עבור לתוכן העמוד
Menu

המושכים בחוטים – מי עומד מאחורי הקלעים של המהומות בירושלים?

בעוד גורמים מקומיים בשטחים בעיקר מדברים לוקאלית מדינות וגורמים מחוץ לישראל וליהודה ושומרון עומדים מאחורי הלהטת הרוחות בעיר וביניהן הממלכה האשמית

אילו הדבר היה בידיים של המזרח ירושלמים – הם היו מנסים להכיל את ההתפרצות האלימה סביב הר הבית, אבל הדבר לא רק נתון לידיהם וישנם הרבה "טבחים" המקדיחים את התבשיל הנקרא – "הר הבית".

השאלה היא מה קרה באמת, והאם האירועים על הר הבית עלולים להוביל לאינתיפאדה חדשה כמו האירועים על ההר שהציתו את אינתיפאדת אל אקצא בשנת 2000.

מה ששמעתי מן המזרח ירושלמים, לא עלה בקנה אחד ממה ששמעתי מן הגורמים החיצוניים.

ככל שהאירועים באל אקצא היו סוערים, לא שמעתי מן הפלסטינים סיסמאות לאומניות, וראינו מעט מאוד דגלים של הרשות ושל חמאס. הם קראו ב"דם ואש נגן על אקצא", וקריאות איראן להפציץ את ישראל ושום סיסמא על הקמת מדינה פלסטינית או ירושלים בירת פלסטין וכיוצא בזה.

השאבאב (הצעירים) נאבקים על עניינים מקומיים. תחילה להחזיר להם את מושבי האבן מול שער שכם כשהמשטרה סגרה כהכנות לקראת הרמדאן, דבר שגרם לרוחו להטלהט וכן סביב עניין משפטי הקשור בנדל"ן בשיח' ג'ראח.

המתסיסה – ירדן

לצערנו, אחד הגורמים שסייעו להלהיט את הרוחות הייתה ירדן. ראש המודיעין הירדני היגע אל המוקאטעה כדי לשכנע את אבו מאזן לרדת מרעיון הבחירות, וגם "נזף" בו על כי הוא מתיר לגורמים רבים, כמו ישראל, להשתלט על נכסים בירושלים.

מייד אח"כ הגיע שר החוץ של ירדן עם מסמכים כדי להגן על הדיירים הערבים בשיח' ג'ראח שעומד מולם צו פינוי לטובת עמותות יהודיות. גם האמירויות ותורכיה עסוקים בהשתלטות על נכסים בירושלים, וירדן דרבנה את אבו מאזן לצאת מאדישותו ולעשות מעשה.

ואכן ראינו פעילי פת"ח בשייח' ג'ראח ובהר הבית, ומה שעלול להיות מדאיג יותר הם הפרסומים באתרי הארגון שפרסמו הודעה מטעם "גדודי המוג'אהדין – הזרוע הצבאית של המוג'הדין הפלסטינים" בדבר כניסה לכוננות להגן על אל אקצא. זה נראה כמו המצאה של ארגון פיקטיבי שעלול לקחת אחריות לפיגועי טרור לא כחלק מהסתרת השייכות לארגון פת"ח. העובדה שאתר של פת"ח פרסם זאת מעידה על הנחתום.

הדברים הללו באים בתגובה להודעת מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בעזה, מוחמד דף, שבה איים בטרור להגן על אל אקצא.

המוטיבציה של חמאס ושל האחים המוסלמים

לגבי חמאס, חשוב לציין, כי ירושלים ואקצא הוא מוטיב ראשי בתעמולה של ארגון הטרור, כחלק התעמולה של "האחים המוסלמים" הרואים בירושלים כבירה לעתיד של החל'יפות המוסלמית, תוך איתגור מעמדה של מכה.

הסעודים שמים לב כי סיסמת האחים, וכמוהם הרשות הפלסטינית, היא שמסגד אל-אקצא היה כיוון התפילה הראשון , כלומר: יש לו בכורה על מכה. עניין מעמדה של ירושלים מול מכה הוא בין המחלוקות הראשיות שבין סעודיה ל"אחים המוסלמים".

החמאס – גורם נוסף

דמות אחת שמורת על שתיקה רועמת – יחיא סינוואר. מי שמדבר זה מוחמד דיף מן הזרוע הצבאית ואנשי "האחים המוסלמים" מחוץ לעזה כמו איסמעיל הנייה. הללו באמת רוצים להוביל מהלכים "להגן על אל-אקצא" כמו פעולות טרור בישראל וביהודה ושומרון, בעוד סינוואר "מסתפק" במהלכים צנועים כמו ירי רקטות על ישראל כדי להעביר מסר כי עזה, ולא ירושלים, היא העיקר.

סינוואר מבקש להעמיד את עזה במוקד, בעוד "האחים המוסלמים "רוצים לשים את ירושלים במוקד. ישראל לא צריכה להשלים לא עם זה ולא עם זה, אבל זו עמדת ארגון חמאס. את סינוואר עזה מעניינת יותר מירושלים והוא רוצה להראות לכולם כי עזה מובילה את הבעיה הפלסטינית ולא ירושלים והגדה.

אחרי דחיית הבחירות, ירושלים הפכה להיות מקור הסמכות של אבו מאזן, ולפיכך הוא לא יניח לה. הבחירות היו אמורות לחדש את הלגיטימיות שלו מכיוון ששלטונו לא מבוסס עוד על בחירות, וכעת היא יחדש את הלגיטימיות שלו כמי שנאבק על ירושלים.

 

זה גם מקור הלגיטימיות של מלך ירדן – בלי ההגנה על ירושלים אין לכתר ההאשמי לגיטימיות למלוך על ירדן.

המלך עבדאללה ואבו מאזן הפכו לבעלי ברית, והם מקווים כי אירועי ירושלים יערערו את הסכמי השלום בין ישראל למדינות ערב.

גם יש לשים לב שרחבת אל אקצא הפכה למקור התגוששות בין שני חלקי התנועה האיסלאמית בישראל. דרך ההגנה על מסגד את אקצא כל תנועה רוצה להוכיח את יתרונה על האחרת.

בעוד הזרם הדרומי של מנסור עבאס משתף פעולה עם הווקף, הזרם הצפוני של ראאד סלאח מתגרה בווקף. כאן אנו רואים את צעירי הזרם הצפוני מקללים את מנסור עבאס ונושאים את דגל פלסטין משולב בדגל תורכיה.