אין זו הפעם הראשונה בהיסטוריה ששקרים נגד העם היהודי מופצים על-ידי בית המשפט. הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו על שניסיונות כוזבים להאשים יהודים בפשעים מדומים אינם חדשים. תחושת ה"דרייפוס" כעת, כפי שהייתה לפני עשור כשבית הדין הבינלאומי החליט לקבל תלונה של הרשות הפלסטינית נגד ישראל, וכפי שהייתה לפני יותר ממאה שנה, משקפת תחושת נטישה ותסכול מעולם שאינו מבין או אינו רוצה להבין את צדקת דרכה של ישראל.
לאורך ההיסטוריה לא הייתה תמימות דעים גם בקרב היהודים באשר צדקת הדרך. פרשת דרייפוס המקורית מצאה את רוב היהודים בעמדה של אי-מעורבות, ולמרות שהיו יהודים שאכן תמכו בדרייפוס, הייתה גם קבוצה יריבה שתמכה במשפט נגדו. כעת שוב, ישנם אלה בחברה הישראלית שתומכים בעמדת בית הדין, כשבראשם ארגון זכויות האדם הישראלי "בצלם", שטוען כי ההחלטה מסמנת "סוף לפטור מעונש למקבלי החלטות ישראלים". כמו רוב היהודים בפרשת דרייפוס המקורית, ארגון ה"פרו-ישראל פרו-שלום" בארה"ב, J-Street, לא נקט עמדה כאשר התובעים בהאג האשימו את ישראל בהפרות עוד ב-2021.
תמיכה מקצועית לתובע בית הדין מגיעה מקבוצת מומחים משפטיים שהוזמנה לחקור את "המצב בפלסטין". הם הגיעו למסקנה כי פשעי מלחמה או "פשעים נגד האנושות" אכן בוצעו על ידי נתניהו וגלנט. עם מגן מוסרי מכובד לכאורה בצדו, התובע יכול לטעון שההאשמות נגד ישראל הן אמיתיות, אך שוב, למומחים יש כרוניקה ארוכה של האשמות כוזבות נגד יהודים, אפילו כאשר ישנם יהודים בתוכם שמסכימים עם זה.
החל מעלילות ימי הביניים עד הלינץ' המודרני נגד ליאו פרנק בארה"ב, התיעוד ההיסטורי נגד היהודים, וכיום נגד ישראל, כלל אידיאולוגיה אנטישמית שקדמה לשואה ועברה לעלילת "הציונות כגזענות" ולוועדת גולדסטון הידועה לשמצה. תמיד נאלצנו להתגונן מפני עלילות, גם כאשר "מומחים" עומדו מאחוריהם. הדיבה האחרונה, שבה מנהיגים ישראלים השוו לטרוריסטים הנתעבים של חמאס, היא רק המקרה האחרון של "לוחמה חוקתית" אנטי-יהודית שמונעת על ידי פוליטיקה ואידיאולוגיה. המקרה הזה מעצב הלך רוח ציבורי שמקבל את "השקר הגדול" שישראל מבצעת "רצח עם" נגד העם הפלסטיני כאמת לאמיתה.
חלק ממה שמניע את השקר נגד ישראל נראה בבירור בהפגנות המוניות ברחובות ובקמפוסים בעולם, שכבר הפכו לשגרה מאז טבח ה-7 לאוקטובר. חלק מזה ניזון מתקשורת עוינת שמאשימה את ישראל ומפרסמת מאמרים מגמתיים לא רק נגד הממשלה, אלא גם נגד העם הישראלי עצמו. במאמר שפורסם לאחרונה ב"ניו יורק טיימס", מייגן בלאק האשימה ישראלים רגילים וציירה אותם כאנשים הנחושים ל"נקמה" ו"טבח" בעזתים: "בישראל קיימת תמיכה רחבה במדיניות שחוללה הרס ורעב בעזה. כל ישראלי וישראלית אשמים בנקמה נגד הפלסטינים".
מצב הרוח האנטי-יהודי והאנטי-ישראלי כיום תואם לאנטישמיות היסטורית שמשולבת ומהולה בטענות של טוהר אידיאולוגי. בסדרת ניסויים מפורסמת, הפסיכולוג האמריקני סולומון אש הראה שלחץ חברתי יכול לגרום לאנשים לקבל החלטות שגויות, גם כאשר מוצג להם מידע ברור באופן אובייקטיבי, פשוט כדי לא להיות מושא ללעג או "יוצאים מן הכלל". בעוד שרבים מ'האנטישמים המודרניים' עשויים להיות פשוט בורים – אחרים, כולל כמה יהודים, עומדים לצידם. כמו בניסוי של אש, הם פשוט לא רוצים להתבלט, ובכך הופכים לחיילים במלחמה הפסיכולוגית נגד ישראל.
העלילה נגד דרייפוס יצרה גל אנטישמיות באירופה שנמשך עשרות שנים. נותר רק לקוות שישנם די אנשים הגונים שלמדו מההיסטוריה כדי לא ליפול לתהום המוסרי, העטוף בהתחסדות צבועה של חוק.
