ביקורו של השייח' עבדאללה בן אחמד אל-ח'ליפה בישראל הביא לידיעת הישראלים את תפקידה של הנסיכות במפרץ הפרסי, שבה הוא משמש כסגן שר החוץ וראש מכון המחקר המוביך 'דראסאט'. יהיו שיתהו מדוע דווקא בחריין? מדוע האי הזה כל כך חשוב למערב?
נכון, בחריין הצטרפה לאיחוד האמירויות במסגרת הסכמי הנורמליזציה עם ישראל תחת המעטפת של "הסכמי אברהם" לפני כשנה. מעבר לכך, לבחריין יש כמה מאפיינים שהופכות אותה, מבחינה אסטרטגית, לאחת המדינות החשובות ביותר כיום באזור המפרץ. זאת בתקופה של מתחים אזוריים, בייחוד אל מול האיום המשותף – אירן.
מצד אחד, בחריין הייתה יעד חוזר ונשנה של הרצון להתפשטות אירנית, בדומה לאיום על ישראל. עורך העיתון האירני, כאייהאן, המשמש כשופר רשמי של המנהיג העליון האייתוללה עלי חמינאי, כתב בשנת 2007: "בחריין היא חלק מאדמת אירן". עלי אכבר נאטק-נורי, היועץ של חמינאי שהתמודד על נשיאות אירן בשנת 1997, תיאר את בחריין כמחוז ה-14 של אירן. הדבר הזכיר לקהל בעולם הערבי את הרטוריקה בה השתמש בשנת 1990, הנשיא העירקי סדאם חוסיין שהתייחס לכווית כמחוז ה-19 של עירק, בדיוק בזמן שכוחותיו פלשו לכווית וכבשו אותה.
מצד שני, הצי האמריקני סיפק מטריית הגנה למדינה. בשנת 1995 הקימה וושינגטון את הצי האמריקני החמישי, המטה שלה הוצב במנאמה, בירת בחריין. הוא היה אחראי לכל כוחות הצי האמריקני באזור המפרץ ובאוקיינוס ההודי. בעוד שבחריין כיום חיונית לפעולות צבאיות אמריקניות לא רק במפרץ אלא גם בקרן אפריקה, ישנם קולות במסגרת הפוליטית בארצות הברית הקוראים לה להוציא את בסיסיה מהאי. כאשר ארצות הברית תיסוג לגמרי מאפגניסטן ותצמצם את נוכחותה בעירק, יהיו לכך השלכות אזוריות משמעותיות – נסיגה מהבסיס הימי בבחריין, תערער עוד יותר את היציבות במפרץ ומהלך זה ייתפס כמתנה גם לאירן וגם לחיזבאללה, מהלך שישפיע בצורה קריטית גם על ישראל.
עם השלמת הסכם הגרעין האירני בשנת 2015, טענו גורמים רבים בארצות הברית כי הוא ייצור עידן חדש של מתינות אירנית. אך מה שהתרחש בפועל היה ההיפך הגמור – מחקר שפורסם השנה על ידי מכון טוני בלייר לשינוי גלובלי בלונדון טוען כי הנחת היסוד של התמתנות אירנית היא שקרית. למעשה, מספר המיליציות האירניות במזרח התיכון זינק. הסרת הסנקציות בשנת 2015 סיפק את הכספים הדרושים להרחבת הטרור במזרח התיכון: בעיה שישראל ובחריין נאלצו להתמודד איתה. תת שר החוץ ח'ליפה אף הדגיש בדבריו בישראל כי בדומה למהלך בשנת 2015 , הסכם גרעין המתבסס על אותם הנחות יהווה סכנה לאזור כולו.
ההתעקשות הבינלאומית על בחריין אינו מבוסס רק על שיקולים צבאיים, היא טומנת בחובה אינטרסים רחבים יותר: בשנים האחרונות הפכה בחריין למרכז למתינות דתית במזרח התיכון. הוקם שם בית הכנסת מחדש וכן ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי חנך מחדש בשנת 2019 מקדש הינדי.
המאבק על בחריין הוא עוד ציון במזרח התיכון שבו הקיצוניות נלחמה במתינות פוליטית.
פורסם באתר N12
