איראן, כמו סוריה ולבנון, היא מדינה של מיעוטים ובהם: בלוצ'ים, אפגנים, כורדים, אזרים. מבין 80 מיליון תושביה הפרסים הם רק המיעוט הגדול ביותר, ומעריכים את גודלו כחצי מן האוכלוסייה. מה שמחזיק את המדינה הרבגונית ביחד הוא משטר ריכוזי חזק ואכזרי המבוסס בטהראן הבירה.
מכאן, שזעזועים בטהראן עשויים לפורר את המדינה- וזאת הייתה קרוב לוודאי מטרת המפגעים אנשי דאע"ש. הם בחרו להתקפה את שני סמלי השלטון: בניין הפרלמנט – השורא – ואת קבר האיאתוללה חומייני, מייסד הרפובליקה האיסלאמית, וככל שהמרכז בטהראן ייחלש ויוקרתו תיפגם – כך עשוי תהליך פירוקה של איראן לתפוס תאוצה, וזה בהחלט אינטרס ישראלי. איראן שנכנסת לסחרחורת נוסח סוריה ועיראק גדלים בה האופציות לטפל בתוכנית הגרעין האיראנית ללא מלחמה, אלא בדרכי מודיעין, שאינה רצויה לכל הדעות.
איראן האשימה את סעודיה כמי שעמדה מאחורי המתקפה, ביחוד ששבוע קודם לכן בכירים סעודים אמרו כי יעבירו את המלחמה לשטחה של איראן, וזה מביא אותנו לאינטרס ישראלי נוסף: אם עד לא מזמן דיברו כי אם תהיה תקיפה צבאית על מתקני הגרעין, היא תהיה ישראלית כאשר סעודיה "תעלים עין", הרי כעת הדינמיקה של האירועים היא שדווקא סעודיה היא זאת שתתקוף, כאשר ישראל תסייע, אם בכלל.
אבל לצד טוב יש גם רע… לצורך המתקפה האפשרית על איראן, סעודיה מגבשת "נאטו ערבי", ומתחמשת במיטב כלי הנשק. השאלה היא: האם גיבוש כוח ערבי מאוחד לא יפנה בשלב כלשהו גם נגדנו?