האם מצרים מתקשה להודות בכישלון שלה לשלוט על ציר פילדלפי? הבעיה מרכזית הניצבת כעת במשא ומתן הכושל להפסקת האש בין ישראל לחמאס סובבת סביב השליטה בציר פילדלפי, רצועת אדמה באורך 14 ק"מ לאורך הגבול בין רצועת עזה לחצי האי סיני שבמצרים. בשבוע שעבר טען ראש הממשלה בנימין נתניהו כי המשך קיומה של נוכחות צבאית ישראלית באזור זה קריטית לעתיד, וכינה זאת "הכרח אסטרטגי" למנוע מארגון הטרור חמאס להתחמש מחדש, כפי שהסביר במסיבת עיתונאים. עם זאת, הן חמאס והן מצרים התנגדו נחרצות לאפשרות שצה"ל יישאר בציר פילדלפי (למרות הכישלון המצרי לשלוט באזור).
בעוד התנגדותו של חמאס מובנת מאליה – ציר פילדלפי מכונה לעתים קרובות "צינור החמצן" של ארגון הטרור שכן זהו הקשר היחיד של עזה עם העולם החיצון מלבד ישראל – ההתנגדות המצרית בלבלה רבים הרי שקהיר כבר חולקת גבול ארוך עם ישראל המשתרע על פני יותר ממאה קילומטרים, מדרום לרצועת עזה. בראיון שהעניקה לאחרונה ל"טיימס אוף ישראל", התייחסה חוקרת המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, דליה זיאדה, לעמדתה של קהיר באופן ביקורתי למדי.
"מנהלי המשא ומתן המצריים צריכים לפנות לישראל מנקודת מבט של שיתוף פעולה, ולא להפעיל לחץ", אמרה זיאדה, שעברה לאחרונה להתגורר בוושינגטון הבירה שבארה"ב. "הביטחון הלאומי של שתי המדינות שלנו תלוי זה בזה", הוסיפה, "ישראל סייעה בעבר למצרים נגד מיליציות איסלאמיסטיות בסיני, ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות היה מוצלח מאוד. מדוע מצרים לא עושה את אותו הדבר עם ישראל עכשיו?".
במקביל, ציינה זיאדה, כי הרטוריקה סביב חמאס הפכה חיובית יותר בשיח התקשורתי המצרי הרשמי לאחר ה-7 באוקטובר. חמאס כבר אינו מכונה ארגון טרור אלא "ארגון התנגדות", למרות שאנשיו הרגו בעבר חיילים ואזרחים מצרים בסיני. זיאדה מנתה שלוש סיבות לסירובה של מצרים לשתף פעולה עם ישראל במסדרון השנוי במחלוקת: התנגדות השבטים הבדואים בסיני, מבוכת ההנהגה המצרית בשל כישלונה להבטיח את גבולה עם עזה, ותגובת הנגד הפוטנציאלית מצד החברה המצרית והעולם הערבי בכללותו.
במשך שני עשורים לפחות, השבטים הבדואים בסיני הרוויחו מהברחת כל מיני סחורות, כולל נשק, לעזה דרך מנהרות מתחת לגבול. למרות מאמץ מצרי ב-2015 להציף ולסגור את המנהרות הללו בשיתוף פעולה עם ישראל, ציינה זיאדה, מצאו השבטים וחמאס דרכים לחדש את פעילותם בתוך שנתיים בלבד, הודות לשאננות של אנשי כוחות הביטחון המצריים המושחתים. כיום, "מצרים נזהרת שלא לעורר זעם בקרב השבטים בסיני על ידי סגירה מחודשת של מקור פרנסתם, במיוחד תחת המשבר הכלכלי הנוכחי", אמרה החוקרת המצרית.
בחודשים האחרונים, לאחר השתלטות צה"ל על ציר פילדלפי, צה"ל חשף עשרות מנהרות שעברו במצרים, כולל אחת גדולה מספיק למעבר כלי רכב. עובדה זו ללא ספק מעידה על הכישלון של מצרים לשלוט באפקטיביות בציר פילדלפי ולהבטיח את הביטחון בין שתי המדינות. זיאדה סבורה שרשויות הביטחון המצריות מתביישות להודות שהיו בקרבם פקידים מושחתים שאפשרו לשבטים לפתוח מחדש מנהרות עם עזה. "כל ההצהרות הרשמיות שיוצאות ממצרים מתעקשות שהמנהרות לא קיימות, למרות הצילומים המאוד ברורים שצה"ל הראה של המנהרות", אמרה החוקרת. גילוים הוא הוכחה לכך שהצבא המצרי נכשל במילוי תפקידו העיקרי באבטחת הגבולות ובהגנה על ביטחונה הלאומי של מצרים. כעת, הם מתמודדים עם האפשרות שהישראלים ימלאו את התפקיד הזה ויגנו על הגבול במקום", אמרה זיאדה.
הסכמה לשליטה ישראלית בציר פילדלפי תשפיע לרעה על תדמיתו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, הן בתוך מצרים והן ברחבי העולם הערבי, שם התמיכה בחמאס ובעניין הפלסטיני נרחבת, אמרה חוקרת המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריה, "זה יגרום לו להיראות כשותף של ממשלת ישראל". היא הוסיפה כי "הנרטיב שמוצג בתקשורת הערבית הוא לא שישראל רוצה לשלוט בציר פילדלפי כדי למנוע הברחות נשק לחמאס ולמנוע טבח נוסף ב-7 באוקטובר. זה שישראל רוצה לחנוק עוד יותר את תושבי עזה".
הסטת הזעם הציבורי על צרותיה הכלכליות של מצרים
מבוכה פוטנציאלית עבור א-סיסי תהיה מאוד לא מתאימה בתקופה שבה המדינה שקועה במשבר כלכלי עמוק. חוסר שביעות הרצון הציבורי גובר לאחר שנים של ניהול כלכלי כושל, מגפת הקורונה והשלכות המלחמות באירופה ובמזרח התיכון, לא רק בעזה אלא גם בסודן ולוב השכנות. מצרים נאבקת להחיות את מגזר התיירות הרווחי שחוסל לאחר שנים של תהפוכות, והתקפות של החות'ים בתימן על נתיבי שיט בים האדום חתכו את הכנסות תעלת סואץ. בנוסף, תוכנית רפורמה בתמיכת המערב שאומצה ב-2016 גרמה למחירים לזנק בשל צעדי הצנע. כמעט 30% מהמצרים חיים כיום בעוני, על פי נתונים רשמיים.
אזרחי מצרים סובלים מהפסקות חשמל תכופות במהלך חודשי הקיץ, בעיה חוזרת ונשנית במדינה המאוכלסת בצפון אפריקה המותירה אנשים ללא מיזוג אוויר בחום הקיץ הבלתי נסלח. בינתיים, סרטונים הפכו ויראליים של אזרחים שמצלמים את עצמם מהבירה המנהלית החדשה המוארת במלואה שנבנית מחוץ לקהיר.
تصبحو علي خير يا ارجل شعب واجدع شعب
اسيبكم مع صوت كلكم بتحبوه
ادعوله وادعوا لكل معتقل ربنا يفرج عنهم ويفك كربهم قريبا
اللى يعرف صوت مين يكتب في التعليقات #وصل_صوتك#ثورة_الكرامة_١٣_٩ #جزيرة_الوراق #قياس_الجاهزية_15_9 #الوراق_هتشيل_الضلمة pic.twitter.com/TjjnXHYHON— حملة وصل صوتك (@Wasal_Sotak2) September 9, 2024
עם זאת, קריאות להפגנות לא נענו, משום שהאזרחים חוששים מדיכוי. בחודש יולי דיווח אמנסטי אינטרנשיונל חשף כי במשך שלושה שבועות, יותר מ-100 בני אדם נעצרו באופן שרירותי בשל קריאות להפגנות נגד הממשלה. "שמירה על עמדה תקיפה נגד ישראל נראית כדרך של הממשלה להסיט את הזעם הציבורי", אמרה זיאדה, והוסיפה: "עזה והעניין הפלסטיני הם הזדמנות פז עבור ההנהגה המצרית לכסות על כישלונותיה הפנימיים בכלכלה. הם הגזימו מאוד בתגובתם למה שקורה כדי להפנות את הזעם הציבורי כלפי עזה. הם לא רוצים להתמודד עם זעם ציבורי כפול".
ההשלכות הקשות של ביקורת על חמאס
זיאדה, פעילת זכויות אדם מוצהרת ולשעבר מנהלת מכון חשיבה לקידום דמוקרטיה ליברלית, שילמה מחיר כבד על גינוי פומבי של חמאס בארצה. מיד לאחר האכזריות ב-7 באוקטובר היא לא נמנעה מלמתוח ביקורת על חמאס ועל אלה התומכים בהם ומצדיקים את מעשיהם, תוך שהיא מכנה אותם "שותפים לפשע".
Whoever supports #Hamas or justifies their acts of terrorism is a partner in their crime against the people of #Israel.
Raping women, kidnaping the children and the helpless elderly, storming into civilian homes on a religious holiday, and killing unarmed people are acts of… pic.twitter.com/qQBcW1xAP7
— Dalia Ziada – داليا زيادة (@daliaziada) October 9, 2023
הסערה הציבורית פרצה כאשר כמה שבועות לאחר מכן העניקה זיאדה ראיונות למכון למחקרי ביטחון לאומי, מכון מחקר ישראלי, ולתאגיד השידור הציבורי הישראלי "כאן", שבהם הצדיקה את התגובה הצבאית של ישראל נגד ארגון הטרור. תגובת הנגד הייתה מיידית. תלונות הוגשו לתובעים במצרים בדרישה להעמידה לדין באשמת ריגול למען ישראל והסתה לפשעי מלחמה, והיא קיבלה איומים על חייה. בעקבות זאת, היא נאלצה לברוח ולצאת לגלות בארה"ב בנובמבר, החלטה שתיארה כ"קיצונית רגשית, קשה ביותר. זה כמו לצאת מהעור שלך. אבל לא הייתה לי ברירה".
כיום היא מתגוררת בוושינגטון הבירה, שם הפכה לעמיתה בכירה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, צוות חשיבה ישראלי שנודע בעבר כמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. בתפקידה החדש, ובשיתוף פעולה עם פעילים נוספים, היא מבקשת להציג למקבלי ההחלטות "קול מהאזור" ו"להשפיע על הנרטיב הכללי שלמרבה הצער נחטף על ידי אסלאמיסטים, על ידי שלוחים פוליטיים קטארים ואיראניים". "יש אי הבנה עצומה לגבי אופי הסכסוך הישראלי-פלסטיני", הסבירה. "בבסיסו הוא רק סכסוך על ארץ. זה דומה מאוד, למשל, לסכסוך בקפריסין. שני עמים רוצים לחלק פיסת אדמה מסוימת". עם זאת, עם הזמן נוספו לליבה שני רבדים: סכסוך אזורי בין ישראל לעולם הערבי, והחל משנות השמונים ממד דתי שראה את הסכסוך כסכסוך בין האסלאם ליהדות.
זיאדה טוענת כי לאחר חתימת הסכמי אברהם בין ישראל לארבע מדינות ערביות בשנת 2020, חל שינוי היסטורי ביחס לממדים השונים של הסכסוך. "הסכמי אברהם הראו שערבים וישראלים יכולים להיות שכנים טובים וחברים טובים בלי קשר למה שקורה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הם פירקו את שכבת הסכסוך הערבי-ישראלי", אמרה, והוסיפה: "נשארו רק שתי שכבות: הסכסוך הישראלי-פלסטיני על הקרקעות, שהוא קטן מאוד לדעתי, והסכסוך האסלאמי-יהודי הגדול והמורכב יותר". היא סיכמה כי "האחרונה, למרבה הצער, תודלקה על ידי אל-ג'זירה ואיסלאמיסטים. אבל מה שאנחנו חיים כרגע זה כבר לא סכסוך ערבי-ישראלי. זה איראן מול ישראל. איראן בסך הכל משתמשת בערבים כפיונים נגד המדינה היהודית".
