עבור לתוכן העמוד
Menu

איים בזרם: הכיבוש שעליו איראן לא מדברת

מאז שלהי תקופת השאה, טהרן שולטת בניגוד לחוק הבינלאומי על האיים טנב הקטן, טנב הגדול ואבו מוסא שבלב המפרץ הפרסי • לאיחוד האמירויות נמאס מהתחמקויות האיראנים, והעלתה את הסוגייה בפני העצרת הכללית של האו"ם • מנגד, בכירי משטר האייתוללות טוענים שהאיים שייכים להם, וכי טענות אבו דאבי "משעממות" • ראש ענף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן לשעבר: "אם איראן תחליט לסגור את תנועת השיט במפרץ - סביר להניח שהם יפעלו צבאית משם"
השפה האנטישמית מאפיינת את איראן במשך כ-40 שנה. תוכנית הגרעין של משטר האייתוללות מעסיקה את העולם החופשי – ולא רק את ישראל – במשך כ-20 שנה. עם זאת, סוגייה מעוררת מחלוקת מרכזית בין טהרן לבין אבו דאבי זו, דווקא, הכיבוש האיראני של איי טנב (טנב הקטן, טנב הגדול) ואבו מוסא.

מדובר באיים אסטרטגיים, לא מיושבים, שבמשך כ-300 שנה נמצאים במחלוקת: בתחילה בין המעצמות בתקופה האימפריאלית, ומאז 1971 – שנת הקמת איחוד האמירויות – בין אבו דאבי לבין טהרן. בתחילה, ב-29 בנובמבר 1971, היו אמורות איראן של השאה מוחמד רזא פהלווי ואיחוד האמירויות ככלל ושארג’ה בפרט – לשתף פעולה במקום. אולם, תכנונים לחוד ומעשים לחוד – והפרסים השתלטו לחלוטין על המקום. על כן, לפי החוק הבינלאומי – מדובר בשלושה איים, טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא שמוגדרים בתור “שטח כבוש”.

לאותו כיבוש יש שני שיקולים אסטרטגיים מרכזיים. בראש ובראשונה, השפעה על נתיבי השיט במפרץ הפרסי. שלושת האיים הללו אמנם לא גדולים כמו קשם ולא מיושבים באזרחים כמו קיש, אך הם בלב המפרץ – במיקום שסמוך למצר הורמוז. מעצם כך, מי ששולט על האיים הזעירים הללו – משפיע על כל תנועת השיט במפרץ הפרסי, במישרין ובעקיפין.

האמירותים ניסו לאורך השנים לשכנע את איראן למצוא את עמק השווה בדרכים בלתי צבאיות שונות. ב-1992 וב-1995, עת זייד אל-נהיאן כיהן כנשיא איחוד האמירויות – התקיימו שני סבבי מו”מ בין טהרן לבין אבו דאבי בסוגייה זו, שהעלו חרס.

לאחר מותו של הנשיא זייד, כשאת תפקיד זה מילא כבר בנו, ח’ליפה, איחוד האמירויות הציעה לאיראן הקמת ועדה טכנית משותפת שתיצור את התשתית למו”מ על איי טנב ועל אבו מוסא. טהרן אפילו לא השיבה להצעה.

אולם, שיא החוצפה של משטר האייתוללות הגיעה בשנת 2011 – לאחר שהאיראנים ביקשו, בתור מחווה של רצון טוב, שהאמירותים ישהו למשך שנה את תלונותיהם לארגונים בינלאומיים – דוגמת הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי – במטרה ליצור “סביבה שתאפשר פתרון מוצלח”. לאחר מכן, טהרן פשוט התנערה מכל מאמץ לפיתרון.

וכעת, נראה כי במקרה של אבו דאבי הגיעו מים עד נפש. אז אמנם הם, ככל הנראה, לא יתקפו צבאית את האיים הצחיחים שלא מיושבים באזרחים – אך סוגיית הכיבוש האיראני של שלושתם תפסה מקום מרכזי בנאומו של שר המדינה לענייני חוץ של איחוד האמירויות, ח’ליפה אל-מרר, בפני העצרת הכללית של האו”ם. הרבה יותר מהטענות נגד על ישראל בנוגע להתנהלות ירושלים מול הפלשתינים ביהודה ושומרון.

“הכיבוש האיראני של שלושת האיים חייב להסתיים”, הדגיש השר האמירותי. “איחוד האמירויות לעולם לא תוותר על ריבונותה הלגיטימית על האיים שכבושים על ידי איראן מאז שנת 1971. זו הפרה מובהקת  של החוק הבינלאומי ושל החלטות האומות המאוחדות”. לדבריו של אל-מרר, “איראן צריכה להסכים לפתור את המחלוקות דרך מו”מ ישיר”. מעבר לכך, השר האמירותי איים על טהרן כי אם לא תעשה כן – אבו דאבי תעלה את הסוגייה בפני בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ).האיראנים נבהלו מהעלאת הסוגייה בפני העצרת הכללית של האו”ם, ותוך יממה פרסמו את תגובתם. “מדובר בחלקים בלתי נפרדים מהטריטוריה של איראן”, נמסר מטעם המשלחת האיראנית לאו”ם. “הטענות האמירותיות הן חסרות בסיס. אנחנו תמיד מוכנים לשיחות בילטראליות שיפתרו את חוסר ההבנה בנוגע לאיים. אנחנו מדגישים כי הרפובליקה האסלאמית לא מכירה בקיומה של מחלוקת כזו בין איראן לבין איחוד האמירויות”.

מדובר באסקלציה דיפלומטית מובהקת מבחינת האמירותים שלרוב משתמשים במסגרות פחות משמעותיות מהאו”ם, כמו מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC), שלאחר הצהרות בה – האיראנים הרשו לעצמם להיות הרבה יותר אגרסיביים מהמקרה של ההצהרה באו”ם. “האמירותים חוזרים על עצמם ואף משעממים”, עקץ דובר משרד החוץ האיראני, סעיד ח’טיבזאדה, לאחר אחת מהטענות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ. “האיים שייכים לאיראן, ללא צל של ספק”.

את מדיניות ה”פאסיב-אגרסיב” של טהרן בנוגע לאיי טנב ואבו מוסא ניתן להסביר באמצעות השיקול האסטרטגי השני שלהם – הנוכחות הצבאית בלב המפרץ הפרסי. משמרות המהפכה חיזקו בשנים האחרונות את נוכחותם באיים ככלל, ואת נוכחות חיל הים שלהם בפרט.

“אנחנו אומרים לאמריקנים כי אנחנו נחושים להגן על הביטחון הלאומי, על גבולותינו הימיים ועל האבטחה הימית”, אמר מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי בהצהרה מול סירות צבאיות איראניות באי אבו מוסא, שהתקיימה כתגובה לדברים של דונלד טראמפ – עת היה נשיא ארה”ב. “הורינו לכוחותינו הימיים לכוון לכל כלי שיט או כוח צבאי מיחידות הטרור של אמריקה שיסכנו או יאיימו על ביטחוננו”. כפי שניתן להבין, קו המסרים הצבאי האיראני – בדומה לקו המסרים הדיפלומטי – מבהיר עד כמה האיים הללו אסטרטגיים בעיני טהרן.

“הנושא הזה תופס מקום מרכזי במחלוקת בין איחוד האמירויות לבין איראן במשך שנים רבות”, אומר סא”ל (במיל’) מיכאל סגל, ראש ענף איראן בחטיבת המחקר באמ”ן לשעבר וכיום חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. “הגינויים של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ והתגובות האיראניות כבר הפכו לריטואל. בדרך כלל, המחלוקת בין האיים נותרת במסגרת הדיפלומטית. לעתים כשיש יותר מתיחויות במפרץ הפרסי – האיראנים מבצעים במקום תרגילים צבאיים”.

בנוגע לסוגייה הצבאית, סא”ל (במיל’) סגל מוסיף כי “איראן בונה במקום בסיסים צבאיים למשמרות המהפכה ככלל ולחיל הים שלהם בפרט. במקום מוצבים טילי חוף-ים. סביר להניח שאם בטהרן יחליטו לסגור את נתיבי השיט במפרץ הפרסי – שלושת האיים הללו צפויים לתפוס מקום מרכזי במשימה הזו מבחינתם”.

פורסם באתר ישראל היום.