדול בבחריין “החברה הלאומית האסלאמית” (ג’מעית אלןפאק אלוטני אלאסלאמי ,”אלופאק”), ברוח פטרוניתה איראן,  הגדירה את  כינון היחסים עם “האויב הציוני” (ישראל) בשושבינות אמריקנית “פשע”[7] קבעה, כי הוא    בלתי חוקי וכי לשליטי בחריין אין כל סמכות לנקוט בצעד כזה  שהוא בגדר “בגידה באסלאם ובערביות ,סטייה מההסכמה הרחבה הערבית והאסלאמית ופגיעה בעם הפלסטיני”[8]

 

(מפלגת האופוזיציה הגדולה בבחריין "הנורמליזציה – בגידה).
(מפלגת האופוזיציה הגדולה בבחריין “הנורמליזציה – בגידה).

 

“אלופאק” מובילה- בעידודה של טהראן –  את המחאה הדתית—כלכלית-פוליטית-חברתית של הרוב השיעי בבחריין נגד הקיפוח והאפליה , לטענתה,  של הרוב השיעי במוסדות השלטון והכלכלה בממלכה. מחאה זו גברה נוכח מגפת הקורונה, הירידה בהכנסות מנפט והעליה באבטלה ועתה היא עלולה להתגבר עוד נוכח ההחלטה לנרמל הקשרים עם ישראל גם על רקע פוליטי-דתי. מכל מקום בחריין הצליחה לדכא את  תנועת המחאה הפוליטית  המכונה “קואליציית ה-14 פברואר” בצורה נכרת לאחר 2011  (האביב הערבי) והיא מתחדשת בעצימות נמוכה מעת לעת סביב משפטים ומעצרים של פעילי טרור ופעילי אופוזיציה שיעית בעיקר באזור המחוזות הצפוניים בממלכה.

 

 

בחריין המחוז ה-14 של איראן”

 

איראן טוענת לריבונות על בחריין ומוצאת לכך אסמכתאות היסטוריות אותם היא מציגה מעת לעת . בחריין הייתה נתונה לשלטון פרס (1602-1783). לאחר שבסוף שנות ה-60 החליטה בריטניה להסיג את כוחותיה מהמפרץ הפרסי חידשה איראן את תביעותיה לריבונות על האי. עם זאת, במשאל עם שנערך בשנת 1970 נדרשו תושבי בחריין להכריע בין עצמאות לבין הסתפחות לאיראן והכריעו בעד עצמאות . באוגוסט 1971 זכו בה. השאה הפרסי חדל להעלות את הנושא אך הוא שב והתעורר לאחר המהפכה האסלאמית באיראן ומעת לעת מעלה אותו טהראן על סדר היום כמו גם את תביעותיה לריבונות על שלושת איי המריבה עם איחוד האמירויות (אבו מוסא, טנב הגדול וטנב הקטן) לפתחם של מצרי הורמוז האסטרטגיים.

 

בכירים איראנים ממשיכים לטעון, כי עד לעצמאותה היוותה בחריין את המחוז ה-14 של איראן ואף הייתה מיוצגת במג’לס (פרלמנט) של איראן. הם  אף מותחים ביקורת נוקבת על החלטתו “המבישה”  השאה לוותר עליה. כך למשל קבע חסין שריעתמדרי Hossein Shariatmadari  עורך “כיהאן” editor-in-chief of Kayhan ומקורב למנהיג איראן, ביולי 2007 “כי ממשלות מדינות המפרץ הוקמו כתוצאה מהתערבות ישירה של ההתנשאות העולמית (מעצמות המערב)…ומואשמות על ידי עמיהן בשיתוף פעולה עם הישות הציונית…הם יודעים היטב כי רעידת האדמה שחוללה איראן (המהפכה האסלאמית) תביא (במוקדם או במאוחר) לקריסת משטריהם הבלתי חוקיים”. הוא אמר כי זו אינה דעתו האישית אלה דעתם של העמים באיראן ובבחריין[9]. התבטאויות אלה, שערערו על ערביותה, עצמאותה וריבונותה של בחריין, הגם שנדירות, מזינות את החששות הבחריינים מפני המשך החתרנות האיראנית וניסיונות חוזרים  להפיל את בית המלוכה.

 

עבור איראן בחריין היא סוגיה חשובה וטעונה מאד ובמשך השנים מנסה היא ללבות את מחאת  הרוב השיעי נגד השלטון הסוני. ההחלטה הבחריינית ללכת לכיוון נורמליזציה עם ישראל קשורה גם להתפתחויות הפנימיות בתוך בחריין והחשש מהמחאה הנמשכת של השיעים בממלכה. הרוב השיעי (70 אחוז) קורא מעת לעת ובעצימות משתנה תגר על משפחת המלוכה הסונית. ומהלך הנרמול היחסים עם ישראל בו בחרה בחריין לנקוט מהווה עוד סממן לתהליכי השינוי העמוק המעצב מחדש את פני הנוף הפוליטי, הפוליטי-דת,  והחברתי של המזרח התיכון ומגדיר מחדש את יחסיו של האזור עם ארה”ב וישראל בפרט לאורך קו השבר הסוני-שיעי וצלה המתארך של איראן.

 

איראן : חזון הפיכת האביב הערבי להתעוררות אסלאמית

 

עם פרוץ “האביב הערבי לפני כעשר שנים “גלשה” המחאה העממית ששטפה  את העולם הערבי ופקדה גם את בחריין. בחריין מגלמת את “כל הפחדים כולם” ומשתקפים בה היטב חולשותיו של העולם הערבי והמערב  אל מול המשך התעצמותה של איראן הצבאית של איראן למרות הסנקציות. בה בעת נחשפים בבחריין גם חילוקי דעות בתוך השיעה עצמה : בין אלה המצדדים בזיקה לאיראן ולחזבאללה הלבנוני, לבין מקורות הסמכות השיעית בעיראק –  רוב שיעי החלוק עדין באשר למקורות הסמכות הדתית שלו (ח’אמנהאי או סיסתאני ) , יריבויות אתניות ודתיות – ערבים-פרסים וסונים שיעים. בחריין מהווה זירה למאבק איתנים של השחקניות אזוריות המייצגות קטבים באסלאם (איראן השיעית – סעודיה הסונית ) ובינלאומיות (ארה”ב, בריטניה, ישראל) .

 

במהלך הדרמטי של נרמול היחסים עם ישראל נראה, כי  בחריין בחרה  במופגן במגן האמריקני אל מול צילה המתארך של איראן, והעמיקה את מגמת העדר הזיקה בין הנורמליזציה עם ישראל  לבין  פתרון הבעיה הפלסטינית. וושינגטון נחשבת לבעלת בריתה העיקרית של הממלכה. מפקדת הצי החמישי האמריקני, הפועל במימי המפרץ הפרסי כמשקל נגד וכהרתעה מול איראן.

 

בחריין מהווה אם כן זירת עימות מרכזית במפרץ הפרסי בין שני כוחות אזוריים גדולים. איראן (השיעית), שעדין רואה בעצמה כמי שמגדירה, מייצגת ומובילה את  “הסדר האזורי החדש” או “האביב האסלאמי”, זה שאמור היה להִבּנות, לשיטתה,  על חורבות הסדר האמריקני\מערבי הישן והמשטרים הערביים שנתמכו על ידיו.  מאז האביב הערבי מנסה איראן, בהצלחה חלקית בלבד, לנצל את חולשתן ופיצולן של המדינות הערביות (תימן, סוריה, עיראק, לבנון )  ואת היותן עסוקות בעיקר בשמירה על יציבותן ובהבנת עמדת ארה”ב כלפיהן, להגברת מעורבותה הפוליטית והצבאית  ; ומנגד סעודיה (הסונית),  המנהלת קרב מאסף נואש (ובכלל זאת בחצרה האחורית תימן)  לנסות ולשמר משהו מהסדר הישן הקורס לרגליה.

 

זירת עימות עם איראן

 

כדי למנוע  את נפילתה של בחריין לידי הרוב השיעי, שנתמך על ידי איראן, במהלך האביב ערבי שגרה סעודיה  לבחריין את כוחות “מגן חצי האי”  (2011)  Peninsula Shield Force  לסייע לממלכה  להגן על “מתקנים ואינטרסים חיוניים” במסגרת הסכמי ההגנה של מדינות המפרץ ולמעשה מנעה הפיכה בבחריין.

 בכך למעשה אותתה סעודיה כי היא נכונה להתעמת עם איראן ויצקה תכנים חדשים ליריבות ההיסטורית ביניהן. נפילת בחריין לידי השיעים – אליה דוחפה טהראן לפני עשר שנים – הייתה מאפשרת  לטהראן גישה  ישירה ממזרח (בחריין גובלת בסעודיה) אל לב העולם הסוני, בהמשך הצליחה איראן להשיג אחיזה בגבולה הדרומי של סעודיה – תימן – באמצעות המורדים החות’ים השיעים.

 

איראן  פועלת ללא הרף לחזק את הגורמים השיעים בבחריין הנתונים למרותה – דוגמת פלוגות אלאשתר ומפלגת “אלופאק” השיעית   ולהסיתם למחאה, גם אלימה, נגד המשטר, בסיוע חזבאללה הלבנוני. איראן דוחפת לחזק את השיעים  בבחריין, דוגמת האיתאללה שעיסא קאסם, שפרסם את ההודעה החריפה המתנגדת להסכם, התומכים בדגם השיעי האיראני – שלטון איש הדת Velayat-e faqih      (כיום מנהיג איראן ח’אמנהאי, עיסא קאסם כינהאותה אמאם חסין של זמננו) ולהחליש את הגורמים השיעים הדוגלים בדגם השיעי הקווטיסטי Quietist המוצא ביטוי בדגם השלטון בעיראק ומייצגו העיקרי הוא האיתאללה הבכיר עלי חסיני סיסתאני Grand Ayatollah Sayyid Ali al-Husayni al-Sistani  ואף חלק מהזרמים השיעים בלבנון (פצ’לאללה Fadhlallah לפני מותו). לאחר הודעתה של בחריין על כוונתה לכונן נורמליזציה עם ישראל גברה ההסתה האיראנית הבוטה הקוראת לשיעים בממלכה לצאת ולהפגין נגד “צעד הבגידה” כפי שמשתקף היטב בהודעת משמרות המהפכה ודוברים איראנים נוספים.

 

(איתאללה עיסא קאסם : מתומכיו של המנהיג ח'אמנהאי בבחריין)
(איתאללה עיסא קאסם : מתומכיו של המנהיג ח’אמנהאי בבחריין)

 

 

איראן מוטרדת מהתמיכה הנמשכת בסיסתאני בעיראק אך גם  בקרב השיעים בבחריין ובקרב ריכוזים שיעים אחרים במפרץ (בלבנון ואף באיראן ) חותרת לחזק את אנשי הדת  השיעים הרואים דווקא במנהיג איראן כמקור סמכות דתית source of emulation ולטפח בקרב השיעים בבחריין (חלקם ממוצא ערבי וחלקם ממוצא פרסי) את הזהות השיעית הייחודית ואת הזיקה למנהיג איראן. במסגרת זו היא מעניקה להם סיוע כספי נדיב, מסייעת בארגונים ואף מספקת לחלקם אמצעי לחימה, בסיוע “חזבאללה”.

 

איראן אינה מסתפקת במילים וכאמור פועלת במרץ לערעור היציבות  בחריין בעיקר באמצעות  גיוס והסתת האוכלוסייה השיעית ומדריכים של חזבאללה הלבנוני (מודל באמצעות מיליציות שיעיות מקומיות ( עיראק, ותימן)  לקידום אינטרסיה ולהכשרת הקרקע להפלת הממשלה בבחריין באמצעות תאים חשאיים איסוף מידע, ארגון האוכלוסייה השיעית למחאה ופעילות חתרנית.

 

פלוגות מאלכ אלאשתר – זרוע איראנית לערעור בית המלוכה בבחריין

במסגרת זו כוחות קדס של משמרות המהפכה עמדו מאחורי הקמת  ההתנגדות האסלאמית – “פלוגות (מאלכ) אלאשתר” (סראיא אלאשתר) [10] על פי מודל “חזבאללה” בבחריין ב-2013 כדי לקדם הפיכה נגד בית המלוכה הבחרייני.

משמרות המהפכה אף ספקו לארגון חומרי נפץ, אמצעי לחימה ואימונים, חלקם במחנות בשטח עיראק. ארגון הטרור בצע מספר פיגועים (התנקשויות ומכוניות תופת) נגד כוחות הביטחון ומטרות ביטחוניות בחריין במסגרתם נרצחו מספר שוטרים ואנשי כוחות הביטחון.

אחד השוטרים שנהרג בפיגוע שבצע הארגון ב 2014 נהרג שוטר מאיחוד האמירויות שהוצב בבחריין במסגרת הכוחות ששגרה המועצה לשיתוף פעולה במפרץ ב-2011 לדיכוי ניסיון ההפיכה בבחריין כחלק מהאביב הערבי.

כמה מפעילי הארגון, הכלול (מאז יולי 2018) ברשימת ארגוני הטרור של משרד החוץ האמריקני, מצאו מקלט באיראן בעקבות פעילות סיכול טרור נרחבת ונמשכת של שלטונות בחריין[11]. כוחות הביטחון של בחריין פועלים מעת לעת למעצר פעילי הארגון וחלקם מוצא להורג.

 

(פלוגות אלאשתר : הפלת בית המלוכה בבחריין)
(פלוגות אלאשתר : הפלת בית המלוכה בבחריין)

מברקים רבים שנחשפו בעבר בויקיליקס הצביעו  על חשש  עמוק של  בית המלוכה הבחרייני (ומדינות נוספות במפרץ ובהן סעודיה) בפני גורמים אמריקנים בכירים מהאיומים המדיניים שמשמיעה איראן מעת לעת (“בחריין חלק מאיראן”)  והצבאיים (גרעין ואיומים ימיים) הנשקפים מאיראן, מהמשך חתרנותה בבחריין  ומהגברת השפעתה במרחב (בעיקר בעיראק ובמימי המפרץ הפרסי)  ועל הצורך לגבש מענה אזורי – ערבי ומטריית הגנה בינלאומית מפני איומי אלה.

 

בחריין  מאשימה את איראן  היא חותרת להפלת המשטר בבחריין כפי שכבר עשתה בראשית שנות ה-80 אז עמדה מאחור ניסיון הפיכה שנכשל ושוב ב-1994 אז הקימה את חזבאללה בחריין ואף אמנה את פעיליו בסוריה.

ב-1996 חשפה בחריין בשטחה תאי “חזבאללה”, שהוקמו בהשראת “חזבאללה” הלבנוני ובסיועו, בשם “חזבאללה בחריין – הזרוע הצבאית”. קודם לכן במהלך 1981 חשפו שלטונות הביטחון בבחריין את “החזית האסלאמית לשחרור בחריין” שפעלה בהשראת איראן לחולל הפיכה בבחריין. שיטת הפעולה האיראנית דומה בכל מדינה בה מצוי רוב או מיעוט שיעי  – היא רותמת את “חזבאללה” הלבנוני לו הידע והניסיון שצבר במהלך סבבי הלחימה נגד ישראל לאימונים  בלבנון ובאיראן וכן מפעילה את כח קדס ומוסדות איראניים רשמיים הפועלים לאיתור, גיוס ואימון גורמיים מקומיים שעתידים להוות גרעיני/תאי חזבאללה. כך הוקם “חזבאללה-חג’אז, חזבאללה – עראק, חזבאללה בחריין (פלוגות אלאשתר”) ועוד.

בחריין רואה בחזבאללה הלבנוני  “ארגון טרור”. בשנה אחרונה נקטה בחריין גם בסדרת צעדים וקנסות  נגד מספר אישים ובנקים האיראנים שנחשדו בהלבנת כספים והעברת כספים למימון טרור ולעקיפת הסנקציות בממלכה ביניהם הבנק המרכזי של איראן, בנק מלי ובנק סדראת שפעלו דרך בנקים בבחריין (Future Bank)  להלבנת כספים. באוגוסט גם הקימה בחריין ועדה למלחמה בטרור ובקיצוניות בדגש על הפסקת המימון לארגונים אלה.

 

תשתית נוחה לפעילות חתרנית

בבחריין, מוצאת איראן,  וביתר שאת מאז פרוץ האביב הערבי,  תשתית נוחה לחתרנות מדינית-דתית. ראשית, הקרבה לאיראן מקלה במידה רבה את היכולת האיראנית לסייע לשיעים בבחריין;  שנית, האוכלוסייה השיעית (חלקה פרסית) הופכת בשנים האחרונות לקשובה יותר לאיראן, לאור אכזבתה מתהליכי הרפורמה בבחריין  שנועדו להחליש את האופוזיציה השיעית באמצעות הכללתה במעין פרלמנט חסר שיניים, הצלחות השיעים בעיראק משמשות מעין זריקת עידוד גם לשיעים בבחריין  ; שלישית, הנסיבות האזוריות והבינלאומיות תורמות ל”הגברת רעבונם” של השיעים : הבחירות הדמוקרטיות בעיראק שתוצאותיהן שקפו את הרוב השיעי, מעמדו האיתן “חזבאללה” הלבנוני לאחר מלחמת לבנון השנייה והתבססותו הפוליטית בלבנון הצלחותיהם של המורדים החות’ים בתימן  ועמידתם האיתנה מול סעודיה, כולל הבירה צנעא ; רביעית, איראן ממשיכה לנצל את חולשת הקולקטיב הערבי הסוני בהעדר מוקד כוח מוביל  (לאר סילוק הסמלים צדאם חסין בעיראק, מבארכ במצרים ובמידה מסויימת גם אסד האב בסוריה) מנסה להשתמש בואקום שנוצר  לאצת השינוי המיוחל מבחינתה בבחריין.

הרשתות החברתיות השיעיות בבחריין (וזיקתן לרשתות חברתיות שיעיות בריכוזי השיעים)  מלאו תפקיד מרכזי במהלך  ניסיון ההפיכה במסגרת אביב הערבי בבחריין בכל הקשור להפצת המחאה, ליבויה, ותיאומה עם גורמים שיעים מחוץ לבחריין. הבלוגרים הבחריינים (חלקם נעצר בידי השלטונות), הפורומים ואתרי האינטרנט של האופוזיציה היו פעילים גם במהלך סבבים קודמים של המחאה השקטה והאלימה נגד המשטר במהלך 2007 ו-2008.

מאפיין ייחודי למרחב הווירטואלי הבחרייני הוא שייכותו להקשרים ולזיקות שיעיות רחבים יותר. במרחב האינטרנט הוירטואלי מוצאים השיעים הבחריינים “אוזן קשבת”, דברי עידוד ועצות מעשיות, מכנים משותפים, והם שואבים רעיונות בקונטקסט שיעי ושייכות שיעית רחבים יותר, החורגים הרבה מעבר למגרש הבחרייני. המחאה השיעית בבחריין  מהודהדת בפורומים של “חזבאללה” לבנון ותמונות וסרטונים המועלים בבחריין זוכים לתהודה בפורומים של “חזבאללה” ובפורומים ובלוגים בעיראק ולהפך. כך נוצרת, בהשראת איראן מעין  “אחווה וירטואלית שיעית”, שבסופו של דבר  חלקה גולש לעיתים  מהמימד הוירטואלי למימד הממשי.

תקוותיה של איראן להפלה מהירה  בית המלוכה הבחרייני התבדו במהרה לאחר, שכאמור סעודיה שגרה את  כוחות “מגן חצי האי” לייצב את בחריין לאור החשש כי  המחאה השיעית בתמיכתה של איראן תוביל להפלת המשטר.

איראן קיוותה כי בחריין תהפוך לחוליה נוספת במה שהגדירה “ההתרחשויות השמימיות”  מאז תחילת המאה ה-21 נסיגת צה”ל מלבנון, האנתפאצ’ה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, “עופרת יצוקה”. ח’אמנהאי הדגיש אמנם  במהלך המחאה בבחריין במסגרת האביב הערבי, כי המאבק הבחרייני דומה למאבק בשאר מדינות ערב ולכן יש לתמוך בו והדגיש, במסר תעמולתי, כי איראן תומכת בבחריין לא בגלל הרוב השיעי שבה אלא בדיוק כמו שהיא תומכת במאבקם של הפלסטינים מזה 32 שנה “אין אנו מבדילים בין עזה, פלסטין תוניסיה , לוב מצרים תימן – עריצות בכל מקום נדונה לכישלון .[12]

איראן גינתה  (אפריל 2011) בתקיפות רבה את התערבות “מגן חצי האי” והסיוע האמריקני למיגור המחאה השיעית ודוברי המשטר וכלי התקשורת הממלכתיים באיראן בשפה האנגלית  והערבית המיועדים לתעמולה הבליטו את “גל המחאה בעולם הערבי נגד שליחת כוח הסיוע הסעודי לדיכוי המחאה השיעית”  ואת “האימונים שמקבלים כוחות הביטחון הבחריינים מצד גורמי צבא וביטחון בריטים מושחתים “וצמאי דם”.

ב-2011 השמיעו האיראנים טענות דומות לאלה המושמעות כיום נוכח כינון היחסים בין ישראל לבין איחוד האמירויות ובחריין ולפיהן  ארה”ב טפחה את בתי המלוכה בבחריין, בסעודיה ובאיחוד האמירויות כדי  לשמור על הדומיננטיות שלה באזור ו[13]. מחמד ג’עפרי, מפקד משמרות המהפכה הדגיש  כבר באפריל 2011,  כי המכנה המשותף של כל המהפכות נגד “השליטים המושחתים באזור” הוא נאמנות שליטיהן לארה”ב ולישראל ובפועל שליט בחריין מעניק לארה”ב גישה ישירה למפרץ הפרסי באמצעות בסיס ימי באזור האסלאמי. הוא  הדגיש, כי “תושבי בחריין אינם יכולים לסבול השפלה כזאת”. את ההתערבות הצבאית הסעודית בבחריין הגדיר מפקד משה”מ “שגיאה האסטרטגית” שתקרב את קיצה.[14]

שינוי אסטרטגי במשוואות הכוח האזוריות

כינונם של היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין בחריין ואיחוד האמירויות משקף אל נכון את ההתפתחויות האסטרטגיות באזור שמקורן במוקדי הכוח  וסדרי העדיפויות המשתנים של העולם הערבי. חלקם תולדה של האביב הערבי וחלקם נגזרת של חששן של מדינות המפרץ מצילה המתארך של איראן המקרב אותן אל ארצות הברית וישראל. מדינות המפרץ הכריעו להישען על ארצות הברית (וישראל) בניגוד גמור להצהרותיה החוזרות ונשנות של טהראן, כי ביטחון המפרץ צריך להיות נתון ביד המדינות השוכנות לחופיו.

 

(קריקטורה :אלשרק אלאוסט, 12 ספטמבר)
(קריקטורה :אלשרק אלאוסט, 12 ספטמבר)

 

איראן קיוותה, ועדין מקווה, כי תצליח לתרגם את  השפעת גלי ההדף של האביב הערבי ואת המשך חולשתו של המחנה הערבי הסוני להתעוררות אסלאמית – שיעית ולתפוס מקום מרכזי בהנהגת המזרח התיכון החדש. על רקע זה תוסיף איראן להציג את עצמה (כשתורכיה נושפת בעורפה) כמי שנשארה נאמנה למימוש החזון הפלסטיני של “שחרור פלסטין מהים עד הנהר” ולהתייצב בראש מחנה ההתנגדות, תוך הדגשת בגידתם של הערבים הסונים בעם הפלסטיני.

מעבר לזאת תנסה איראן – דווקא על רקע הצריבה העזה שחוותה נוכח החלטת בחריין, על הרוב השיעי שבה, לנרמל את היחסים עם ישראל להדגיש את השפעתם הגוברת של השיעים במרחב. לשיטתה השיעים, שחיו למעשה מאז שחר האסלאם בתחושת קיפוח מתמיד על ידי הסונים,  שואבים עתה השראה זה מזה ושואפים (אפקט הדומינו לבנון, עיראק בחריין, תימן) , בניצוחה ובהובלתה של איראן, לתפוס מקום היסטורי של כבוד שעתיד להוביל את העולם האסלאמי בסדר עולמי-אסלאמי חדש. 

מבחינתה של איראן המערכה בבחריין טרם הסתיימה היא רק נכנסה לשלב חדש ומסוכן וגלשה לעבר אזור רגיש בו חלקים באיראן רואים עדין בשר מבשרה. ניסיונותיה של איראן לערער את היציבות בבחריין, באמצעות הרוב השיעי וארגוני טרור המגויסים מקרבה, בסיוע המודל המוצלח מבחינתה של חזבאללה לבנון, עתידים רק לגבור ולהפוך אלימים יותר, בעיקר סביב בירת בחריין מנמה. התעמולה האיראנית כבר סוללת את הדרך בהסתה בוטה של הרוב השיעי נגד ההחלטה לנרמל את היחסים עם ישראל, שתגבר על רקע החתימה הקרובה על הסכם הנורמליזציה ולאחריה. בבחריין יש תאי טרור רבים הפועלים בפיקוחה ובמימונה של איראן  , עוד מתקופתו של קאסם סלימאני.  את חלקם הגדול הצליח בחריין לסכל. אך נראה, כי אלה שנותרו פעילים יוכלו לפעול ביתר שאת לערעור היציבות.

שאלה אחרת היא האם תנסה איראן, המפגינה חשש אותנטי מפני הגברת הנוכחות “הציונית” באזור המפרץ הפרסי לבצע פלישה בנוסח הפלישה הרוסית לחצי האי קרים לבחריין על מנת להחזיר לריבנותה את מה שהיא סבורה כי שיך לה ולהסתכן בעימות ישיר עם ארצות הברית. סביר כי באיראן מועלה תרחיש כזה וקיימות תוכניות מגירה למימושו. בנוסף עלולה בחריין, הקטנה והפחות עשירה מבין מדינות המפרץ,  להוות יעד לתגובה איראנית (טילי בליסטיים, טילי שיוט, מל”טים) נגד נכסים צבאיים של ארצות הברית בתרחיש של עימות במפרץ הפרסי או מערכה נרחבת בין איראן לבין ארצות הברית  נוכח נוכחותו של הצי החמישי האמריקני בבחריין. גם לצי הבריטי המלכותי נוכחות בבחריין. בחריין חתמה (2019)  על חוזים לאספקת מערכות הגנה מפני טילים פטריוט. יצויין, גם כי בחריין משתתפת בקואליציה הערבית הפועלת נגד החות’ים בתימן באמצעות מטוסי -16 F.

איראן רואה בבחריין גם מעין קרש קפיצה להמשך ההשפעה על המרחב הסוני וכיתורה של סעודיה מכיוון עיראק (צפון מזרח), תימן (בדרום), בחריין (ממזרח) באמצעות מדינות בעלות רוב שיעי ובנוסף ממשיכה לבחוש במזרח סעודיה  העשיר בנפט שם ישנו מיעוט שיעי גדול.   על רקע זה נראה כי סעודיה תמשיך להשקיע מאמץ צבאי, מדיני וכלכלי להבטיל את יציבותה  הכלכלית והפוליטית של בחריין ו”תדאג” שהרוב השיעי בממלכה לא יזכה לזכויות פוליטיות של ממש שעלולות לזלוג גם לתחומה. בהקשר זה מהלך נרמול היחסים בין ישראל לבין בחריין זכה לגיבוי ולתמיכה סעודית מוקדמת.

 

 

 

 

 

[1] https://twitter.com/Amirabdolahian/status/1304478825976340482

[2] ttps://tinyurl.com/khabaronline1431781

[3] http://kayhan.ir/ar

[4] https://twitter.com/mohammedalmansi/status/1304965947032248322  ; https://twitter.com/ALWEFAQ/status/1305083132115324928

[5] https://twitter.com/BaqerDarwish/status/1305154376181395457

[6] http://kayhan.ir/en/issue/1830/2

[7] https://twitter.com/aa_arabic/status/1304635850043482113

[8] https://twitter.com/ALWEFAQ/status/1304403745648898050

[9] https://search.proquest.com/docview/2067530426/27354AF6396E4B61PQ/1?accountid=173708″כיהאן” Keyhan 14 יולי 2007

[10] מאלכ אלאשתר היה מנאמניו הקרובים של האמאם עלי ולחם בקרבות של ראשית האסלאם (קרב הגמל, קרב ציפין, ירמוכ ועוד)נתפס כלוחם מיומן וללא חת.

[11] https://www.state.gov/state-department-terrorist-designation-of-al-ashtar-brigades-aab/

[12] Iranian TV, March 21 2011

[13] https://tinyurl.com/y5wleut5

[14] https://www.tehrantimes.com/news/239269/Saudi-intervention-in-Bahrain-was-a-strategic-mistake-IRGC-chief