הסדנה הכלכלית במנאמה, לא מובנת לרבים, ועדיין נוהגים לנסות להבין אותה על פי התובנות המקובלות עלינו מבעבר – יהיה משא ומתן על הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים, וכתוצאה מכך, או במקביל תחל "תוכנית מרשל" כלכלית, אבל עיקר המעשה הוא ההסדר המדיני.
הפעם התוכנית של נשיא ארה"ב מסתמנת כתכנית מהפכנית, אחרת. מה שעומד בשורש התפיסות הישנות והניסיונות לפתרון הוא שקודם כל יש לקדש את המטרות הלאומיות, ועל מנת להגשים אותן על הפרט לוותר על נוחותו, כי המאבק דורש קורבנות. לפיכך, אש"ף, כמו יתר התנועות הפן ערביות הדומות לו, לא רצה בקידומו של מעמד בינוני פלסטיני, ולא תמך בשגשוג ופריחה כלכלית, כי הדבר יבוא על חשבון "רוח המאבק" ו"ההקרבה".
אש"ף הבין כי התחזקות המעמד הבינוני, ורוח הפרגמטיזם הכלכלי שהוא מקרין יחבל במאבק "וינציח את הכיבוש". כלשונו.
לפיכך אש"ף התנגד לכל תכניות הפיתוח הכלכלי, וכל עוד הדברים היו בידיו, ושאלו לדעתו, הוא פסל את כל תוכנות הפיתוח על הסף. מה שאש"ף רוצה מן המדינות התורמות, זה כסף לקופה כדי שיוכל לשלם משכורות, כולל משכורות מחבלים, וכן את עודפי הכסף הוא יפנה אל "המאבק".
זאת פעם ראשונה שמעצמה מערבית הופכת את היוצרות. לא המטרה הלאומית היא העיקר, והפרט צריך להקריב קורבן, אלא הפרט הוא העיקר, והמטרה הלאומית אמורה להיות הקורבן.
האם בשלה השעה? כל עוד הנשיא טראמפ בבית הלבן זאת תהיה "העסקה".
אבל חוץ מן הפלסטינים לא שמענו דחיות גורפות משום מדינה ערבית. לירדן התכנית עצמה היא קשה ולמרות השתהות במתן התשובה נדמה כי תסכים להשתתף בוועידה בחוסר שביעות רצון. גם מצרים לא מתלהבת, אבל סעודיה ומדיניות המפרץ בעד, לפיכך יש למהלך הזה סיכוי להתמיד ולחולל את השינוי העמוק בטיבו של המזרח התיכון: מחממה של תנועות פן ערביות ופן אסלאמיות טרוריסטיות ואלימות לחברות שמנהיג אותם הסקטור הפרטי הפרגמטי והמתון.
העיתונאי הירדני, סאלח אל-קלאב, שהיה בזמנו מדינאי בכיר, כתב בשרק אל-אווסט מאמר מאיר עיניים על גסיסת התנועות הפן ערביות והאידאולוגיה הנלווית להם. אל-קאלב ללא קשר זאת לסדנת מנאמה, אבל הקשר קיים. https://aawsat.com/home/article/1735101/صالح-القلاب/أحزاب-القرن-العشرين-القومية-كيف-انتهت؟-ولماذا-غابت؟
ייקח זמן עד שהדברים יבשילו, ואולי סדנת מנאמה היא ההתחלה.