התראות

35 שנות שלום עם מצרים: הזדמנויות שאבדו ותהיות לגבי העתיד

שיתוף

עניינים

חזונו של סאדאת: שיתוף פעולה מסחרי-תעשייתי בין ישראל למצרים

ב-26 במרס מלאו 35 שנים לשלום בין ישראל למצרים. הסכם שלום זה החזיק מעמד, למרות החששות שליוו אותו לאורך שנות קיומו. הוא אכן עבר משברים רבים, אך נשאר על כנו. לא רק שלא הביא לפריצת דרך ביחסים עם כלל העולם הערבי, אלא שמדינות ערב, מלבד סודאן וסומליה, החרימו את מצרים והיא אפילו גורשה מהליגה הערבית, ומשרדיה הועברו מקהיר לטוניס. גם בתוך מוסדות השלטון המצריים עצמם, היו רבים שהסתייגו ממנו. אולם החמור מכל הוא שהשלום מעולם לא המריא ליחסים חמים בין שני העמים. הוא נשאר מוגבל לקשרים בין הממשלות. הנשיא מובארק לא ניסה להתגבר על המכשולים הפסיכולוגיים, התרבותיים והדתיים, שמנעו את הקמתם של יחסים משמעותיים בין שתי המדינוית. שיתוף פעולה מגוון בתחומי כלכלה ומדע, היה יכול להביא להיוווצרותו של אזור של יציבות, שגשוג ורווחה, למשוך השקעות וטכנולוגיה מן המערב ולהיות לתועלת גדולה לשתי המדינות. הצלחתו היתה גורמת אולי לשינוים גם אצל שאר מדינות ערב. בהתאם למסמכים שפורסמו לאחרונה על השיחות בין מנהיגי ישראל ומצרים בזמן המו"מ בשנים 1977-79, התברר כי היה זה חזונו של סאדאת. ג'קי חוגי, כתב גלי צה"ל לענייני ערב, מצטט במאמרו במוסף "סוף שבוע" ב-04/04/14, את סאדאת שרצה בשיתוף פעולה הדוק עם ישראל בתחומי הכלכלה והמדע, ואמר כי "עלינו לחפש דרך להוכיח כי אנו יותר מידידים טובים. יש לשני העמים והדתות הרבה מן המשותף".

חזונו של מובארק: שלום קר עם ישראל והחזרת מצרים לזרועות הליגה הערבית

מובארק, שתפס את מקומו של סאדאת בנסיבות טרגיות, הסתפק בשמירה על הקיים, כלומר "ניהול השלום", שמבחינתו היה קידום היחסים עם ארה"ב מצד אחד ומצד שני הגבלת הקשרים עם ישראל – מצב שהוגדר בזמנו כשלום קר, ואשר נמשך עד עכשיו. מובארק הסתייג משיתוף פעולה מסחרי ותעשייתי בממדים משמעותים, אך איפשר את ביצוען של שתי תוכניות גדולות, כגון בניית בית זיקוק באלכסנדריה והספקת גז לישראל. אלה ללא ספק היו תוכניות חשובות – פרי שיתוף פעולה בין חברות ישראליות למצריות, אך הן היו מנותקות מן ההווי של העם המצרי ולא תרמו מאומה לנורמליזציה בין שתי המדינות. זו גם הסיבה ששתי התוכניות כבר אינן קיימות. בית הזיקוק הישראלי-מצרי נמכר לכוויתים, והספקת הגז פסקה לאחר 14 התקפות על צינור הגז בסיני וחוסר האונים של המועצה הצבאית העליונה, שניהלה את מצרים אחרי נפילתו של מובארק, לתת מענה למצב זה.

עיקר פעולתו של מובארק כוּונה להחזרת מצרים לליגה הערבית, במקום להגשים חזון שהיה גורם לליגה הערבית לבקש לחזור למצרים. ואכן, ב- 1989, אחרי שהוכיח מובארק לערבים כי השלום עם ישראל הוגבל למינימום, החזירה הליגה את מצרים לחיקה וגם פתחה מחדש את משרדיה בקהיר. אמנם מובארק היה יכול לטעון כי מצרים "תפסה מחדש את מקומה בעולם הערבי", אך מעמד זה לא הביא לה מאומה בתחום הפיתוח הכלכלי-חברתי, וזו הסיבה הבסיסית שהביאה להפלתו אחרי 30 שנות שלטון יציב אך עקר.

עם זאת, בתחום אחד – תחום החקלאות – התקיים שיתוף פעולה משמעותי בין ישראל למצרים, וזאת בזכות אדם אחד בעל חזון – יוסוף וואלי, שהיה שר החקלאות המצרי, מוסלמי אדוק ובעל אמונה בקרבה בין שתי הדתות. בשנות ה-80 וה-90 העמידה ישראל לרשותה של מצרים את מיטב הטכנולוגיה שלה בהשקיה, טפטוף וגידול פירות וירקות באדמות הקלות של המדבר. לשם כך נשלחו למצרים יועצים חקלאיים, הוקמו חוות לדוגמה ואלפי מצרים שוגרו לקיבוץ ברור חיל ללמוד טכנולוגיה חקלאית מתקדמת. זו הייתה הצלחה מסחררת שהביאה את מצרים להיות כמעט עצמאית בגידול פירות וירקות. שיתוף הפעולה חשוב זה נעשה בדיסקרטיות, על רקע השלום הקר והתנגדות גורמי האופוזיציה, כגון מפלגת הוופד, מפלגת השמאל (תגמע), הממסד האסלאמי והאחים המוסלמים. הללו האשימו את ישראל  "בהרעלת אדמותיה של מצרים באמצעות ההשקיה בטפטוף" ומחירת דשנים מורעלים לחקלאים המצרים. אחרי המהפכה הואשם יוסוף וואלי בשחיתות  ונידון למאסר, ולפי מה שידוע כעת הוא עדיין "מרצה את עונשו".

המשך קיומו של השלום: ביטוי לאינטרס המצרי להתרחק מסוגית הסכסוך

השלום גם עבר מבחנים חיצוניים קשים כגון מלחמות ישראל בלבנון, שתי האינתיפאדות והעימותים עם חמאס בעזה. מצרים החזירה שלוש פעמים את שגרירה לקהיר, כביטוי למחאתה, והיחסים בין שתי המדינות נעו בין קר לקר עוד יותר. על כן, עמידותו של השלום בתוך כל זאת – וזו הנקודה החשובה – היא ביטוי לאינטרס העמוק של מצרים להתרחק מן הסכסוך עם הפלסטינים, שגרם לה להסתבך עם ישראל בחמש מלחמות, שהביאו, לפחות בחלקן, לפגיעה בפיתוחה הכלכלי ולהרג של עשרות אלפים מבניה ללא שום תמורה. העדר מלחמה עם ישראל פירושו תקווה שהמשאבים יופנו לפיתוח במקום למימון מלחמות – אם כי, כאמור, זה לא קרה.

התקשורת הישראלית נוהגת לציין, שאפילו האחים המוסלמים, בזמן שלטונו הקצר של מורסי, לא ניתקו את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ואף שלחו שגריר חדש, שאמנם הוחזר למצרים בזמן מבצע עמוד ענן. על כך, יש להוסיף מיד כי מורסי מיקד את מדיניותו בהנחת יסודות לבניית דיקטטורה אסלאמית והנצחת שלטון האחים, ואם היה מצליח היה ללא ספק מנתק את הקשרים עם ישראל ויוזם פעולות טרור נגדה בהתאם לאידיאולוגיה אליה הוא משתייך. מהלך מסוג זה מנהלים האחים המוסלמים כיום נגד מצרים עצמה – מדינתם – בשיתוף עם הארגונים הג'יהאדיסטים.

לאן צועדת מצרים? העיניים נשואות אל אל-סיסי

השאלה המטרידה כיום היא לאן הולכת מצרים. זו המדינה היחידה שקיימת אלפי שנים, ערש התרבות האנושית וששדרה יציבות לאורך ההיסטוריה, אם כי ב-60 השנים האחרונות נשלטה על ידי דיקטטורות צבאיות שלא ידעו להצעידה לעבר הקדמה – מלבד סאדאת, שכנראה התכוון לכך אך נרצח לפני שזכה לקדם את חלומו.

כיום כל העיניים מופנות אל עבד אל-פתאח אל-סיסי, שלפני ימים ספורים התפטר מתפקידיו כמפקד הצבא ושר ההגנה והכריז על מועמדותו לנשיאות. הוא זוכה לפופולריות רבה, לאחר שנענה לרחשי הציבור וסייע לסילוקם של האחים המוסלמים מן השלטון, אחרי שנה של כישלונות רצופים. סיסי גילה אומץ לב ונחישות, ולמרות הסתייגויותיהם של ארה"ב והאיחוד האירופי מהדחתו של מורסי, הוא ממשיך לפעול בהתאם למפת הדרכים להקמת מוסדותיה הנבחרים של ארצו. הבחירות לנשיאות תתקיימנה ב-26-27 במאי. ההנחה היא כי הוא יזכה בהן.

העם המצרי העייף משלוש שנים של חוסר יציבות, הפגנות, הדרדרות כלכלית, וגם בפגיעה חמורה בביטחון הפנימי, סבור כי יש צורך "באיש חזק" כדי להחזיר את היציבות. סיסי נראה לעם המצרי ברגע זה כמנהיג האידיאלי, אולי התקווה האחרונה להחזיר את היציבות ולטפל בבעיותיה של המדינה, לפני שתשקע באנרכיה. אין ספק שסיסי מודע לגודל האחריות המוטלת עליו. הוא גם ער לכך כי העם יעניק לו תקופת מבחן של שנה-שנתיים ואם שלטונו ידרדר לדיקטטורה, שתזניח את הכלכלה, הוא ימצא את עצמו במצבם העגום של מובארק או מורסי.

בשלב הנוכחי היחסים עם ישראל אינם על סדר היום. אין שינוי בתכנים והשלום קר כשהיה. ידוע עם זאת, כי שתי המדינות משתפות פעולה במישור הביטחוני מול הטרור האסלאמי בסיני ומול חתרנותו של חמאס בעזה. שתיהן מתאמות מידע מודיעיני וישראל התירה למצרים להעביר לסיני כוחות צבא וציוד הדרושים להיאבק בטרור, תוך התעלמות מן הנספח הצבאי של הסכם השלום. בהנחה שסיסי יבחר להיות נשיא ומצרים תתגבר על הטרור, כפי שעשה מובארק בשנות ה-90, תעמודנה בפני שתי המדינות מספר דילמות, כגון באיזה תנאים, ואם בכלל, ישארו כוחות הצבא שלמצרים בסיני, בניגוד להסכם השלום. כמו כן, נשיאה החדש של מצרים יצטרך להחליט מה תהיה מסגרת היחסים עם ישראל – האם תימשך מתכונת השלום הקר או יקודם שיתוף הפעולה בין שתי המדינות למען רווחת שני העמים?

ימים יגידו.

הבלוג לעיל משקף את דעת הכותב בלבד ואיננו מהווה עמדה רשמית של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
שיתוף

תמכו בנו

הירשמו ל-Daily Alert

ה-Daily Alert הידוע – תקציר חדשות ישראל, מופק על ידי המרכז הירושלמי מאז 2002, ומציע קישורים לכתבות נבחרות בנושא ישראל מתוך מקורות תקשורת מובילים באנגלית ובעברית.

עוד בנושא

הישאר מעודכן, תמיד

קבל את החדשות, התובנות והעדכונים העדכניים ביותר ישירות לתיבת הדואר הנכנס שלך — תהיה הראשון לדעת!

 

הירשם ל-Jerusalem Issue Briefs

תמצית חדשות ישראל יוצאת לאור בכל יום ראשון, שלישי וחמישי.

התראות

המרכז הירושלמי
חשיפה לצפון: האם חזבאללה נערך מחדש?

למרות הרטוריקה המרגיעה, כי המצב הביטחוני הוא מהטובים בעשורים האחרונים, בפועל כבר בנובמבר 2024 חזבאללה הפר את הסכם הפסקת האש. "אני חושב שזו הרגעה, אם אתה קורא לעומק את דבריו של אלוף פיקוד הצפון", מסביר, אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, בראיון לחדשות 13.

החוקר מדגיש כי "הגבול בין סוריה ללבנון הוא פרוץ – יש 136 מעברים בלתי חוקיים, שחלקם נשלטים בשלט רחוק בידי כוחות עוינים". באמצעות אותם מעברים זורמות סחורות אסורות, ודרכם מצליחה איראן להעביר אמצעי לחימה לחזבאללה. כך הארגון מתחזק ומתחמש מחדש, למרות המאמצים לבלום אותו.

חזבאללה מסרב להתפרק מנשקו, וממשלת לבנון מתקשה או אינה מעוניינת לפעול נגדו. ההתעצמות הזו, בצד הגבול הצפוני של ישראל, מחייבת בחינה מחודשת של האיום ושל ההיערכות מולו. לדבריו, "השליח האמריקאי עצמו הודיע שנכשל בכפיית פירוק חזבאללה מנשקו".

12:15pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (מיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון: "מי שחשב שסיימנו עם חיזבאללה, פשוט טעה וזה יתפוצץ לו בפרצוף. את המידע סיפק השליח האמריקאי שאמר שנכשל במאמציו לגרום לארגון להתפרק מנשקו".

לדבריו, "איראן מנצלת את הגבול הפרוץ בין סוריה ללבנון כדי להעביר נשק וכספים והוא משלים את ההיערכות שלו לקראת עימות מול ישראל". נריה מסביר כי כעת, ישראל עוקבת ב-7 עיניים ומחסלת פעילים בדרום לבנון. "אני נזכר במשפט שרבין היה אומר תמיד שהעולם ישפוט אותנו לפי המעשים ולא על פי הדיבורים. מה שחסר זה מעשה, לקחת אחריות, לקחת יוזמה ולהחליט על התארגנות מחדש", הוא מסכם.

2:30pm
המרכז הירושלמי
ישראל במצור מדיני – ומה מתכנן הקבינט?

ישראל לכודה בלחץ מדיני ובינלאומי הולך ומחמיר, מזהיר יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. לדבריו, "ישראל לא מכריעה את המלחמה, גם בגלל טעויות שלנו וגם בגלל הקמפיין השקרי שמופעל נגדה". בן מנחם מצביע על כך שאפילו הנשיא טראמפ, שתומך בישראל, מאותת ש"ישראל היא זו שצריכה להחליט". הוא מעריך שמתבשל מהלך אסטרטגי, אולי צבאי, אבל לא רואה את צה"ל כובש את עזה כולה או מגייס לסבבי מילואים נוספים. "הכנסת מזון לרצועה היא לא מהלך הומניטרי, זו עזרה לאויב", הוא טוען.

הדאגה המרכזית היא מה שמתרחש בזירה המדינית, בעיקר מול ארה"ב, שעד כה מונעת מהלומות מדיניות באו"ם באמצעות וטו. בן מנחם מדגיש את הצורך בהכרעה מהירה וברורה: "לא ייתכן שזה נמשך שנתיים. המטרה לא ברורה. החיילים שואלים – מה עכשיו?" לדבריו, צה"ל מסוגל לכבוש את הרצועה ולחלץ את החטופים, אך ללא הכרעה מדינית – אין מוצא. "זו כבר החלטה מוסרית. או שמסיימים עם זה, או שמוותרים לחמאס – וגם אז לא נקבל את כל החטופים", הוא מסכם.

2:20pm
המרכז הירושלמי
איראן-ישראל: בין הפסקת האש לסערה הבאה

יוני בן מנחם מדגיש כי הפסקת האש בין ישראל לאיראן אינה אלא הפוגה זמנית, בעוד שני הצדדים נערכים לעימות הבא. לדבריו, "איראן עדיין מסוגלת לשגר מטח מהיר של מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, כפי שעשתה באפריל 2024" – אך מהלך כזה, הוא מציין, "יהיה מסוכן מאוד מבחינתה, כיוון שישראל תגיב בעוצמה מוחצת בשטחה של איראן". בן מנחם מצביע על כך שהעימות בין המדינות נמצא בשלב ביניים, שבו ההרתעה ההדדית שברירית וכל טעות עלולה להצית מחדש את הלחימה.

12:12pm
המרכז הירושלמי
הטבח הבא כבר מתוכנן – והמערב מממן אותו בשתיקה

מאות אזרחים דרוזים נטבחו לאחרונה בסווידא, כולל נשים וילדים, בפשיטה אכזרית של כוחות הביטחון במדינה – שמורכבים בפועל ממיליציות סלפיות-ג'יהאדיסטיות. משטר א-שרע, שמיתג את עצמו כ"ממשל סורי חדש", הוא למעשה גלגול מודרני של דאע"ש, בשיתוף פעולה עם לוחמים זרים ובחסות סעודיה וארה"ב.

דליה זיאדה, חוקרת במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, כותבת כי הטיהור האתני נגד הדרוזים והעלווים נעשה בגלוי, והמערב לא רק שותק – הוא משתף פעולה. "מאות מיליוני דולרים מוזרמים להשקעות במשטר הדמים הזה, שמבצע הוצאות להורג, ביזה והשמדת קהילות שלמות בשם הסדר. השלטון הג'יהאדיסטי הזה הוא איום עולמי".

12:10pm
המרכז הירושלמי
הפסקת האש קרסה: חיזבאללה נערך למלחמה עם ישראל

אל"מ (במיל') ד"ר ז'ק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר כי חיזבאללה בלבנון אינו עוצר, אלא נערך למלחמה. "המצב בלבנון חוצה את קו הסכנה", הוא אומר. לדבריו, הארגון לא רק שמסרב להתפרק מנשקו, אלא אף "מגביר את אחיזתו במוסדות המדינה, בעוד וושינגטון מתעסקת בטקטיקות דיפלומטיות חסרות שיניים".

נריה טוען כי אין עוד זמן למשחקים: "חיזבאללה לא משחק על זמן – הוא מנצל אותו". לדבריו, בזמן ששליחים אמריקאים ממשיכים לקרוא להידברות, חיזבאללה משלים מהלכים לקראת עימות עתידי. "ישראל תיאלץ להגיב", הוא מעריך, "ובמוקדם או במאוחר, המזרח התיכון יתלקח שוב".

 
12:19pm
המרכז הירושלמי
הסיוע ההומניטרי נוחת בידי חמאס, לא בידי העם

ד"ר פיאמה נירנשטיין, חוקרת ב-JCFA, מתארת תמונה עגומה של המתרחש בעזה: "כל משלוח סיוע מגיע לידי חמאס – לא לידי האזרחים". לדבריה, מדובר באסטרטגיה ברורה של הארגון: שימוש במזון ובתרופות כמנוף לשליטה, כפייה ויצירת נאמנות. "הסיוע ההומניטרי הפך לנשק", היא כותבת, ומבהירה כי "זו לא תוצאה שולית של המלחמה, אלא לב שלטונו של חמאס".

9:37am
המרכז הירושלמי
הזירה הבאה: סערה טורקית בים התיכון

אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מזהיר מהמהלכים האחרונים של טורקיה בזירה הלובית, שמצביעים על שינוי אסטרטגי במדיניות אנקרה. לדבריו, טורקיה שעד כה הסתמכה על קשרים בלעדיים עם ממשלת טריפולי, בוחנת כעת שיתוף פעולה גם עם הגורמים המזרחיים בלוב – בראשותו של ח'ליפה חפטר. "היעד הוא להבטיח לעצמה נתח נאה מתקציבי השיקום של לוב", הסביר.

9:34am
המרכז הירושלמי
אין דרך חזרה – צריך לסיים את העבודה בעזה

"הגענו לנקודה שצריך פשוט לסיים את העבודה", מסביר קולונל ג'ון ספנסר, חוקר לוחמה אורבנית ועמית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון. במילים חדות וברורות, הוא טוען כי הפסקת אש לפני תבוסה מוחלטת של חמאס תהיה לא פחות ממתכון לעוד טבח: "כל פתרון שמותיר את חמאס בעמדת כוח – אפילו חלקית – יבטיח רק סבב דמים נוסף", כותב ספנסר במאמר מיוחד. לדבריו, אין טעם בדיונים הומניטריים אם הטרור ממשיך להחזיק בגרון של מיליוני אזרחים.

11:13am
המרכז הירושלמי
‏האם צרפת באמת יכולה להכריז על הקמת מדינה פלסטינית? ‏

הכרזתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון על הכרה במדינה פלסטינית עוררה תגובות חריפות. השגריר לשעבר עו"ד אלן בייקר וסא"ל (במיל') מוריס הירש מהמרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, טוענים כי המהלך מנוגד למשפט הבינלאומי ולחתימות ההסכמים בין ישראל לאש"ף. "ההנהגה הפלסטינית לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הבסיסיים להכרה במדינה", כתבו בדו"ח משפטי, "ביניהם גבולות מוגדרים, שלטון מתפקד ויכולת לקיים יחסים דיפלומטיים". הם גם מזכירים כי ההכרה במדינה פלסטינית מחוץ למו"מ ישיר פוגעת בתוקף של הסכמי אוסלו.

הירש לא חסך ביקורת גם כלפי ישראל: "אנחנו יכולים להתלונן על מקרון, אבל קודם כל נדרשת הצהרה ברורה מהממשלה – יהודה ושומרון הם שלנו, ולא תקום לעולם מדינת טרור ממערב לירדן". לדבריו, סירובה של ישראל לנקוט בצעדים משמעותיים בשטח הוא זה שמאפשר למהלכים החד-צדדיים לפרוח. השניים מזהירים כי גם אם למהלך אין תוקף משפטי מיידי, הוא יעניק רוח גבית לחמאס, יפגע בסיכוי לעסקת חטופים, ועלול להביא להפסקת מימון אונר”א – שכן "מדינה אינה זכאית לסיוע לפליטים". לדבריהם, מדובר בהצגה דיפלומטית ריקה, שמאיימת על יציבות האזור.

 
10:31am
המרכז הירושלמי
אם לא נכריע בעזה — ניכנס למלכודת בינלאומית
יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מצביע על סכנה אסטרטגית ביוזמה הסעודית-צרפתית להקמת מדינה פלסטינית. "התקשורת הערבית בקושי מדווחת על כך", טוען בן מנחם. לדבריו, "סעודיה דוחפת את זה כבר שנה, גם בזירה הערבית וגם במערב, וזה צריך להדליק לנו אור אדום. אף אחד ביו"ש או עזה לא מאמין שזה באמת יקרה, ממש כמו ההכרזה של ערפאת ב-1988". מבחינתו, הפתרון ברור: "ישראל צריכה להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ולהרחיב את ההתיישבות בלי להתמהמה".

בעניין רצועת עזה, בן מנחם נחרץ: "הטלת מצור רק תכניס את ישראל למצור מדיני חמור יותר. אין מנוס מהכרעה צבאית — כיבוש מלא של הרצועה וטיהור השטח ממחבלים". עם זאת, הוא מדגיש שיש לפעול גם בזירות אחרות: "הובטח שנחסל את הנהגת חמאס בחו"ל — בפועל כמעט ולא קרה כלום. נכון שיש מגבלות בטורקיה ובקטאר, אבל כל הנהגת חמאס עושה גם עסקים, והמוסד יודע לצוד אותם במדינות אחרות". בן מנחם חותם בקריאה חד-משמעית: "ישראל צריכה ללחוץ על ארה"ב לפעול להקפאת המיליארדים שזורמים לחמאס".

10:27am
המרכז הירושלמי
חוקרת מצרית: "מצרים חוששת מהפליטים בעזה יותר ממלחמה עם ישראל"

בעוד עזה מתפוררת מבפנים ומסעירה את הזירה הבינלאומית, מצרים שומרת על שקט מתוח בגבול הדרומי. דליה זיאדה, חוקרת מצרית במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, חושפת כי מאחורי התמיכה הפומבית של קהיר בפלסטינים, שולט פחד עמוק מהצפת סיני בפליטים, או גרוע מכך, בלוחמים חמושים מחמאס. לדבריה, "מצרים רואה בעזה איום ביטחוני ממשי, לא מתוך חמלה אלא מתוך אסטרטגיה קרה שמעדיפה יציבות פנימית על סולידריות ערבית".

בישראל גוברת הדאגה מהתמרונים המצריים, במיוחד על רקע הדיווחים על התחמשות מצרית מוגברת ותיאום עם סין ורוסיה. זיאדה מצביעה על שינוי אסטרטגי עמוק: "קהיר מתרחקת מהבריתות המערביות, ובראשן ארה״ב, ומתקרבת לגוש המזרחי. זה כבר לא רק איום אזורי, אלא שינוי כללי המשחק בזירה הדיפלומטית של המזרח התיכון".

1:01pm

Close