עבור לתוכן העמוד
Menu

הדילמה של לבנון

ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי וראש הממשלה הקודם, פואד סניורא, קראו לחיזבאללה שלא לסכן את בטחונה של לבנון בפעולותיה נגד ישראל. סניורא הוסיף ואמר כי אין ללבנון אחריות על מעשיו של חיזבאללה, ולא לבנון אשמה ב"גידול הפראי הזה". אם התכוונה ישראל כאשר ניסחה את הדוקטרינה שכל לבנון תשלם על פשעי חיזבאללה, הרי היא השיגה את […]

ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי וראש הממשלה הקודם, פואד סניורא, קראו לחיזבאללה שלא לסכן את בטחונה של לבנון בפעולותיה נגד ישראל. סניורא הוסיף ואמר כי אין ללבנון אחריות על מעשיו של חיזבאללה, ולא לבנון אשמה ב"גידול הפראי הזה".

אם התכוונה ישראל כאשר ניסחה את הדוקטרינה שכל לבנון תשלם על פשעי חיזבאללה, הרי היא השיגה את המטרה. אכן, יש בתוך לבנון לחצים על ארגון הטרור השיעי לשמור על השקט עם ישראל. אבל, אם באמת מתכוונת ישראל לממש את איומיה "כי תחזיר את לבנון לתקופת האבן", הרי עליה לעשות שיקול מחודש אם לא ייצא האיום הקיצון הזה שכרו בהפסדו.

מתיחות ביחסי טורקיה עם חמאס

ראשית, על ישראל להיגמל מאיומים מן הסוג הזה, מכיוון שהם לא יתגשמו ויפגעו באמינות אזהרותיה של ישראל. גם לפני הנסיגה מעזה נאמרו דברים דומים, וכולנו יודעים כיצד זה נגמר.

שנית, מה ייצא לישראל מהחרבתה של לבנון? איראן רק תשמח שעוד מדינה ערבית תעלה בעשן, ואם באותה הזדמנות גם חיזבאללה ישלם את המחיר, בעיני האיתולות זה מחיר סביר להישג אסטרטגי. כעת, לפחות חיזבאללה שומר על הגבול, וזאת האמת, מי ישמור על הגבול אחרי שיאבד כל סממן של שלטון כלשהו? לוואקום שייווצר תיכנס אל-קאעידה שהתבססה במחנות הפליטים הפלסטינים ובקרב המהגרים מסוריה. סניורה וחרירי הם סונים, מקורבים לסעודיה. חרירי שב זה עתה מביקור בארצות הברית. יש בסקטור הסוני גישה חיובית לישראל פרי ההתקרבות בין ישראל לסעודיה.

סניורה הבנקאי עמל כעת לשקם את כלכלת לבנון, וגם חרירי עסוק בזה, והמתיחות עם ישראל עלולה להבריח את המשקיעים שהתחילו להתעניין. שניהם מעוניינים גם בניסוח הסכם גז עם ישראל על קביעת גבול הים. ישראל היא המדינה היחידה שיש ללבנון גבול מוכר. סוריה לא מכירה בגבול עם לבנון. היא רוצה לבסס את ההישג הזה כדי לסיים את סכסוך גבול הים עם ישראל. למה להוסיף את הסונים על שונאינו? שלא לדבר על הנוצרים, בעלי בריתנו הישנים.

האם להימנע לגמרי מאיומים? בוודאי שלא. כל מדינה שמאיימים על בטחונה חייבת להשמיע איומים, אבל הגיע הזמן שנלמד לאיים באופן ריאלי ואמין ולא באופן בומבסטי שרק פוגע באמינותנו.

במקום לאיים על לבנון, יש לאיים על העדה השיעית. זה איום שגם איראן תיקח לתשומת לבה כי מימוש האיום יפגע במאזן סונה-שיעה האזורי. בתוך השיעה יש לא מעט מתנגדים לחיזבאללה. תנועת "האמל" למשל שסירבה להכיר ב-"וילאית אל-פקיה", ואפילו בתוך חיזבאללה יש התנגדות לנסראללה סביב מזכיר חיזבאללה הראשון, סובחי טופיילי, שטוען כי השיעים בלבנון חייבים להיות חלק מן העולם הערבי ולא הפרסי. קולות דומים, אגב, יש גם בעיראק.

גיבוש אסטרטגיה בלבנון המאיימת על השיעים מגבירה את האפקטיביות של האיומים, ויוצרת בסיס לגיבוש בעלי ברית מתוך הסונה והנוצרים נגד חיזבאללה, שיש בהם פוטניאל לאלטרנטיבה יעילה אחרי מלחמה אם חלילה תפרץ עם חיזבאללה.

יש בה גם השלכה על האיומים בסוריה – נגד העדה העלווית, ולא נגד "סוריה" שכבר לא קיימת. איומים נגד העלווים ישפיעו על אסד יותר, ויצרו עליו מנופי לחץ יותר אפקטיביים מתוך ביתו פנימה.