המאבק על הריבונות בירושלים מהווה את אחת הסוגיות המרכזיות בכל הסדר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים מגנים את המדיניות הישראלית נגד בנייה בלתי חוקית בירושלים ומאשימים את ישראל בהפרה בריש גלי של חוקי זכויות האדם הבינלאומיים והדינים ההומניטריים. ואולם, אם בודקים את הדברים לעומקם, מתברר שאף אחת מהאשמות אלה אינה נכונה והמציאות הנה מורכבת ושונה. למרות שלחלל האוויר נזרקות הצדקות לבנייה הבלתי חוקית מטעמי תרבות ועוני, ברור ששתי הסיבות המכריעות שמניעות את הגידול העצום בתופעה זו במזרח ירושלים הן מדיניות מכוונת של הרשות הפלשתינית ותאוות הבצע של קבלנים עבריינים.
ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.
הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.