ההפגנות האלימות לאורך הגדר ברצועת עזה הן, בין היתר, גם חלק מהמערכה המתחדשת בין אש"פ לחמאס על ייצוגיות העם הפלסטיני. חדי עין ודאי שמו לב כי פעילי חמאס אינם מניפים בהפגנות את דגלי חמאס, אלא את דגל פלסטין. פעילי פתח' לעומתם, מניפים הן את הדגל הפלסטיני והן את דגל פתח'.
מדוע? ראשית, חמאס "השתלט" על אירועים שהוא לא היה היוזם העיקרי שלהם, אלא הארגונים הבלתי ממשלתיים, ה-NGO'S. הן חמאס והן הארגונים הלא ממשלתיים השמיטו בכוונה את דגלי התנועות כדי לבטא אחדות לאומית ולהציג את האירועים כיוזמה לא מפלגתית. חמאס מצא לנכון להמשיך בכך גם לאחר שלקח לידיו את הובלת האירועים מתוך כוונה נוספת: להפגין שהוא המייצג האמיתי של הממלכתיות הפלסטינית. הוא איננו "מפלגה" אלא "הממלכה". בכך, הוא מנסה להדיח למעשה את אשף ממעמדו כמייצג הלגיטימי היחיד של הפלסטינים.
לאחר ניסיון הפיגוע בראש הממשלה חמדאללה, בעצם ממשלת האחדות שכאילו ייצגה את פתח וחמאס, עברה סופית מן העולם ומאמצי הפיוס נקלעו שוב למבוי סתום. כך נוצרו התנאים לחידוש המאבק על "הלגיטימיות" של הייצוג הפלסטיני, ובהקשר זה יש להבין את כנס המועצה הלאומית הפלסטינית מחר ברמאללה, המל'פ.
המועצה הלאומית היא הפרלמנט של אשף מימיו בפזורה, לפני הקמת הרשות הפלסטינית ולפני הסכמי אוסלו. בכינוס מוסד מן הסוג הזה, אבו מאזן רוצה לחדש את הלגיטימיות של אשף כמייצג הפלסטינים, תוך ריקונה מתוכן של המועצה המחוקקת שנבחרה בשטחי הרשות, אחרי הסכמי אוסלו, ובה זכה חמאס לרוב בבחירות 2006, ומאז היא משמשת מקור הסמכות של חמאס בטענת הלגיטימיות שלו לשלוט בשטחי הרשות.
המצב איננו פשוט כלל, שכן אבו מאזן מתקשה להביא צירים שאינם עושי דברו בפתח'.